המסע לקִימבֶרלִי - חלק א'

[gad114]

המסע לקִימבֶרלִי - חלק א'

(מתוך moto4x4) הקימברלי הוא outback מדהים עם מרחבי ענק אדומים, נאות מדבר שופעות מים, אבוריג`ינים אבודים - וקרוקודילים מרושעים! האוסטרלים קוראים לו `מדבר`, אבל הוא מוצף במי שטפונות שלושה חודשים בשנה, יש בו נאות מדבר מדהימות, ואלפי עצי באובב מדהימים ביופיים. מבט חטוף במפה הבהיר לנו כי לקימברלי לא נוסעים סתם ככה, כמו טוריסטים - חייבים 4X4 רציני, ישנים בשטח כי אין בתי מלון וצימרים, מתכננים מסלול בהתאם למיקום תחנות הדלק הספורות. הוסיפו לכך את העובדה שלא פגשנו אף ישראלי שטייל שם ביסודיות! וכך מצאנו עצמנו נוחתים בנמל התעופה של Darwin בצפון אוסטרליה ומתגלגלים אל סניף חברת ההשכרה Kea, שם המתין לנו חלומו הרטוב של כל ג`יפאי: זוג לנדקרוזרים 78 מזוודים ומושלמים, שיכון נייד לזוגות צעירים. לנד קרוזר 78 הוא בעצם דגם 75 המוכר בישראל, אבל מתליו משופרים בעזרת קפיצי עלים מוארכים מאחור וזוג קפיצי סליל קדמיים. לצורך המסע בחרנו בדגם בעל גג מתקפל, ולא עם מרכב פיברגלס מוגבה; זה קצת פחות נוח בחנייה ובהתארגנות, אבל משאיר את הג`יפ במידותיו המקוריות. בהתחשב בעובדה שלפנינו עמדו רק 9 לילות אבל למעלה מ-3200 קילומטרים, החלטנו להעדיף את היכולות הדינמיות של הרכב על פני הנוחות הסטטית. הקֶמפֶר מצוייד בכל מה שנחוץ, "מסדין ועד סכין": שלושה מקומות לינה, מזרונים, מטבחון עם תנור גז וכיור עם מים זורמים (60 ליטר במיכל מיוחד), מקרר `מקצועי`, שולחן וכיסאות מתקפלים. ה-78 שלנו צוייד גם במיכל דלק נוסף בנפח 90 ליטר המאפשר טווח נסיעה של מעל 1000 קילומטרים. הציוד והאבזרים מיוצרים באיכות הגבוהה ביותר ועליהם מועמסים סדינים, שקי שינה, כלי מטבח ובישול, אפילו גפרורים. אתה מביא איתך רק בגדים וכלי רחצה, ויוצא לדרך.

 

[gad114]

המסע לקימברלי - חלק ב'

הוויתור על קרוקודיל דנדי בגילנו, אנחנו כבר יודעים שכל בחירה כרוכה בוויתור על חלופות אחרות; ברוח זו חלפנו ביעף על פני שמורת הטבע `קקדו` הסמוכה לדרווין, בה צולם הסרט המטופש למדי, קרוקודייל דנדי. לאחר טבילה בפארק ליצ`פילד ושייט ב-קתרין גורג` הגענו אל Kununurra, העיירה האחרונה לפני הכניסה לקימברלי; רק כדי לקבל פרופורציה על המרחקים, קטע מנהלתי זה נמתח על פני 900 קילומטרים! הצטיידנו במזון ובמים, ויצאנו לביקור בשמורת הטבע הסמוכה, Bungle Bungle. גם "סמוכה" היא מילה יחסית, העשוייה להמחיש את מימדי הענק של אוסטרליה: כדי להגיע אל השמורה יש לנהוג כ-300 קילומטרים דרומה, עד דרך עפר המובילה אל תצורות הסלע המדהימות של השמורה; השביל עביר רק לרכבי שטח מסוקסים, אורכו 55 קילומטרים, ובשמורה עצמה יש עוד עשרות קילומטרים של שבילים ודרכי עפר. בילינו לילה ויום בין מגדלי האבן הצבעוניים, חזרנו צפונה ב`אוטוסטרדה הצפונית`, ובקירבת קנָנָרה פנינו מערבה אל Gibb River road. כאן מתחיל מחוז קימברלי הפראי, רצועת האספלט הבאה נמצאת במרחק 800 קילומטרים מכאן וב`איזור זמן` שונה; מסלולנו המפותל יוסיף למד המרחק כ-1200 קילומטרים ושכבות של אבק אדום. אבל כרגע אנו נמצאים רק בתחילת המסע. אנו מתקרקשים על דרך עפר כבושה ורחבה, מפוספסת בקמטי רוחב גסים. מהירות הנסיעה נעה בין 30-20 קמ"ש בקטעים משובשים, לבין 100-90 קמ"ש בקטעים מהירים יחסית. מעל 80 קמ"ש נעלמים הקרקושים המעצבנים, אבל מדי פעם מגיח מלפנים בור מרושע או סתם קפלי קרקע, המכניסים אותך ואת הסכו"ם לטיסה נמוכה. בשולי הדרך צמחייה נמוכה ויבשה, מעין סוואנה אפריקאית המשובצת בחורשות אקליפטוס ועצי באובב בני מאות שנים. בכל כמה קילומטרים צוללת הדרך לערוץ נחל צחיח; השמות חביבים ומפעילים את הדמיון - בדרך כלל הם קרואים על שם חלוצים ופורצי דרך אבל חצינו גם את Hope Creek, Mistake Creek, ואפילו No-Name Creek... בחודש אוגוסט היו הערוצים יבשים ברובם, אבל בעונה הרטובה (ינואר-אפריל) הם מוצפים ושופעי מים. מחוז קימברלי מנותק מהעולם החיצון שלושה-ארבעה חודשים בשנה, הגישה אל החוות המבודדות אפשרית רק במטוסים קלים. התקופה המתאימה לביקור בקימברלי היא הקיץ שלנו (חורף יבש באוסטרליה), אבל הדמיון לא פסק מלחלום על טיול קימברלי מיד בתום העונה הרטובה - ערוצים שוצפים ויישובים מנותקים, סוואנה מוריקה וענני גשם שחורים... האם זה יהיה היעד הבא?

 

[gad114]

המסע לקימברלי - חלק ג'

הבידוד מכתיב לתושבי ה-outback סגנון חיים ייחודי. בעונת התיירות מתוגברות החוות בתרמילאים המנסים להרוויח קצת כסף להמשך הטיול, ועסקי התיירות פורחים יחסית. בעונה הרטובה נשארים המקומיים לכודים בחוותיהם, לפעמים 2-3 אנשים התקועים בלב הישימון חודשים ושבועות ארוכים. כאשר השכנים הקרובים מתגוררים במרחק 75 קילומטרים, לא ייפלא שהם שמחים לדבר עם כל טייל מזדמן, ופותחים את חוותיהם לאירוח כפרי. הילדים הבודדים הגרים בחוות לומדים בעזרת שידורי רדיו של School of the air, ובשנים האחרונות גם בעזרת אינטרנט לווייני. טיפול רפואי מגיע בעזרת מטוסי Flying Doctors, ולכל חווה מלאי מזון ודלק המאפשרים יכולת קיום עצמאית, משך מספר שבועות. אבל עכשיו אוגוסט והאוסטרלים מציפים את קימברלי; זה אומר שפעמיים-שלוש בשעה יגיח מולך ג`יפ או טנדר, מתיז עליך חלוקי אבנים ומעלה חומת אבק אדומה. מהדרך הראשית מובילים שבילים אל אתרי הטיול המעניינים. בדרך כלל יהיו אלה דרכי עפר באורך עשרות קילומטרים או הרבה יותר, המגיעות אל נאות מדבר, Gorge בלשון המקומיים. לא נפרט את כל המקומות המעניינים, מתוך תחושת אחריות ציבורית איאלץ להזהיר אתכם שהביקור בנאות המדבר כרוך בחילוץ איברים קטלני למדי; מצאתי עצמי משרך רגליים בין הרים ובין סלעים, מדשדש על מצוקים וכושל במורדות כמותם לא תיקלתי מאז ימי הטירונות. אבל האמת היא כי אסור לוותר על הטיול הרגלי; משך ההליכה אל ה"גורג`ים" נע בין 10 דקות לשעה-שעתיים, והוא מצויין בבירור על שלטים. עבור הטייל שייתגבר על החום והזבובים, מצפה הליכה מהנה בין עצי באובב ובריכות מכוסות שושנים וצמחי מים, עם תצורות סלע מדהימות, דקלים מוריקים ושאר שכיות טבע. לעתים יורד השביל אל נקיק מוצל ורטוב, לפעמים הולכים במים צוננים בעומק המתניים. ותמיד, בסוף כל הליכה, ממתין אגם מים צוננים בגודל הנע בין מטרים ספורים לבין מאות מטרים. נאות מדבר אלה אינן מחוברות אל האוקיינוס, וברובן אין סכנה של תניניSalties הידועים בתאוותם לבשר אדם. אבל יש לשים לב לשילוט - להתרחץ רק במקום המסומן כמתאים לרחצה, ולהרחיק גפיים מכל מקווה מים אחר. `המלוחים` חודרים גם מאות קילומטרים אל תוך היבשה, ולא כדאי לפגוש בהם. ברוב מקווי המים מצויים תניני Freshies אולם אלה ידועים באהבת האדם שלהם ואינם מזיקים כל עיקר. הג`יפאי נוהג על קיבתו ובסופו של היום, אתה מוצא לך פינה להעביר בה את הלילה. זה יכול להיות קמפינג מסודר, ערוץ נחל מבודד, או סתם פיסת טבע שצדה את ליבך. עם זוג הקמפרים, הפרוצדורה היתה פשוטה: מוצאים מקום חנייה מאוזן לשתי המכוניות, שולפים כיסאות מתקפלים ובקבוקי בירה צוננים, ויושבים לפטפט; הגיעה Happy Hour, זוכרים? אחד המקררים שימש אותנו כמקפיא, השני לצינון משקאות, ירקות ושאר מזונות. תחת ריבוא הכוכבים של קימברלי חזרתי ותירגלתי את כתבות הבישול של `הגה בשטח` - תאילנדי מוקפץ, שקשוקה, צלי בשר, בננות בשוקולד ושאר שעשועים. החברים הדגימו לנו את נפלאות מטבח ה-bush האוסטרלי בעזרת פוייקה בעלת מכסה עם דפנות, בצורת מחבת; מניחים את הפוייקה על האש, מפזרים גחלים גם בתוך המכסה העליון, ולפנינו תנור אפייה מעולה. בכל ערב הגיחו מהפוייקה תבשילים ריחניים, פשטידות, עוגות שוקולד, ואפילו כיכרות לחם לארוחת הבוקר של מחר. עבורנו היה זה שעשוע קולינרי, אבל במסע אוסטרלי `חוצה-יבשת`, אפייה היא הדרך היחידה להצטייד בלחם טרי ומזון מגוון.

 

[gad114]

המסע לקימברלי - חלק ד'

בילינו לילות מקסימים מנותקים בלב המדבר, על חוף האוקיינוס או על גדת נהרות. לילות אחרים העברנו בחניונים מסודרים בהם ניתן לכבס ולהתרחץ, וגם לפגוש אנשים אחרים. חלק גדול מהטיילים באוסטרליה הם ה"מכסיפים", תרגום חופשי שלי למונח The grey bunch. ברוב המקרים אלו פנסיונרים כסופי שיער בני 55 ומעלה, המתקיימים על קיצבה ממשלתית סבירה ביותר. הם פרשו מהמירוץ לקריירה, נפרדו מהילדים, והחליפו את הווילה המפוארת בקראוון זה או אחר - המפונקים רוכשים `אוטובוס-בית` המצוייד בכל המרחב והשיכלולים כולל אמבטיה, מכונת כביסה וזוג חדרי שינה; לעתים קרובות נגררת אחרי האוטובוס ויטרה קטנה, בעזרתה יוצאים `המכסיפים` לטיולי שטח קצרים. אחרים רוכשים טנדר לנד קרוזר 75, על הגג קשורה סירת אלומיניום לשייט קרוקודילים, מאחור מדוגם בית קטן בערבה: אוהל מתקפל, מטבח, מקלחת, שני זוגות אופניים. המכסיפים מבלים חודשים ארוכים (או כמה שנים!) על חופי הים וב-Outback, מנותקים מהחיים הבורגניים ומתלאות היום-יום. לעתים יבלו שבועות ארוכים באותו איזור; הם מתמקמים בסמוך לנהר, מתיידדים עם `מכסיפים` אחרים החונים לידם, מעבירים את הערב בצ`יזבטים על שטפונות, קרוקודילים ותקלות בלב הישימון. בשעות היום ישאירו בקמפינג את האוהל, הכיסאות וציוד הבישול, וייצאו לטיול שטח קצר או ל`טרק` רגלי; בערב יימצאו את כל רכושם בדיוק כפי שהשאירו אותו, No worries! סוף הדרך המסע לאורך Gibb River road היה מרתק, אם כי פחות קטלני מכפי שחשבנו לפני היציאה; התיאורים באתרי איטנרנט התריעו על מסלול קשה עבירות, אליו צריכים לצאת עם נעילות דיפרנציאל, אבזרי חילוץ, ונכונות לצאת מהשטח עם רכב מכוסח לחלוטין. המציאות הראתה כי הדרך ארוכה ומייגעת, אבל היא בהחלט מתאימה לטיילים המצויידים במנה סבירה של הגיון פשוט וקצת נסיון שטח. הקימברלי הוא חבל ארץ קשוח ומרתק בו אפשר ליהנות מטבע ראשוני וקשוח, משובץ בשפע נחלים, אגמים ומפלי מים. את אבק הקימברלי בחרנו לשטוף בעיירת המקסימה Broome, השוכנת לחוף האוקיינוס ההודי. בעבר היה זה מרכז לשליית פנינים, היום מגיעים לשם תיירים מאובקים או סתם חובבי בטן-גב. אחרי עשרה ימים בישימון האדום, היתה זו חווייה מלבבת לשטוף את העיניים בכחול-טורקיז של האוקיינוס, להתפרקד על Cable Beach הנרחב ולמצוא שם שקנאים, מונגרובים, ונודיסטים חופשיים כרוח הים. בחניון הקמפינג הסמוך חילקנו את שארית מזוננו לטיילים הנמצאים באמצע מסעם; שלשום פגשנו אותם רוחצים במעיין, אתמול תידלקנו ביחד, מחר הם ימשיכו בדרכם. עם צביטה קלה בלב התיישבנו במסעדת חוף מכובדת, מחליפים את הפוייקה המפוייחת בתפריט שרצים אלגנטי ובבקבוק יין לבן. המזון המשובח והבריזה הקלה היו סיום נאות ל-3200 קילומטרים של מסע ארוך ומרתק. מעולם לא טיילנו בקמפר 4X4, והטיול לקיברלי מימש לנו חלום ישן; באצבע קלה מחקנו את החלום הזה מרשימת "לביצוע", מתחילים לחשוב על מימוש החלום הבא.

 

[gad114]

המסע לקימברלי - חלק ה' ואחרון

האבוריג`ינים האבודים אחת לכמה מאות קילומטרים מופיע בשולי הכביש Road House הכולל תחנת דלק וחנות מקומית. אלו מקומות מאובקים הנראים כאילו נלקחו מסרט אמריקאי של שנות השישים, עם באר חלודה ומשאבת מים מיושנת, טנדרים מפורקים בחצר האחורית, ופנצ`ריה פרימיטיבית. שם פגשנו בילידי אוסטרליה המקוריים, האבוריג`ינים, נקודה דואבת על מצפונה של אוסטרליה הלבנה. כמו האינדיאנים באמריקה הצפונית, גם האבוריג`ינים נושלו באכזריות ממקומותיהם, היו לעבדים ונוצלו עד תום. בעשרות השנים האחרונות התעורר מצפונה של אוסטרליה, אבל זה כבר מאוחר מדי: המבנה המסורתי קרס, האלכוהול השתלט על הקהילות הקטנות, ומתברר כי קשה מאוד לשקם את הזהות האבוריג`ינית. פגשנו אותם בעיירות הקטנות, בתחנות הדלק ובשולי הדרכים; הזקנים במלוא העליבות האנושית, הצעירים עניים וזועמים, הילדים יחפים ומשוללי השכלה וכושר הישרדות. המראה עצוב, אבל מעוררת תקווה היא התמיכה אותה מעניקה הממשלה לקהילות שעדיין שרדו. אבוריג`ינים מעטים פרצו את מעגל הדלות, אחרים מתפתחים על ידי יצירת אומנות שבטית, בציור או נגינה. ג`יפאות אוסטרלית יש באוסטרליה ג`יפאים קשוחים היוצאים לאתגרי עבירות או ספורט מוטורי קיצוני, אבל הרוב המכריע של ג`יפאי יבשת הקנגרו נהנה ממסעות 4X4 רגועים יחסית. מה שעושה את ה-outback לתובעני כל כך הם לא אתגרי עבירות נקודתיים, אלא המרחקים העצומים. אין שום בעיה להתמודד עם רוב קטעי הקימברלי עם ג`יפון עירוני או אפילו ברכב 2X4. אבל באוסטרליה אין `קטעים קצרים`; כל מסע מתחיל במאות קילומטרים מנהלתיים העלולים לכלול מפגש עם קנגרו או פרה, המוסך הקרוב נמצא במרחק מאות קילומטרים, המכוניות מועמסות במאות ליטרים של ציוד, דלק ומים. לכן משתמשים האוסטרלים בכלי רכב מסיביים וקשוחים, בדרך כלל טויוטות למיניהן או ניסן פטרול (כולל טנדרי פטרול וטויוטה 78/75). את הרכב ישפרו ויימגנו בכל מה שצריך, יעמיסו הכל על הגג או בנגרר שטח ייעודי, וייצאו לדרך בלי רעש וצילצולים. הם נוהגים לאט ובמיומנות, מנווטים היטב, ומצויידים באמצעי תקשורת HF או טלפונים לווייניים. יש ג`יפאים היוצאים לדרך לבדם ובקצב שלהם, אחרים מצטרפים למועדוני 4X4. המועדונים כוללים מ-100 חברים ועד כמה אלפים. הם מקיימים פעילות שוטפת, נועדים לפגישות חודשיות ומוציאים עיתון, לטיולי המועדון יוצאים רק חברים שעברו הכשרת נהיגה ומבחן עבירות קשה למדי. מכונת השטח האולטימטיבית – טויוטה לנדקרוזר 78 לא יעזור כלום, זהו מלך ה-Outback ואביר חלומותי, מאיסלנד ועד אוסטרליה. ה-78 החליף את ה-75 בשנת 1999, עיקר השינויים הם התקנת קפיצי סליל קדמיים, והארכת העלים האחוריים. נוחות הנסיעה ללא עומס השתפרה פלאות אבל תודה לאלוהי הקנגרו, הם לא נגעו בשני הסרנים המסיביים, בשילדה המפלצתית, ובתא הנוסעים המרווח. עם 180 ליטר דלק ו-60 ליטר מים, ה-78 היה לנו רכב הישרדות, חדר שינה ומטבח, מפלט מהזבובים ופלטפורמה מושלמת למימוש חלומות. עם מכלוליו החסונים ומוניטין אמינות מאפריקה ועד אנטארקטיקה, ה-78 נותן לך תחושה שהוא ייסע וייסע וייסע, ולעולם לא יתקלקל.

 

[חצב של סתו]

היינו באוסטרליה אך בקימברלי לא וחבל

תודה על שאיפשרת הצצה גם לשם