הממ..

[oceanblaze]

הממ..

 

[oceanblaze]

נו יופי, לא נשלח..

[מזל שעשיתי העתק.

] טוב, מוזר לי לרשום את זה כאן, בפני כולם. אבל אני חייבת להוציא את זה כבר.. [כנראה זה יראה לכן נושא ילדותי, אבל זה לא מרגיש ככה.

] יש לי 3 חברות טובות. אחת מהן גרה בעיר שונה, ושתי האחרות גרות קרוב אליי, ולומדות איתי באותו הבית ספר. פעם היינו ארבעתנו החברות הכי טובות. לא היו יכולים להפריד בינינו.. אבל זה השתנה. אחת מהחברות עברה לעיר אחרת..ונשארנו 3. וזאת הבעיה. כשהיינו ארבע לכל אחת היה את ה"חצי השני". לא היה כזה דבר שמישהי הייתה לבד. אבל כשזה 3 זה שונה.. תמיד יש את אלו שמרגישות "בחוץ". במקרה שלי זה שתיהן.

אחת אמרה לי את זה, והשנייה אני פשוט מרגישה את זה. שתיהן חושבות שאני יותר קשורה לאחרת.. והדבר הזה גרם לריב ענק. שתיהן רבו בסוף שנה שעברה. וזה לא אומר שהן לא מדברות וזהו..הן פשוט שונאות אחת את השנייה. מתעבות. הן כ"כ דומות אחת לשנייה שזה מפחיד..והאגו בשמיים. אף אחת מהן לא תגיד סליחה. אף אחד לא תהיה מוכנה להיות זו שתעשה את הצעד לקראת האחרת. שתיהן הולכות עם הראש בקיר..וזה משגע אותי. אני לא יכולה ששני אנשים שאני אוהבת שונאים אחד את השני.

והאמת שאני מרגישה מין חובה לשתיהן. לדוגמא אני הולכת למקום כלשהו עם חברה אחת, אני מרגישה כאילו עשיתי משהו "רע", ואני משתדלת בכלל לא להזכיר את זה ליד האחרת. בגלל זה התחלתי להסתגר בתוך עצמי לאחרונה. אני מרגישה כאילו עדיף לי להיות שלמה עם עצמי מאשר לחלק את עצמי ל-2.. ושהם מביעות את השנאה זה הכי קשה. בעיקרון שלושתינו מסתובבות באותה הסביבה של חברים..ותמיד יש להן את הירידות הקטנות האלו. העקיצות האלו שלא יוצאות לי מהראש.

זה כל כך קשה לי לשמוע אותן מדברות רע אחת על השנייה..זה כואב. אחת מהן נהגה לדבר רעות על האחרת כל הזמן עם ילדה מסויימת, גם שאני בסביבה. בשלב כלשהו היא קלטה שאני מתנהגת שונה לאחר שהיא מדברת עלייה..והיא שאלה אם זה מפריע לי. והוו, כל כך שמחתי. מיד אמרתי לה שכן. היא אמרה שהיא לא תדבר יותר על ידי... זה פחת, אבל עדיין יש דברים קטנים שהיא אומרת, שהיא חושבת שאני לא שומעת. אבל אני כן. הא, ואם אתם תוהים מה עם החברה השלישית [שרה רחוק] - יש לה צד בעניין. היא שומרת על קשר עם אחת מהן, ואילו עם השנייה לא. אז היא כמובן בצד של הילדה שאיתה היא בקשר. וזה עוד יותר מסתכל. חשבתי שאיתה אני סוף סוף אוכל לדבר על כל התסבוך הזה.. אבל אם יש לה צד בריב - אין לי עם מי לדבר. אף אחד מהחברות שלי לא יודעת איך אני מרגישה. כמה שזה קשה.

וכל פעם אני אומרת לעצמי להגיד להן. להיפתח. אבל אני לא יכולה. אני יודעת שברגע שאני אתחיל לדבר נהר של דמעות יצא החוצה. [אני רגשנית, כן.] ואני לא רוצה..זה יהיה כאילו אני חלשה. וככה לא תהיה משמעות חזקה לדברים שלי.. ארגגג..כל המצב הזה כ"כ מתסכל. אני סוחבת וסוחבת וסוחבת את זה כבר יותר מחצי שנה. וזה מעצבן.

וזהו. תודה לכל מי שקרא. [יש חיה כזאת?] ממ..אני לא מצפה לתגובות. האמת שאין כ"כ מה להגיב.. רק הייתי צריכה להוציא את זה. זה הכל.

 

[דנטל]

בטח שיש מה להגיב

קשה לך להפתח אליהן? בכי יגדיר אותך בתור חלשה? אז איפה פה החברוּת? הן חברות רק בשביל סתם להסתובב בשכונה? חבר זה מישהו שאת כן יכולה להפתח אליו ומישהו שאם תבכי דווקא יחשוב כמה שאת חזקה שאת יכולה להרשות לעצמך לבכות מולו ובטח יוחמא מזה. לחברים יש תפקיד בחיים שלנו וזה לא סתם איזה גוף שהולך לצידנו לשופינג. עובדה שאת בכזו מועקה, כי לחברות האלה יש משמעות אצלך מעבר לסתם פרטנר לבזבוז זמן, אז זה אומר שהן מאוד חשובות. לא מבינה איך הן יכולות להיות כל כך חשובות ובכל זאת את לא נותנת להן ממש באמת להתקרב אליך. עזבי את החברה השלישית. איתה באמת אין הרבה מדי מה לדבר. את צריכה לדבר עם הצ'ילבות. לא צריכה לשכנע אותן לחזור לדבר ולא לחזור לאהוב אחת את השניה. רק לבקש שלידך ישתדלו למעט ביחס ניצי כי זה קורע אותך.

 

[oceanblaze]

ממ..

זה דווקא לא הקטע שאני אראה חלשה אם אני אבכה לידן. אולי לא העברתי את זה נכון... התכוונתי שאם אני אבכה המסר שאני רוצה להעביר לא יעבור טוב. אני אדבר בצורה קטועה לגמרי, וכל מה שיהיה אכפת לחברות שלי זה העובדה שאני בוכה.. וברגע שאדם בוכה הוא מצטייר כפחות החלטי. ככה אני רואה את זה לפחות. וכן, את צודקת בקטע שאני צריכה להיפתח לידן. אבל אני פשוט לא יכולה.

בדברים אחרים אני מאוד פתוחה..אבל בקטע הזה בכלל לא. [למרות שלחברות אחרות שאני פחות קשורה אליהן לא קשה לי להגיד מה אני חושבת על הסיפור הזה..]

 

[hodayoyo]

כמה זה מוכר.../images/Emo60.gif

רק שאני כחלק מהמקרים האלה בדרך מתפקדת כאחת מהשתיים שרבות. מניסיון- תני לזה זמן. הזמן יכול לעשות שני דברים: או שהן איכשהו ומתישהו ישלימו (זה קורה). או שהן ימשיכו לא לדבר אבל הצורך לדבר רעות על השניה ולעשות דווקא ככה ירגע. וכן, הזמן הזה ארוך. רבתי עם חברה והיתה חברה שלישית ברקע, היינו שלישיה וזה התפרק בגלל הריב. לקח מעל חצי שנה עד כמה שאני זוכרת ואני כבר לא זוכרת איך השלמנו. זה פשוט בא מעצמו. אז זה היה שונה כי אלה חברות מהאינטרנט, אבל רק החברוּת על גבי האינטרנט, בסך הכל הן היו קרובות אלי כמו חברות שגדלתי איתן. חוץ מזה גם היו לי עוד שתי חברות, בכיתה, אחת ממש קרובה והשניה בסדר כזה. רבתי עם החברה הרחוקה יותר וכמובן היה נראה לי תמיד שהחברה הטובה שלי כל הזמן איתה והולכת איתה ואני נשארת לבד (והיו לי הוכחות לזה, כלומר העובדות בשטח הראו את זה), זה גרם לי גם לריב איתה כי נפגעתי שהיא "נטשה" אותי. אחרי חצי שנה בערך השלמתי איתה ועם השניה לא הסכמתי להשלים. ילדותי, נכון, אבל אני בנאדם שנפגע בקלות וסולח בקלות אבל אם באמת פוגעים בי- אפשר לשכוח ממני. אז היא שכחה ממני. אמנם אנחנו באותה כיתה אבל כבר שנתיים בערך לא מדברות. אני לא נהנית מזה, אני מבטיחה לך, אבל הצורך לדבר רע עליה לא היה מעולם והעלבות מחברות שלי שמדברות ומבלות איתה נעלם מזמן. הרי לכל אחד יש זכות להיות חבר של מי שבא לו ומי אני שאמנע מחברה שלי להיות חברה של מישהי אחרת?! מתישהו הן יצטרכו להבין את כל זה. אני יכולה לתת לך רק נקודת מבט של אחת מתוך הריב, אם את רוצה לדבר עוד נתתי לך ת'מסנג'ר שלי.. נראה לי שכתבתי פה מספיק

 

[oceanblaze]

תודה ../images/Emo9.gif

נתת לי קצת תקווה.

אני באמת מקווה שזה יעבור להן.. אני יודעת אין שום סיכוי שהן ישלימו, אבל אני רק יכולה לקוות שהן פשוט "יתעלמו" אחת מהשנייה. הכי טוב ככה.