follow the lider
New member
המסע לפולין שלי...
חזרתי מפולין לפני כמעט 3 חודשים... היה מדהים,חוויה מדהימה, נכון זה קצת מוזר לשמוע את המילה "חוויה".... נכון לעכשיו רוב חברי המישלחת עברו הלאה "פולין היה וטוב שהיה אבל לא צריך להיתקע על זה כל החיים" וקשה לי עם זה... הלוואי והייתי יכולה להעביר את הזמן לאחור ודברים היו נראים אחרת... סבא שלי ז"ל ניצול שואה (טרבלינקה מידאנק ובירקנאו) ואת כל זה ידעתי רק כשחזרתי אבל כשהייתי במידאנק ובטרבלינקה משו חזק בלב שלי אמר שלי שסבא היה פה כאילו שסבא שלי היסתכל עליי מהשמיים והנחה אותי אפשר לומר שהישתנתי 180 מעלות התחלתי לחשוב על דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם.. מייד כנשחתי בנתב"ג בישראל התחלתי לחקור על המישפחה... על סבא... התחלתי לקרוא ספרים ואפילו מצאתי במגירה של אבא כמה מכתבים מיד ושם על סיפור חסידי אומות העולם של אישתו של סבא... הוכתרתי כ"הבכיינית של המסע" אבל הדמעות האמיתיות באו אחר כך מצאתי את עצמי יושבת בחדר כשברקע מתנגן "אפק ואבק" של יהודה פוליקר ובוכה.... היה בי שינאה גדולה והמון כאב... אני מסתכלת בחלון ורואה ילדים קטנים שמשחקים בכדור הם חיים בארץ שלהם מדברים אותה שפה עם כולם בלי פחד להסתיר את זהותם... בלי חשש שאולי יבואו ויראו אותם...הם יכולים לישון בשקט עם הגב לדלת כי אף אחד לא יכול לקחת אותם מבית הוריהם...וקשה לי לקבל את זה שפעם היה אחרת כל אותם הדבריםש תמיד נראו לי כלכך אינודיודואלים אז לא היו... למדתי להעריך את החיים.... את האוכל... את המישפחה שלי... לא הכול מובן מאילו... סוף המסע לפולין תחילת מסע חיי... "אהבתי וגם שנאתי, טעמתי מזה ומזה...קברו אותי,בחלקה של אפר ומר לי מר לי בפה כמו עץ השדה...כמו עץ השדה" (עץ השדה\שלום חנוך)
חזרתי מפולין לפני כמעט 3 חודשים... היה מדהים,חוויה מדהימה, נכון זה קצת מוזר לשמוע את המילה "חוויה".... נכון לעכשיו רוב חברי המישלחת עברו הלאה "פולין היה וטוב שהיה אבל לא צריך להיתקע על זה כל החיים" וקשה לי עם זה... הלוואי והייתי יכולה להעביר את הזמן לאחור ודברים היו נראים אחרת... סבא שלי ז"ל ניצול שואה (טרבלינקה מידאנק ובירקנאו) ואת כל זה ידעתי רק כשחזרתי אבל כשהייתי במידאנק ובטרבלינקה משו חזק בלב שלי אמר שלי שסבא היה פה כאילו שסבא שלי היסתכל עליי מהשמיים והנחה אותי אפשר לומר שהישתנתי 180 מעלות התחלתי לחשוב על דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם.. מייד כנשחתי בנתב"ג בישראל התחלתי לחקור על המישפחה... על סבא... התחלתי לקרוא ספרים ואפילו מצאתי במגירה של אבא כמה מכתבים מיד ושם על סיפור חסידי אומות העולם של אישתו של סבא... הוכתרתי כ"הבכיינית של המסע" אבל הדמעות האמיתיות באו אחר כך מצאתי את עצמי יושבת בחדר כשברקע מתנגן "אפק ואבק" של יהודה פוליקר ובוכה.... היה בי שינאה גדולה והמון כאב... אני מסתכלת בחלון ורואה ילדים קטנים שמשחקים בכדור הם חיים בארץ שלהם מדברים אותה שפה עם כולם בלי פחד להסתיר את זהותם... בלי חשש שאולי יבואו ויראו אותם...הם יכולים לישון בשקט עם הגב לדלת כי אף אחד לא יכול לקחת אותם מבית הוריהם...וקשה לי לקבל את זה שפעם היה אחרת כל אותם הדבריםש תמיד נראו לי כלכך אינודיודואלים אז לא היו... למדתי להעריך את החיים.... את האוכל... את המישפחה שלי... לא הכול מובן מאילו... סוף המסע לפולין תחילת מסע חיי... "אהבתי וגם שנאתי, טעמתי מזה ומזה...קברו אותי,בחלקה של אפר ומר לי מר לי בפה כמו עץ השדה...כמו עץ השדה" (עץ השדה\שלום חנוך)