הגדרת המצב: שבויים. אופן השבי: תלוי בנסיבות
אני מסכים עם הגדרת מצבם של מי שנמצאים כלואים בידי אויב, כלוחמים או בכלל כחיילים: הם שבויים. צריכים לחול עליהם ההסכמים והכללים שנקבעו לגבי שבויים ושבי (צריכם לחול, אם כי בפועל לא תמיד מוחלים). כך היייתי רוצה לראות את כל מי שאויבים "שמו עליהם את ידיהם" וכלאו אותם. כך זה לגבי מי שנשלח למלא משימה מעבר לגבול (כחייל במדים ויתכן שגם כאזרח. "לוחם סמוי", באזרחית וב'כיסוי' זאת סוגיה שונה). כך זה לגבי מי שמשרת בצד הזה, "שבשליטתנו", של הקווים, ודוגמת החרמון מתאימה, למרות שהוא לא מהווה בשום פנים, נכון עד היום (גם לאחר החלת חוקי-ישראל על הגולן) חלק אימננטי של מדינת-ישראל ! לא הפעילות הממשית שעשו חיילי מוצב החרמון ברגעי שבייתם רלוונטית לעצם הגדרתם כשבויים. כך זה גם לגבי אזרחים שעושים עבודתם בחסות ובגיבוי לאומי ממלכתי, כמו במסופי-הגבול (ראו 2 נסיונות החטיפה במעברי הגבול 'קרני' ו'כרם-שלום' רק לאחרונה, ונסיון-החדירה לשם חטיפה קודם לכן בנתיב-העשרה),וכך לגבי כל מי שנלקח (אני מדגיש "נלקח", כלומר שלא מרצונו !) באופן כזה או אחר משטח בו הוא נע בחופשיות (בישראל או בחו"ל, למשל במטוס 'איר-פראנס' שהיה בדרכו לצרפת והונחת באנטבה שבאוגנדה), לתוך שטח או מתחם שבשליטת האויב, ששבה וכלא והעלים אותו. זהו המצב: שבי. זאת ההגדרה: שבויים. חטיפה, או מעצר, או "לקיחה" ו"העברה" באופן כזה או אחר מתייחסים לאופן בו השבוי הפך מאדם חופשי לאדם שהחופש שלו והקשר שלו עם אחרים נשללו בכפיה ע"י אויב. אני לא בטוח שאלחנן טננבאום, למשל (אלוף-מישנה במילואים שהיה כלוא בלבנון בידי חזבאללה, לשם הוא הגיע אולי מרצונו ואולי לאחר שרימו ו/או טשטשו אותו, והוחזר לישראל בעיסקה שכללה גם את החזרת 3 החיילים השבויים עומר סוואעד, בני אברהם, ועדי אביטן, שמתו תוך כדי שבייתם או אחריה) - אני לא בטוח אם לטננבאום מתאים להקרא "שבוי". ואחרון: יכול שבוי ליפול בשבי תוך כדי לחימה, שבה הוא נלקח בשבי בכוח-הזרוע או באיום בנשק, או אפילו תוך כדי שינה בשק-שינה או נסיעה תמימה איפה-שהוא, או לאחר שהחליט למסור עצמו, .פרי-החלטה שלו (!), לשוביו. כמו שבויי 'מוצב המזח' למשל במלחמת יום-הכפורים. הם היו שבויים, למרות שלא נחטפו, ולא נלקחו בכוח כפשוטו של המונח. לכן, גם אני נוטה להשתמש בהגדרה "שבויים" לגבי גלעד שליט, אודי גולדווסר ואלדד רגב. זהו מצבם ! הבעיה היא שגם האויבים (במקרה שליט - הפלשתינאים בכלל ואנשי-החמאס בפרט) טוענים שגם אסיריהם הכלואים בישראל (כמעט 12 אלף !) צריכים להחשב "שבויים", כי לגירסתם (אני לא מביע את דעתי, אם זאת גירסה צודקת או קבילה או לא. רק מציין שזאת גירסתם !) - גם הם היו לוחמים (לוחמי-גרילה, לוחמי-חופש, לוחמים נגד כיבוש... וכיו"ב הגדרות ושמות על פי גירסתם), והם נכלאו ככאלה, ולכן הם "שבויים". נדמה לי שההבדלים בין ה'סמנטיקה' שלנו בהקשר הזה (אסירים שפוטים, עצירים במעצר מינהלי, מעוכבים לחקירה - הרבה פעמים לאחר שלוחמי צה"ל או השב"כ חטפו אותם מתוך בתיהם או שטחם - או עצירים בהליך משפטי, וכו' וכו'), ל'סמנטיקה' שלהם, היא אחד הקשיים והמכשולים בדרך לפתרון הבעיה, ולהחזרתו של גלעד שליט (בדומה לאלדד רגב ואודי גולדווסר, עם הבדלים, שהרי גם "מול" השניים ישנם בישראל לא רק סמיר קונטר כאסיר שפוט, אלא גם לוחמים של חיזבאללה שנשבו - כן ! הם נשבו ! - במהלך מלחמת לבנון ה-2, אבל בישראל "הגדירו" אותם כנאשמים בהליך פלילי, וכך הרשיעו ואסרו אותם בכלא הישראלי, ולכאורה לפי גירסתנו הם אינם נחשבים "שבויים" - - - בעצם כ"תגבור" לקלפי-מיקוח אחרים שכבר היו בידינו, דוגמת גוויתו הקבורה בישראל של בנו של נאסרללה). לסיכום: לפני שמדברים, ואחרי שבכלל מחליטים לדבר, צריך לבחור את ה"שפה", כלומר המונחים והמושגים (הסמנטיקה) ששני הצדדים יבינו (עוד לפני שיסכימו, שיבינו !) מה הצד שמנגד רוצה ומתכוון לומר כאשר הוא משתמש ב'מילה', ביטוי, מונח או מושג מסויימים. כבר על מגדל בבל מסופר, שכאשר בנאי אחד ביקש - אחרי שאלוהים בלל את שפתם - "אנך" (פלס-בנאים), והבנאי השני הבין "גרזן" וזה מה שהביא לעמיתו, התעצבן ההוא, ורוצץ את גולגלתו של מביא הגרזן במקום אנך... רק כי הם לא הבינו זה את שפתו של זה. אם נבין מה רוצים לומר האויבים ולמה בדיוק הם מתכוונים (לא לפי סולם-הערכים וההבנות שלנו), והם יבינו אותנו (לא רק בתרגום מילולי אלא בתרגום מושגי !), רק אז אפשר יהיה להתחיל באיזשהו שיח ושיג ומשא ומתן - - - אם שני הצדדים, כמו ב'טנגו' (שגם בו צריך כל פרטנר לדעת "להבין" את הצעדים של שותפו) בכלל ירצו לקיים שיח ושיג ומושא ומתן לשם השגת הישגים - כל צד הישגים שהוא יוכל להתגאות בהם ולראותם כהצלחה. הסברתי את עצמי היטב ? לא שאלתי אם אתם מסכימים, רק אם הבנתם מה שניסיתי לומר !
