המסע לפולין

אמאiהבתR

New member
המסע לפולין

תושבים באשקלון דורשים: משרד החינוך והעירייה יסייעו, כלכלית, לכל תלמיד הרוצה להשתתף בנסיעה לפולין כיום רק כ- 20% מהתלמידים האשקלונים נוסעים לפולין עקב העלות הגבוהה. קבוצה של, תושבי אשקלון, החברים בקבוצת התארגנות קהילתית הפועלת במסגרת מרכז הזכויות של עמותת "ידיד" באשקלון החליטה להאבק על מנת לחייב את העירייה ואת משרד החינוך לממן את הנסיעות לפולין לכל תלמיד בכיתה יא' או יב' המעוניין בכך. מבדיקה שעשו חברי הקבוצה עולה כי עקב העלות הגבוהה של הנסיעה רק כ- 20% מהתיכוניסטים באשקלון נוסעים לפולין במסגרת פרוייקט מצעד החיים שמטרתו לעורר את חשיבותם של לימודי השואה אצל בני הנוער הישראלים. על פי המידע שאספו חברי הקבוצה עולה כי כל תלמיד המבקש לנסוע לפולין צריך לממן את מחירי הטיסות הטיסות והשהייה בסכום של כאלף ומאה דולרים, סכום בלתי אפשרי בקרוב משפחות רבות. על פי המידע שהגיע עולה כי נכון להיום מקציבה עיריית אשקלון סכום של 3,000 ש"ח לשנה, בלבד, לכל בית ספר לצורך סיוע במימון הנסיעות. חשוב לציין כי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, תלמיד המבקש לצאת למסע לפולין חייב לעמוד בקריטריונים נוספים מעבר למסוגלותו הכלכלית ובהם: התנהגות נאותה ויכולת עמידה רגשית. לדברי חברי הקבוצה, המודל הפועל כיום בחו"ל הוא כזה המאפשר לנותני חסות לסייע לתלמידים יהודיים לנסוע תוך מתן חסות לנסיעה לפולין, חברי הקבוצה אינם שוללים מודל זה אך מתנים אותו בהתחייבות מוקדמת של העירייה ומשרד החינוך לדאוג לכך שכל ילד שיחפוץ בכך יוכל לנסוע. במחקר שנערך באוניברסיטת ניו יורק מאת הסוציולוג וויליאם הלמראיך ובדק את ההשפעות לטווח הארוך על מצטרפים במצעד נמצא שיותר משני שליש רואים את עצמם יותר סבלנים אחרי המסע וכי המסע מחזק את הזהות היהודית אצל המצטרפים. רג'ין חזן-דוידוביץ, אחת מחברות הקבוצה אומרת כי "הפערים החברתיים והכלכליים נותנים אותותיהם גם כשמדובר במסע אל, המקום הכואב והקשה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. הביקור במחנות ההשמדה,תורם לחיזוק השייכות הלאומית והזיקה להיסטוריה ולמורשת. הנערים שבים מהמסע,בין שרידי הקהילה היהודית ,עם מטענים רבים. במהלך המסע גם אצל הרחוקים מכך, נידלק הניצוץ היהודי והישראלי . ומתעצם הקשר אל המדינה,הדגל,ההמנון,הצבא . הודיה והערכה. על מה שנתפס כמובן מאליו:מים,אוכל,בגד ללבוש. חשיבות הסבלנות והסובלנות והשמירה על כבוד האדם,רגישות והוקעת גזענות ושנאת השונה. צעידה של בני הנוער במצעד החיים,כשבידם הדגל, היא זכות שצריכה להינתן לכל נער הרוצה בכך,ונמצא מתאימים. למסע חשיבות וערכים חינוכיים ואנושיים. השמירה על הערכים והמורשת היהודית,וחשיבות קיום המדינה. אסור שתפגע מטרה נעלה זו בגלל כסף,לייתר דיוק החוסר בו." חברי הקבוצה פנו השבוע לראש עיריית אשקלון, רוני מהצרי ולשרת החינוך יולי תמיר בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא, הן ברמה המקומית עירונית והן ברמה הכלל ארצית. חברי הקבוצה החלו בהחתמת חברי מועצת העיר על הצעת החלטה שתובא בהקדם למליאת המועצה. -------------------------------------------------------- לפרטים נוספים: רג'ין חזן-דוידוביץ, 050-6899085 רן מלמד, סמנכ"ל הסברה ומדיניות חברתית 0545-902096 ביפר 46011
 

ישרון

New member
לאמאאוהבת

ראשית תבורכו על היזמה,ובמקביל ברצוני להשבית מעט מהתלהבותך. אני אב לארבעה בוגרים שרק שלושה מתוכם חוו את הנסיעה לפולין.אחד מילדי החליט אישית שלא מתאים לו להתעמת עם הנושא. הרצוני לציין שאני בן לניצולי שואה ואחרי ילדי ערכתי את המסע במסלול זהה בקבוצת מבוגרים. אכן מסע ראוי,חיוני ממש מחנך ומוסיף תובנות. למרות כל מעלותיו אני עדיין לא רואה בו MUST ממש לא נורא אם רק חלק מהילדים יצאו ,ואם מערכת החינוך טובה דייה הרי כל מי שהנושא חשוב לו יוכל לצאת בדרך זאת או אחרת. להשכילך בני הצעיר שנסע בשנה שעברה כעס מאד כאשר בני בנות כיתתו פנו בבקשה להנחות ולסבסוד במיוחד כאלה שחגגו בחופשת הקייץ בחופי מרמריס ואילת.הוא עסק במשך חודשי הקייץ בעבודות גינון בבתים פרטיים ומילצר עצמו למוות בלילות יולי אוגוסט בקיטרינג באזור.הצליח לחסוך בכוחות עצמו סכום כפול מצרכיו.כאדם מבוגר שיצא לפולין ולא לפני שנים רבות הסתפקתי בסכום של כ 150 דולאר שלקחתי עימי "לביזבוזים"כפי שקוראים לזאת בני הנוער,ואעיד על עצמי שישבתי בחופשיות מידי ערב בבתי קפה ובהפסקות שניתנו לנו לעיתים אף במסעדות,קניתי מזכרות צנועות לידידים ובני משפחה וחזרתי כשבכיסי חלק ניכבד מהכסף.משהו לא מסתדר לי כאשר אני קורא מעל דפי הפורום כי ילדים יוצאים עם 300 דולאר\יורו שחלקם לקניות ב"דיוטי-פרי"האם לא חוטאים כאן למטרת הנסיעה??? לפני שהולכים לשלוח יד לכיסו של נדבן זה או אחר עלינו לשאול את עצמנו האם אנו המבקשים נהגנו בצניעות הראוייה ובכבוד לכספו של הזולת???
 

אמאiהבתR

New member
זה בדיוק הנושא.

לא שולחים ידינו את כיסם של נדבנים. לא מבקשים מימון. מבקשים סיוע,למי שאין ידו משגת לצאת למסע,שיוכל לעשות זאת. הסיוע ינתן ע"י הרשויות ע"פ קריטריטנים שיקבעו. על התלמידים להימצא מתאימים להצטרך למשלחת ובוודאי שעליהם לרצות בכך. כמי שמבנים את המשמעות הרבה והערכים עימם חוזרים חברי המשלחת ארצה,חשוב שהזכות תינן לכל נער שיחפוץ בכך ומתאים לכך. כאמור הסיוע ינתן ע"פ קרטריונים מסוימים, שתמורתו חברי המשלחת שיקבלו סיוע יתרמו חזרה לקהילה בה הם חיים.
 
יוזמה מעולה!..

אולי סוף סוף העירייה הזאת תעשה משהו מועיל חוץ מלהרוס את העיר !
 

ישרון

New member
אולי להשקיע בחינוך???

קל מאד להשתלח ברשות מקומית זאת או אחרת ואין לי קשר כל שהוא לאשקלון . אני עדיין סבור שלא הכרחי לתת לילד טיול לאירופה בעוד מערכת החינוך קורסת. ראו את ההיתארגנות הצנועה של עיריית בית שאן המנסה לתת לתלמידים מסע בן 24 שעות על אדמת פולין,להרגיש להתרגש להפנים ולא לתת טיול הכולל ערב דיסקו,התפרעויות והשתכרות בבתי מלון,והאמינו לי שיש לי תיעוד על דברים גרועים מאלה. ואמא אוהבת אולי צריך להוציא את אלו שכל כך רוצים לצאת לפולין "למחנה עבודה "בו ירוויחו בכבוד שכר ראוי שכל מטרתו קודש למסע הזה????????????????????. בסיום כיתה ט ובסיום כיתה י יש פעמיים חודשיים חופשה שפשוט יצאו לעבוד ובמימוש שכרם ילמדו את ערכו החינוכי של ערך העמל והעבודה ואת ערכו האמיתי של כסף,ואז תעלמנה השאילתות על "כמה כסף צריך בדיוטי פרי"
 

אמאiהבתR

New member
טיול לאירופה?

אנחנו לא רואים בזה טיול. נראה שמטרת המסע אינה ברורה דיה,אם אתה רואה בו טיול לאירופה. אף לא נער אחד מהנערים עימם שוחחתי לא כינה את המסע "טיול לאירופה" אין זה סותר השקעה בחינוך. ואין כאן השלחות כלל ועיקר. הערכים עימם חוזר הנוער הם בעלי ערך ר מאוד הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. הבאת כאן דוגמאות חריגות ויוצאות דופן. לגבי משלחות שהתנהגתם היתה פחות מלא רואיה. אין זה מייצג את התנהלות כלל משלחות הנוער לפולין. חברי המשלחות עמם שוחחתי לא העלו כלל את שאלת הכסף לדיוטי פרי. אנו מדברים על סיוע לנערים שיוצאים למסע ללא ה"כסף לביזבוז" בדיוטי פרי שוב,אין אנו דורשים מימון. ראה תשובתי הקודמת. סיוע ברמות שונות ע"פם קרטריונים שונים. ראה תשובתי הקודמת
 

חייםלוי

Member
מנהל
ישרון אתה הרי קורא בפורום בקביעות

ויודע היטב שהמשתתפים בפורום הזה ואני מניח שרוב היוצאים למסע (לא הטיול) לפולין לא רואים בזה טיול ולא חושבים על הדיוטי פרי. על מקרי ההשתכרויות בבתי מלון אנחנו קוראים מדי פעם ומשום מה אף פעם לא דווח כאן על מקרים כאלה וכל מי שנמצא כאן מגנה את התופעות האלה. אני לא יודע אם המסע הוא הכרחי או לא אבל למי שנסע הוא מביא תועלת גם אם היא מורגשת אחרי תקופת עיבוד. אני מסכים לכך שבני נוער שרוצים לצאת למסע צריכים לעשות כל מאמץ לממן אותו עד כמה שאפשר מכיסם ע"י עבודות בקיץ וכד'. צריכים לברך, עם זאת כל גוף שרוצה לעזור לבני נוער שאינם יכולים מסיבה כלכלית זו או אחרת לצאת.
 

ישרון

New member
לחיים לוי אכן הצדק עמך

אני מעיין ארוכות בפורום וקשה לי מאד בקריאה,או שאני לא מבין מה שאני קורא או שהנך מבין באופן שונה את הכתוב הכנס לימים האחרונים בפורום וקרא את השאלות בנוסח"אני יוצא בשנה הקרובה לפולין איך המלונות?כמה כסף צריך?האם יש פנאי למסיבה?? אני מבין את הניקרא כך שיש כאן בני נוער המתכוננים לטיול השנתי ,רצון מאד לגיטימי,ו ואני מבין גם את ההתרגשות שלפני,אכן לא כל המשפחות מטיילותאו מסוגלות כלכלית לטייל,ולאו דווקא בחו"ל. אינני שולל כל גוף המוכן ומסוגל לממן מרצונו מסע זה או אחר,או כל פרוייקט חינוכי,אינני שולל את הערך המוסף מהמסע לפולין, עדיין עומד על דעתי וממליץ לכל בית ספר הרואה במסע ערך חינוכי לעשות למען יוכלו תלמידיו לעמול ולו חלקית על מנת לממן את המסע ולא לצפות לנדבן זה או אחר.
 

חייםלוי

Member
מנהל
השאלות לגבי בתי המלון מובנות לגמרי

כשאדם נוסע למקום כלשהו הוא מעונין לדעת מה טיב האכסניה בה ישהה במשך 8 ימים. לגבי הצורך לעבוד במידת האפשר על מנת לממן את המסע אין לנו מחלוקת.
 

N B I

New member
אני לא מבינה מה הבעיה בשאלות "לא קשורות"

שעניין השהות גרם לי לחששות כי ידעתי שכאשר כל יום הוא כל כך עמוס בדברים קשים שלוקחים פחות או יותר את כל האנרגיות. אני מצאתי תמיכה אפילו בדברים הכי מטופשים כמו איך המלונות ואיך הארוחות. צריך לזכור שלא רק בני הנוער הם אלו שדואגים להפוגות, גם מערכת החינוך בונה את המסעות בצורה כזו שלא יכללו רק מראות קשים, אם הינו מעבירים את המסע רק באבל ובזדעזעות הינו חוזרים אנשים הרבה יותר חלשים מאשר חזקים מבחינה אישית (כך לפחות אני הרגשתי). לנו לא היו מסיבות, לפחות לא מאורגנות. בלילה הראשון אחרי ההלם הראשוני מהנחיתה והארץ הזרה לקחו אותנו למסעדה שהחזירה אותנו קצת לארץ ("וורשה-ירושלים" מכירים?) המוזיקה הישראלית גרמה לכולם (כן כן, גם לי) לקום מהכיסא ולהתחיל לרקוד אפילו שזה בכלל לא היה מסודר מאורגן ורקדנו לצלילי הטלוויזיה אבל זה מאוד גיבש את הקבוצה עד שביום למחרת (לפי דעתי הוא היה אולי היום הקשה ביותר) לאף אחד לא היתה בעיה להישבר מול אף אחד, כולם היו ביחד, אנשים שבכלל לא חשבתי שאני אדבר איתם שלא לומר אחבק אותם פשוט ניגשו ושאבו כוח מהקבוצה.
 
למעלה