המסגרת ואני
יצאתי לפסק זמן בו רק קראתי את מה שנכתב כאן, הקשבתי ל"טון" של המילים וחיכיתי לראות מה יעלה במחשבותי. שמתי לב איך כל פעם עולה בי התמונה של "מול". ואני אסביר. "מול" זה מצב בו עומדים שניים אחד מול השני. להבדיל ממצב של "ליד" בו עומדים שניים אחד ליד השני. במצב "מול" שכזה אני חש בהתנגדות מסויימת מצד אחד לשמוע את דעת האחר ורצון לא קטן להביע, לא רק את דעתו, אלא גם את מחאתו הנסתרת. זו רק תחושה. איך זה קשור למסגרת? בנסיון להבין מה גורם לנו להתכתב באופן בלתי מודע כזה, נראה לי שזו איזושהי התגוננות (יתכן) בפני שינוי שעלול לאיים את מה שהבנו, התרגלנו, חשבנו, כל חיינו. או בשם אחר - המסגרת בה אנו חיים, שאותה אנחנו יצרנו. ואז באות השאלות? האם בכלל קיימת כזו מסגרת או שזה פרי דמיוני? מה הצורך שלנו במסגרת זו? האם יש לה תפקיד? מדוע (אם בכלל) קיים חשש משינוי בהיקפה, צורתה, או בכלל בקיומה? ומה אם לא תהיה לנו מסגרת, האם כלל יש מצב כזה, ללא מסגרת? האם נוכל לומר: אה... המסגרת שלי גמישה, אני לא כזה סגור.?
יצאתי לפסק זמן בו רק קראתי את מה שנכתב כאן, הקשבתי ל"טון" של המילים וחיכיתי לראות מה יעלה במחשבותי. שמתי לב איך כל פעם עולה בי התמונה של "מול". ואני אסביר. "מול" זה מצב בו עומדים שניים אחד מול השני. להבדיל ממצב של "ליד" בו עומדים שניים אחד ליד השני. במצב "מול" שכזה אני חש בהתנגדות מסויימת מצד אחד לשמוע את דעת האחר ורצון לא קטן להביע, לא רק את דעתו, אלא גם את מחאתו הנסתרת. זו רק תחושה. איך זה קשור למסגרת? בנסיון להבין מה גורם לנו להתכתב באופן בלתי מודע כזה, נראה לי שזו איזושהי התגוננות (יתכן) בפני שינוי שעלול לאיים את מה שהבנו, התרגלנו, חשבנו, כל חיינו. או בשם אחר - המסגרת בה אנו חיים, שאותה אנחנו יצרנו. ואז באות השאלות? האם בכלל קיימת כזו מסגרת או שזה פרי דמיוני? מה הצורך שלנו במסגרת זו? האם יש לה תפקיד? מדוע (אם בכלל) קיים חשש משינוי בהיקפה, צורתה, או בכלל בקיומה? ומה אם לא תהיה לנו מסגרת, האם כלל יש מצב כזה, ללא מסגרת? האם נוכל לומר: אה... המסגרת שלי גמישה, אני לא כזה סגור.?