הממשלה איננה עונה

יצא ספר על זה

שם הספר "צדק חלוקתי בישראל" בעריכת מנחם מאוטנר, בהוצאת רמות - אוניברסיטת ת"א, והיתה עליו כתבה בעיתון "הארץ" ע"י דניאל גוטוויין, המלמד בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. בספר נכתב שככל שמהפכת ההפרטה מעמיקה את שיסוע החברה הישראלית, כך גוברת הביקורת על האידיאולויגה הניאו-ליברלית העומדת בבסיסה, ועל הגדלת האי-שוויון הנגזרת ממנה. המאמרים בספר חושפים את המנגנונים הסמויים שבאמצעותם מייצרת שורה של מערכות ממשלתיות וציבוריות - המשפט, המיסוי, הבריאות, החינוך, הקרקע והעבודה - את האי-שוויון הכלכלי והחברתי בישראל, ואת הרקע התרבותי והאידיאולוגי להצגתו כ"מצב טבעי". מערכת המשפט הישראלית בכלל, ובית המשפט העליון בהנהגת השופט אהרון ברק בפרט, מוצגים בספר כסוכנים המרכזיים של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, וכמי שנותנים הכשר נורמטיבי ומשפטי להגדלת אי-השוויון, ולפי הספר הדבר מוסבר בקשת שלמה של סיבות תחוקתיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות. עורך הספר מנחם מאוטנר הוא ראש הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א.
 
אוקספורד ,

אני אומרת כך ישנן 5-10 פיגורות שמנהלות את העולם כולו לטובת הכיס שלהן. סדרת הטלויזיה אסיר מספר 7 ששודרה בסוף שנות השישים,הטיבה להציג את העוולות שהחברה יוצרת בעידן הטכנולוגיה. לצדק חברתי מהממשלה, אינני מצפה. הממשלה הפסיקה לראות ביום הקמתה ואינני מדברת על ממשלה זו בלבד. אם יכולים לשלם לסין 300 מיליון עבור עסקה שכשלה, יש מליונים כדי לתת לנו לחיות בכבוד בארץ מולדתנו. אבל את הכסף משקעים על פי צרכי הכורסא במשכן. פרט לזה שום דבר לא מעניין. לא הסתכלו עלינו במשך 75 ימי השביתה למעט מספר מצומצם של חכים שכל השנים תומכים בדרישותינו. האחרים, לא מסתכלים לכיוון שלנו. איננו אזרחים שווי זכויות. אנחנו "מפריעים לציבור" "היפים והיפות " במועדונים, בתיאטראות, בקונצרטים, במסעדות ובכל מקום אחר שלא מתקין סידורים לצרכינו. בעיקר, במשרדי הממשלה או נותני שירותים. פרט לזה שום דבר לא מעניין.
 
למעלה