המנהיגות הבלתי נסבלת של הציבור
צלצול טלפון. מרים את השפופרת אזרח ישראלי מיואש. אזרח ישראלי מיואש: הלו? קול: שלום, מדברת נחמה ממכון ``איפהדמוקרטיה``. אנו עורכים סקר, תוכל להשיב על מס` כשלונות? אזרח ישראלי מיואש: יש סיכוי שאכשל? קול: הכשלון שלך היום הוא ההצלחה שלך מחר! אזרח ישראלי מיואש: אם כך, אענה בשמחה. קול: אם הבחירות היו נערכות היום, למי מהכשלונות היית מצביע? 1. כשלון 2000 2. כשלון 99 3. לא אצביע 4. לא החלטתי 5. אף כשלון אינו נכון רוב אזרחי ישראל ``המיואשים, קצרי-הרוח, העורגים למנהיגות אמיתית``, כפי שאנו מוצגים באמצעי התקשורת, מוצאים את עצמם בעמדת חוסר ברירה שלא היה לה אח ורע ב-52 שנות קיומה של מדינת ישראל. חוסר הברירה מעורר דאגה לאור העובדה שמדינת ישראל נמצאת בעיצומה של תקופה בה הנושא המדיני העיקרי העומד על הפרק - ``הבעיה הפלסטינית`` או ``אינתיפאדת אל-אקצה`` - קפא על שמריו, ואנו, אזרחי ישראל, נאלצים לצפות בתככים, מזימות, תרגילים מסריחים ותסבוכות פוליטיות, שבאים על חשבון בטחוננו האישי. חוסר הברירה מעורר דאגה בשל העובדה שכחודשיים מהיום ייערכו, ככל הנראה, בחירות כלליות לראשות הממשלה ואין - וכנראה גם לא יהיה - מועמד ראוי. אלה הרואים בביבי מועמד ראוי לוקים באלצהיימר, ואלה הרואים בברק מועמד ראוי לוקים באלצהיימר מתקדם ואוחזים, במודע או לא במודע, בנטיות בולשביקיות. חוסר הברירה ייאלץ את עם ישראל לבחור בין 2 מועמדים שהתפטרו בעקבות כשלונותיהם המנהיגותיים והפוליטיים, ושהעם מאס בהם. ביבי וברק הם שני צדדים של אותו מטבע. על הציבור להבין זאת ולדרוש מועמדים נוספים לכל אחת מן המפלגות הגדולות. אין טעם לחזור אחורה ולהצביע לכשלון היסטורי כשם שאין ממש בבחירה חוזרת של הכשלון הנוכחי. האם באמת ובתמים חסרות אלטרנטיבות? איני חושבת. אברום בורג וחיים רמון עשויים היו להיות מועמדים טובים למדי, אלמלא התפטר ברק רק על מנת להציג מחדש את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה בתהליך מצחין למדי, שלא נאמר מעורר שאט-נפש, שנערך לא יותר מ-6 דקות, ושהסתמך על חוקת המפלגה, שקובעת כי אם אין בחירות כלליות (ומי החליט שאין??!) אין טעם בהתמודדות על ראשות המפלגה. מילא בורג, ש``איחר`` להצבעה, אבל לראות את ידו של רמון מצביעה עבור כשלון2000? נאומו הרהוט של נתניהו התעלם לחלוטין מבכירים בליכוד, שאף מבינהם ניתן לשלוף מועמדים ראויים. לימור לבנת, שמסתמכת, ככל הנראה, על הסקרים, שכחה שגם הבלתי אפשרי הוא בכל זאת אפשרי במציאות הפוליטית הישראלית של היום, וניטרלה את עצמה ממועמדות כבר עם סיום נאומו של ביבי. היכן לבנת, שאמרה בראיון אישי לעיתון ``ידיעות אחרונות`` לפני כשנה וחצי: ``ראיתי הכל קורס ואנו אומרים שירה``? ומדוע זה נאלם סילבן שלום? באשר לאריאל שרון, אשר תרומתו למדינת ישראל בכלל ולשיקום הליכוד בשנה וחצי האחרונות בפרט אינה מוטלת בספק, הדברים ברורים: הוא אינו מנהיג, ובטח לא מהסוג שמנצח.
צלצול טלפון. מרים את השפופרת אזרח ישראלי מיואש. אזרח ישראלי מיואש: הלו? קול: שלום, מדברת נחמה ממכון ``איפהדמוקרטיה``. אנו עורכים סקר, תוכל להשיב על מס` כשלונות? אזרח ישראלי מיואש: יש סיכוי שאכשל? קול: הכשלון שלך היום הוא ההצלחה שלך מחר! אזרח ישראלי מיואש: אם כך, אענה בשמחה. קול: אם הבחירות היו נערכות היום, למי מהכשלונות היית מצביע? 1. כשלון 2000 2. כשלון 99 3. לא אצביע 4. לא החלטתי 5. אף כשלון אינו נכון רוב אזרחי ישראל ``המיואשים, קצרי-הרוח, העורגים למנהיגות אמיתית``, כפי שאנו מוצגים באמצעי התקשורת, מוצאים את עצמם בעמדת חוסר ברירה שלא היה לה אח ורע ב-52 שנות קיומה של מדינת ישראל. חוסר הברירה מעורר דאגה לאור העובדה שמדינת ישראל נמצאת בעיצומה של תקופה בה הנושא המדיני העיקרי העומד על הפרק - ``הבעיה הפלסטינית`` או ``אינתיפאדת אל-אקצה`` - קפא על שמריו, ואנו, אזרחי ישראל, נאלצים לצפות בתככים, מזימות, תרגילים מסריחים ותסבוכות פוליטיות, שבאים על חשבון בטחוננו האישי. חוסר הברירה מעורר דאגה בשל העובדה שכחודשיים מהיום ייערכו, ככל הנראה, בחירות כלליות לראשות הממשלה ואין - וכנראה גם לא יהיה - מועמד ראוי. אלה הרואים בביבי מועמד ראוי לוקים באלצהיימר, ואלה הרואים בברק מועמד ראוי לוקים באלצהיימר מתקדם ואוחזים, במודע או לא במודע, בנטיות בולשביקיות. חוסר הברירה ייאלץ את עם ישראל לבחור בין 2 מועמדים שהתפטרו בעקבות כשלונותיהם המנהיגותיים והפוליטיים, ושהעם מאס בהם. ביבי וברק הם שני צדדים של אותו מטבע. על הציבור להבין זאת ולדרוש מועמדים נוספים לכל אחת מן המפלגות הגדולות. אין טעם לחזור אחורה ולהצביע לכשלון היסטורי כשם שאין ממש בבחירה חוזרת של הכשלון הנוכחי. האם באמת ובתמים חסרות אלטרנטיבות? איני חושבת. אברום בורג וחיים רמון עשויים היו להיות מועמדים טובים למדי, אלמלא התפטר ברק רק על מנת להציג מחדש את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה בתהליך מצחין למדי, שלא נאמר מעורר שאט-נפש, שנערך לא יותר מ-6 דקות, ושהסתמך על חוקת המפלגה, שקובעת כי אם אין בחירות כלליות (ומי החליט שאין??!) אין טעם בהתמודדות על ראשות המפלגה. מילא בורג, ש``איחר`` להצבעה, אבל לראות את ידו של רמון מצביעה עבור כשלון2000? נאומו הרהוט של נתניהו התעלם לחלוטין מבכירים בליכוד, שאף מבינהם ניתן לשלוף מועמדים ראויים. לימור לבנת, שמסתמכת, ככל הנראה, על הסקרים, שכחה שגם הבלתי אפשרי הוא בכל זאת אפשרי במציאות הפוליטית הישראלית של היום, וניטרלה את עצמה ממועמדות כבר עם סיום נאומו של ביבי. היכן לבנת, שאמרה בראיון אישי לעיתון ``ידיעות אחרונות`` לפני כשנה וחצי: ``ראיתי הכל קורס ואנו אומרים שירה``? ומדוע זה נאלם סילבן שלום? באשר לאריאל שרון, אשר תרומתו למדינת ישראל בכלל ולשיקום הליכוד בשנה וחצי האחרונות בפרט אינה מוטלת בספק, הדברים ברורים: הוא אינו מנהיג, ובטח לא מהסוג שמנצח.