המסע אל הסוף

המסע אל הסוף

הדרך אל ראש ההר לא נגמרת מטפסת באיטיות, מזדחלת. היא עייפה ורגליה כואבות דמעות הייאוש על לחייה זולגות. אך אסור לעצור היא חייבת ללכת למרות שהדרך כל ארוכה ומעייפת. למעלה יש רק ערפל מסך אפור ומתסכל. אין שם דבר המאמץ פשוט מיותר. אין למה לקוות ואין במה להאחז. נמאס לה להמשיך ולנוע לעבר עתיד לא ידוע. כוחה תש, היא מתעייפת במורד ההר כאבן מתגלגלת לא מצליחה לעצור נופלת למרגלותיו ומתרסקת.
 
אהבתי מאוד../images/Emo23.gif

כמו לגעת בענן ולצנוח אל הקרקע כמו לאבד אהוב שנעלם פתאום ככה ככה זה לטפס למעלה לפעמים מצליחים אל הפסגה להגיע ולעיתים אל הקרקע מתרסקים במפתיע. הגדולה בחיים האלה שבמיוחד שאנו כל כך למטה זה בדיוק הזמן להתחיל לפסוע חזרה למעלה.
 
תודה על התגובות

את צודקת, כנראה שזה אחד מהדברים שמחזיקים את האנשים בחיים ונותן להם את הכוח להמשיך
 
למעלה