מערכת החיסון התרבותית
מתוך ספרי החדש: [רלוונטי לעניין זה לדעתי] דיברנו עד כה, על מלכודות ספציפיות בהן עלול המואר להתקל בשגרת דרכו. אין כאמור לרשימה זו גוון של רשימה סופית. אבל, לצערי הרב, מדבר אחד, לא יוכל להמלט. וזאת מהמערכת החיסונית התרבותית. כל תרבות, כמו כל יצור אחר, יש לה מערכת חיסונית. דומה שהיא מקבלת את אשר היא מכירה כהיא עצמה, ודוחה כל דבר שאינו שייך לה, כזר לה. לפיכך, חכם הביטוי התנכי "אין נביא בעירו" כפי שכבר ציינתי במקור אחר. בכל מקרה, הנביא אפילו אם יופיע בעירו, יחשב לזר בה, אפילו אם בילה בה את כל ימי חייו. מערכת החיסון התרבותית תפעל להזרתו, החרמתו, בידודו והגדרת מסריו כשוליים וחסרי כל משמעות, ככל שתוכל ותטיל על "סוכני התרבות" [עיתונאים, מורים וממסדים אחרים] לפעול לחיסולו של המסר העצמאי הזה [בדרגה המותרת בתרבות זו]. על המואר, אם כן, לראות בכל אדם ואדם שסביבו, סוכן תרבות [ולא משנות כוונותיו של אותו אדם] תמיד תקנן בתוך אותו אדם הבא מתרבות מסויימת זיקה לאותה תרבות והסתמכות על אותה מערכת, שתביא לכך שאותו תלמיד בשלב מסויים ובסיטואציה מסויימת, יעדיף אם יוכל ואם יותר לו, לנטרל את הדעות מהמסרים החדשים, כך שמה שישאר, זה המסר הכי קרוב למצאי התרבותי השריר וקיים ברגע חייה זה של אותה תרבות. כלומר, התרבות תנסה באמצעות סוכניה, ובאמצעות שפתה ובאמצעות תלמידיו של אותו מורה מואר, שגם הם בני התרבות, לעשות את המקסימום כדי לחסל את המסר של אותה תרבות. המואר חייב לא לקחת את תהליך השחיקה המתמשך הזה כאישי ולצפות לו כחלק אינטגרלי מתהליך העברת המסר החדש. במיוחד אמור הדבר לגבי התלמידים הקרובים המקיפים אותו מואר, שכן עבורם הפער האישי הינו בלתי נסבל. מצד אחד, היותם קרובים לאדם מואר, ומצד שני אי הנסבלות שבאי יכולתם הם להיות מוארים באותה מידה. לכן לעיתים קרובות, ה"בוגדים והמוסרים" באים משורות התלמידים הכי נאמנים למואר. ביטוי לאי הלקיחה האישית של מערכת החיסון התרבותית, אפשר לראות בדבריו של ישוע על הצלב, כשהוא אומר לאלוהיו "סלח להם משום שאינם יודעים את אשר הם עושים". במסגרת מערכת החיסון התרבותית, יתנהגו אנשים בצורה כמעט לא רציונלית ליד מואר עם מסר חדש. ולפעמים יעורר הדבר את תמהונם הם עצמם, אילו היו מודעים בשעת הפעולה לאופן פעולתם. לדוגמה, הרבה יזדהו עם הרגליהם [שאותם אינם סובלים ומוקיעים בכל זמן אחר שהוא] כאילו הם נכסי צאן הברזל של אישיותם וכל פרידה מהם, כאילו משולה לאבדן אישיותם האינדבידואלית. מה שמחמיר מצב זה, זה המצב האנרגטי המעורר של המואר שבקרבתו [מה לעשות] לא כל כך חשוב להיות אני נפרד. ולפיכך, אפילו "פרץ אינדבידואליזם זה" כאשר הוא מתבטא, נראה שלא במקום. לפעמים הופכת התופעה מתופעה אינדבידואלית, לאוירה של לינץ' חברתי או תרבותי כאשר כולם מאוחדים אך ורק בדבר אחד: וזאת התנגדות עיקשת וחסרת לב אל המואר ומסריו. אינני רוצה לייאש איש, אלא לפקוח את עיניהם של כל המוארים למצב זה. [אמרתי שהארה זו דרך ולכן גם למוארים מותר לפקוח עיניים לגבי משהו מסויים]. לפיכך עצתי לכל המוארים בענין זה, היות שאי אפשר בשום צורה לשמור על אמיתיות המסר ולהפיס את רוחה של התרבות ככה ש"תקבל אותו" אלא במחיר ויתור על החידוש ועל הפוטנציאליות השינוי הטמונה במסר [מחיר ששום מואר לא יסכים לקבל], אזי אין למואר ברירה, אלא ללכת לתוך מה שהכי מפחיד אותו בבחירתו את הדרך הנכונה לו. יש מוארים "שאינם עוזבים את גדת הבריכה" וחוזרים כתוכים על אמיתות כלליות, ידועות מראש ויש כאלה השוחים לתוך הים הלא ידוע וסוחבים את מאמיניהם אחריהם, ככל שביכולתם. אבל כפי שאמרתי למואר טרי יום אחד, אל לו לצפות לדולפינים ולמלאכים שיראו לו את הדרך, אלא למקום שבו שוחים הכרישים של פחדיו ולשם ודרכם דרכו הולכת. נראה כאילו המקום הכי מפחיד והכי פשוט הוא נקודת העיוורון של המערכת החיסונית התרבותית, שכאילו [למזלנו] לא מעלה על דעתה אפשרות כזו שאדם יפעל בצורה כזאת. אז קורה ובאיזה שהוא מקום מעדיפה המערכת לקבל לתוכה את הזר והמוזר של המסר החדש, אולי מתוך כבוד ואולי מתוך ההתמדה של המואר נושא המסר. אבל גם אז, מתחיל השלב השני של ההבנה "של המסר" על פי ערכי התרבות הישנה. כלומר, גם אז, יאלץ המואר לעמוד יומם וליל על המשמר, לשם מניעת סירוס מסריו והבנתו על ידי התרבות הסובבת אותו. חלק זה, עלול להיות לא פחות מתיש ולא פחות מפחיד מהמצב הראשון שאותו הוא כבר עבר. שוב, אינני מביא דברים אלו אלא כתמרור אזהרה עבור מוארים מתחילים, כדי שיהיה להם יותר קל לחצות מכשול חלקלק ומתעתע וכפוי טובה ולב זה.