המסע לחקר היקום

Tatu4Taty

New member
המסע לחקר היקום

היום בערוץ שמונה שודר הפרק השלישי בסידרה "המסע לחקר היקום" - האם אנחנו אמיתיים? יש לציין שמי שירצה, יוכל לצפות בפרק שוב היום בשעה 00:50 (ואני מקווה שיהיו עוד שידורים חוזרים). לא ראיתי את כל הפרק, אבל כעיקרון זה מה שנאמר בה בערך כ30 דקות לפני הסוף: נקודת המוצא הראשונית היא שהיקום מורכב. פשוט, אך מורכב. השאלה הנשאלת היא כמובן כיצד יכול להיווצר יקום מורכב ללא תכנון? התשובה הקלה היא שיש בורא ומתכנן מכוון. תיאוריה מדעית שעליה דיברו היא שכפי שהיה מפץ גדול ביקום הזה, יכולים להיות עוד יקומים שבהם יהיו גם מפצים גדולים (בהנחה שיש עוד יקומים, אבל אני מניח שדווקא המורכבות הזו של as above so below מוכרת יותר לציבור הפאגאני) ושהמפצים הללו גם יצרו חוקי טבע מסוימים ובסופו של דבר סוג מסוים של חיים. אם אכן קיימים יקומים רבים כאלה, אפשר יהיה לומר שהיתה אקראיות מסוג כלשהו שבסופו של דבר הובילה ליצירת יקום המותאם לבני אדם. כך, אין צורך בישות מתכננת על מנת לומר כי מקום מורכב כמו כדה"א יכול להתקיים ולהיות הרמוני כפי שהוא. אחר כך, התחיל דיון על המחשב. המחשב בתחילת התפתחותו יכל להתמודד רק עם תבניות ותוכנות פשוטות ביותר, ובהדרגה התקדם עד המצב הנוכחי שבו הוא יכול לדמות יקומים שלמים (שחקני WOW להתפקד). לצד התפתחות המחשב, היכולת הטכנולוגית של האדם הביאה אותו למצב שבו הוא קרוב לפיתוח תבונתו. כלומר, הפיכה לטרנס-אנושי אפשר לומר. נאמר ואכן במאות השנים הקרובות דבר שכזה ייעשה, יכולה לעלות האפשרות של יצירת אותם יקומים "ממוחשבים" מורכבים מכפי שהיו או הפיכת הסביבה לממוחשבת יותר, אפילו את המוח עצמו. הנושא מעלה שאלות רבות בנוגע לטבע המציאות, שהרי אם אנחנו מסוגלים להתפתח לרמה של יצירת יקומים אמיתיים בעזרת "מפץ גדול" ממוחשב, מה זה אומר על טבע העולם שלנו? ומה יתקבל אם נבקש ממחשב מתקדם כל כך לבחון את תהליך יצירת היקום? והאם יש לכך בכלל התחלה? האם הרעיון בכלל אפשרי? האם אדם יכול ליצור תודעה? שהרי על כך תלוי כל הרעיון. יותר מזה, האם ישנה תודעה? שאלה נוספת, שאולי מכרעת לנו כפאגאנים, היא מהו הערך של שמירה על הטבע אם הוא אכן רק סוג של יקום "לא אמיתי"? שאלה שנוגעת יותר למאגיה, אך אני חושב שתתאים גם כאן, היא האם אפשר לומר שהמאגיה היא פריצת הגבולות של התודעה על מנת להבין שהחומר הראשוני הוא לא ממשי ועשוי להיקבע בכל עת על ידי יצירה מלאכותית? האם זוהי הסיבה לכך שישנם "גילויי פנים", לדוגמא? אני באמת ובתמים משוכנע שהמדע במאה ה-21 הולך לעשות שינוי נרחב בתפיסת היקום. אני באמת אשמח אם יתפתחו יותר דיונים על הנושאים האלו כאן. הפאגאנים בתקופה העתיקה רצו להיות, מילולית, בתוך מיסתורין החיים. האם אנחנו שונים?
 

Tatu4Taty

New member
התיאוריה הזו

לא מדברת אליכם בכלל?
כלום? נאדה?
 

תמיר302

New member
לטעמי לפחות

שאלות לגבי ראשית היקום, תכליתו, סיבתו וכו' הן לא רלוונטיות לחיים שלנו, ולא ממש עוזרות לך. אתה רק יכול להסתבך בספקולציות אינסופיות.
 

Tatu4Taty

New member
אז מה כולם עושים כאן?

אם הסיבה, התכלית והצורך למצוא ולהשתנות לפיה לא עוזרות בכלום, בשביל מה כל המסע הזה? ובשביל מה לבחור נתיב בכלל? אני חושב שאחרי קצת ניסיון בעולם ובמצבים שונים, צריכה להיות לך לפחות דעה או מחשבה בכל הנושאים שהעליתי. אני לא יודע למה אנשים מעדיפים להתעלם מההודעה, אולי זה קצת יותר מדי "מרחף" עבורם. לי זה נראה שאם לא שאלת את עצמך את השאלות האלו, משהו פשוט חסר. אני לא יכול להעביר ערוץ כשאני רואה שמדברים על משהו כזה, או להמשיך בדרך שלי בלי להסתכל לצדדים אם אני נתקל בסוג כזה של ספקולציות. כמדברים על משהו כזה, המינימום שצריך לקרות זה סימן שאלה שקופץ מעל הראש (בכל הקשר, אבל רצוי בהקשר לחוויה האישית והדרך שבחרת).. אחרת, מה הטעם? האם אבדה הסקרנות?
 

תמיר302

New member
מנק' מבט

בודהיסטית לפחות, איך שאני תופס אותה, הדיון וההתעסקות (האינטנסיביים) בשאלות כאלו לא מקדמת אותך ולו במעט מבחינה רוחנית. קודם כל טפל בעצמך, תתעורר- ואז כבר תבין הכל.
 

Tatu4Taty

New member
אני מכיר את הגישה

ודוגל יותר בגישה הבודהיסטית של פמה צ'ודרון. זה נכון שצריך "להתעורר", אבל אין דבר ער יותר ממישהו שקם בבוקר וחושב "מעניין איך היום הזה יהיה". הגישה שלה (בודהיזם טיבטי) אומרת שלאדם אין על מה להישען ולכן הצורה הטובה ביותר היא להיות כמו אדם על רפסודה. להרגיש דברים כמו שהם וכדומה. אז אם הדבר מעורר אצלי סקרנות, אני לא מתכוון לעצום עיניים כיוון שזה לא יקרב אותי (כפי שאני מבין זאת) לשום התעוררות. התשובות לשאלות הללו אולי לא מקדמות לשום דבר, אבל אם השאלות עוזרות להתעורר אל המיסתורין שבחיים, וגורמות לאדם לפקוח עיניים ולהרגיש כמו דף חלק שוב ושוב עם כל סיפור חדש וזוית שונה על החיים - כבר נעשתה חצי עבודה.
 

תמיר302

New member
אולי זו שאלה

של מינון. אם אתה קורא וקצת מתעניין בנושאים שכאלו- בסדר. אבל אם אתה מקדיש את כל כולך לספקולציות אינטלקטואליות- התפתחות רוחנית לא תהיה לך. הבודהא אמר (אין לי כרגע את הציטוט) שהתעסקות אינטנסיבית בשאלות על היקום רק תגרום לכעס או לשגעון. אני נוטה להסכים.
 

Tatu4Taty

New member
אני זוכר

שבאו לשאול אותו מהו הסיבה ליקום, תכליתו תכילתו ושאר השאלות הקיומיות, והתשובה שלו היתה שהתשובות על השאלות לא יספקו שום מפלט מהסבל ולכן אין טעם להתעסק בהן. אם יורים עליך חץ, אתה לא שואל מי ירה אותו וממה הוא עשוי - אתה פשוט מוציא אותו. סיפור נוסף מספר שכשהבודהא ישב מתחת לעץ ירו עליו שלל של חצים וכולם הפכו לפרחים כיוון שהיה ער. אבל לפי מה שאני קראתי, ההתעוררות הזו לא יכולה להגיע אלמלא מכירים את החץ ולומדים להיות בנוח איתו ולקבל אותו. לבודהא היה ניסיון עם חצים וכאב, ואני חושב שהוא היה במקום שבו כל אלו שמטפסים בסולם בחיינו עוד לא לגמרי היו בו - הוא היה מוכן להבין שהחץ הוא פשוט חץ, הוא גם גורם לנו לטוב וגם לרע אבל להשתחרר ממנו יהיה חופש אמיתי. אני לא יודע אם לכולם הגישה הזו מתאימה, ויש כאלו שצריכים מסע שלם לפני שהם מוכנים (או יכולים) לוותר על החץ ועל כל השבבים שבו (הטובים והרעים). אני חושב שהחופש האמיתי הוא להודות בזה שיש לך את הצורך להתעסק בדברים האלה, כי רק כשמסתכלים לחצים בעיניים באופן מספיק עירני אפשר להתחיל להיפתח למסע השתחררות אמיתי.
 

תמיר302

New member
החץ מסמל

את האשלייה ואי הבנת האמת. להתברבר בתוך האשלייה(להסתכל על החץ כפי שאמרת), לא משחררת אותך ממנה. אגב, לטעמי לפחות, הבית הספר המהייני יותר מתעסק במטפיזיקה- למשל הגוף המשולש של הבודהא. אבל עדיין הדגש הוא על שחרור מסבל, ולא סתם העלאת טענות פילוסופיות.
 

Tatu4Taty

New member
קשה לי עם הגישה הזו

היא פשוט מאוד שטחית ולא רואה את הדברים כמכלול. הרי האמיתה הבודהיסטית הראשונה היא שהחיים הם סבל, אבל לא כל חלק מהחיים הוא סבל ובטח שלא אם מתייחסים אל הדבר בצורה הנכונה (כנראה שלכאן נכנס החלק על האשליה). אני לא יודע אם זה נכון לומר שכל התעסקות עם "החץ" היא התעסקות מיותרת שלא משחררת. הרי גם התרגול הבודהיסטי עצמו (מדיטציה וכדומה) הוא תרגול שמנסה להתמודד ולהבין את החץ בצורה מסוימת. אז היכן עובר הגבול בין התעסקות מיותרת לנחוצה? נראה לי שהגבול הוא במקום שבו ההתעסקות כבר לא גורמת לאדם לראות את עצמו כחלק, אלא כמישהו שנועד לפתור את הבעיה. הרי ברגע שהבודהא הכיר את החצים והבין את האשליה, אז הם נהפכו לפרחים.
 

driftwood89

New member
אני לא יודע

אם מקובל להגיב בשרשורים כשהם כבר בדרך החוצה אבל הפוסט הזה עורר אצלי כמה נושאים שכבר תהיתי עליהם בעבר. לטעמי, הרבה אם לא רוב הדתות והאמונות שקיימות, בין אם פגאניים או מונוטאיסטיים, מתעסקים הרבה יותר מידיי בתהליך הביאה ו/או בסופה. רגנארוק, ארמאגדון, אפוקליפסה וכו. אני לא אצטט את המשפט כיוון שאני לא זוכר מאיפה הוא ואני לא ואהב לצטט בלי לתת מקור אבל זכור לי משפט שאומר (בתרגום חופשי) שדבר שהוא סטטי הוא דבר מת, אני נוטה להסכים אם המשפט הזה מאוד. הקשר לדברים שאמרת הוא שתהיה על הבריאה נתפסת בעיניי כשהיה בעבר. לחיות בעבר זה דבר מאוד לא בריא (והיא גם יכולה להוביל לגזענות). הפואנטה שלי היא כזו, זה לא משנה מאיפו הכל התחיל ואיך הלכ הולך להגמר זה גם לא רלוונטי, צריך לחשוב על חייך עכשיו ואיך אתה "מתמודד" איתם ועל העתיד וכיצד אתה מעצב אותו. למה לשהות בעבר על נושאים חסרי תוכן? ובאותו הקשר גם למה להתכונן לסוף הבלתי נראה? תתרכז בחיים ולא באיך שהם התחילו, זו גישה הרבה יותר בריאה לחיים מאשר לתהות בקשר למי, מה, למה, ואיך הכל התחיל, לפחות לדעתי.
 

Tatu4Taty

New member
הסיבה היא

שכל חלק בהווה תמיד מאיר צד אחר בעבר, וכשאתה מתחיל להכיר את ההווה יש השלכה לכך על ההבנה של העבר. ולהפך. הכרת העבר והסיבה לצורה שבה הדבר קרה יכול לעזור לאדם להתמודד עם ההווה.
 
למעלה