המסעדה של אלי..
מלצר: שלום אדוני, מה תרצה להזמין ? אורח: על מה אתה ממליץ ? מלצר: אני לא ממליץ לך לאכול פה בכלל. לך ל"יהודה אווזי". גם יותר טעים וגם יותר זול. אורח: אבל המליצו לי לבוא לכאן. אמרו לי שיש כאן כבד אווז משהו משהו. מלצר: לא, לא. זאת טעות. אורח: מה זאת אומרת ? אני לא יכול לקבל כבד אווז ? מלצר: אתה יכול לקבל, אבל הוא לא משהו משהו, כמו שסיפרו לך. יש לו טעם של עכברוש ביין. אורח: אם כך, אולי עדיף להזמין עכברוש ביין. מלצר: אנחנו מסעדה כשרה, אדוני. תצטרך לעבור את הכביש ולהכנס למסעדה ההיא, של אבו-נידאל. אורח: הממ ... מרק עדשים, יש לכם ? מלצר: יש ויש, אבל הוא ממש לא מזכיר טעם של מרק עדשים. אם אתה רוצה טעם של מרק עדשים תזמין מרק אפונה. יש לו יותר טעם של עדשים ... אורח: ואם אני רוצה להזמין מרק עדשים, עם טעם של עדשים ? מלצר: הממ ... אתה תאלץ לקפוץ למסעדה פה ממש ממול, "מטעמי שושנה". אורח: סלח לי, אבל מה שאתה עושה זה ממש חוצפה ! אני הייתי רוצה לדבר עם בעל הבית ... מלצר: בעל הבית לא נמצא כרגע. אורח: מה זאת אומרת ? מלצר: בעל הבית דופק את אשתי כרגע, אז אני דופק אותו כאן. אורח: אין בדיחה כזו ? מלצר: כן, גם לי זה היה מוכר, אבל זאת המציאות, אדוני. אורח: הבנתי. אם כך, אני אזמין מהכל, בלי לשלם, ברשותך ... מלצר: אין שום בעייה, אדוני. המלצר מגיש לאורח הכל מהכל, והאורח אוכל מכל טוב ונהנה. (בינתיים מגיע בעל המסעדה...) המלצר מגיע אל האורח עם החשבון. מלצר: החשבון שלך אדוני. אורח: אבל סיכמנו שהכל חינם, לא ? מלצר: אני מצטער, בעל הבית חזר. אני לא יכול שלא לחייב אותך. האורח מוציא בלית ברירה 200 ש"ח מכיסו. מלצר: זה לא מספיק. אורח: מה לא מספיק ? כתוב בחשבונית 195 ש"ח !!! מלצר: ומה עם טיפ ? זהו ? שכחת אותי ? לא שירתתי אותך מספיק טוב ? האורח מוציא מכיסו עוד 20 ש"ח. מלצר: "תודה רבה" אדוני. המלצר חוזר לקופה, ולוחש לבעל הבית: אלי, מצאנו עוד פראייר...
מלצר: שלום אדוני, מה תרצה להזמין ? אורח: על מה אתה ממליץ ? מלצר: אני לא ממליץ לך לאכול פה בכלל. לך ל"יהודה אווזי". גם יותר טעים וגם יותר זול. אורח: אבל המליצו לי לבוא לכאן. אמרו לי שיש כאן כבד אווז משהו משהו. מלצר: לא, לא. זאת טעות. אורח: מה זאת אומרת ? אני לא יכול לקבל כבד אווז ? מלצר: אתה יכול לקבל, אבל הוא לא משהו משהו, כמו שסיפרו לך. יש לו טעם של עכברוש ביין. אורח: אם כך, אולי עדיף להזמין עכברוש ביין. מלצר: אנחנו מסעדה כשרה, אדוני. תצטרך לעבור את הכביש ולהכנס למסעדה ההיא, של אבו-נידאל. אורח: הממ ... מרק עדשים, יש לכם ? מלצר: יש ויש, אבל הוא ממש לא מזכיר טעם של מרק עדשים. אם אתה רוצה טעם של מרק עדשים תזמין מרק אפונה. יש לו יותר טעם של עדשים ... אורח: ואם אני רוצה להזמין מרק עדשים, עם טעם של עדשים ? מלצר: הממ ... אתה תאלץ לקפוץ למסעדה פה ממש ממול, "מטעמי שושנה". אורח: סלח לי, אבל מה שאתה עושה זה ממש חוצפה ! אני הייתי רוצה לדבר עם בעל הבית ... מלצר: בעל הבית לא נמצא כרגע. אורח: מה זאת אומרת ? מלצר: בעל הבית דופק את אשתי כרגע, אז אני דופק אותו כאן. אורח: אין בדיחה כזו ? מלצר: כן, גם לי זה היה מוכר, אבל זאת המציאות, אדוני. אורח: הבנתי. אם כך, אני אזמין מהכל, בלי לשלם, ברשותך ... מלצר: אין שום בעייה, אדוני. המלצר מגיש לאורח הכל מהכל, והאורח אוכל מכל טוב ונהנה. (בינתיים מגיע בעל המסעדה...) המלצר מגיע אל האורח עם החשבון. מלצר: החשבון שלך אדוני. אורח: אבל סיכמנו שהכל חינם, לא ? מלצר: אני מצטער, בעל הבית חזר. אני לא יכול שלא לחייב אותך. האורח מוציא בלית ברירה 200 ש"ח מכיסו. מלצר: זה לא מספיק. אורח: מה לא מספיק ? כתוב בחשבונית 195 ש"ח !!! מלצר: ומה עם טיפ ? זהו ? שכחת אותי ? לא שירתתי אותך מספיק טוב ? האורח מוציא מכיסו עוד 20 ש"ח. מלצר: "תודה רבה" אדוני. המלצר חוזר לקופה, ולוחש לבעל הבית: אלי, מצאנו עוד פראייר...