המסע שלי לפולין....
היי... לפני כחודש בערך השארתי כאן הודעה בקשר להתלבטות שלי באם לצאת למסע הזה. אז אני בחרתי לצאת! והייתי רוצה לשתף אותכם במה שחוויתי! בין התאריכים ה-17-25/08 הייתי בפולין, בין התאריכים הללו חוויתי חוויה עצומה! במהלך השבוע הזה נכנסתי לסערת רגשות ענקית. עצב, בכי, שמחה, צחוק, געגועים בקיצור הכול!!!! ואחרי המסע נשארתי עם כ"כ הרבה שאלות שלא נענו לי. אני מרגיש כ"כ גאה במה שאני, ביהדות, בישראליות אבל...אני מרגיש שרע לי...כאילו משהו יושב לי על הנשמה מאז שנחתתי בארץ.. יש מצב גדול שזה מתוך געגועים לפולין ויש מצב גדול שזה עדיין מההלם של המראות משם. כאילו הגעתי למצב שאני אובד עצות, ולא יודע מה לעשות... אני כבר שלושה ימים בדיכאון... בקושי יוצא מהבית.. בוכה המון... שומע שירים של יום השואה... אני באממת לא יודע מה קורה לי.. מעניין אותי לדעת אם מישהו מכאן חווה את זה גם? זה נורמלי שנכנסתי לכזה דיכאון מהמסע..? בנוסף יש לי פחד ענקי שככול שהזמן יעבור ההזדהות שלי עם השואה תדעך... ואני אשכח את מה שראיתי ואת מה שחוויתי... האם זה קורה? או שחוויה עצומה כזאת נחרטת לנצח בלב? וסתם הייתי שמח אם הייתם מספרים לי מניסיון איך זה להיות אחרי המסע הכל כך כביר הזה! המון תודה!!!!! טל.. נ.ב ומשהו שהייתי רוצה להגיד...זה שאני כל כך גאה בעצמי שיצאתי למסע הזה! וכמה שחשבתי לפני המסע שכל הדיבורים עליו הם קילשאות רק נוחכתי לגלות שהכל ממש נכון! כי אני כן חושב שחזרתי אדם שונה... עם אימפטיה יותר גדולה לשואה... עם זיקה חזקה יותר לדת ולמדינה הנפלאה שלנו.... ואדם ש-ו-נ-ה!!!
היי... לפני כחודש בערך השארתי כאן הודעה בקשר להתלבטות שלי באם לצאת למסע הזה. אז אני בחרתי לצאת! והייתי רוצה לשתף אותכם במה שחוויתי! בין התאריכים ה-17-25/08 הייתי בפולין, בין התאריכים הללו חוויתי חוויה עצומה! במהלך השבוע הזה נכנסתי לסערת רגשות ענקית. עצב, בכי, שמחה, צחוק, געגועים בקיצור הכול!!!! ואחרי המסע נשארתי עם כ"כ הרבה שאלות שלא נענו לי. אני מרגיש כ"כ גאה במה שאני, ביהדות, בישראליות אבל...אני מרגיש שרע לי...כאילו משהו יושב לי על הנשמה מאז שנחתתי בארץ.. יש מצב גדול שזה מתוך געגועים לפולין ויש מצב גדול שזה עדיין מההלם של המראות משם. כאילו הגעתי למצב שאני אובד עצות, ולא יודע מה לעשות... אני כבר שלושה ימים בדיכאון... בקושי יוצא מהבית.. בוכה המון... שומע שירים של יום השואה... אני באממת לא יודע מה קורה לי.. מעניין אותי לדעת אם מישהו מכאן חווה את זה גם? זה נורמלי שנכנסתי לכזה דיכאון מהמסע..? בנוסף יש לי פחד ענקי שככול שהזמן יעבור ההזדהות שלי עם השואה תדעך... ואני אשכח את מה שראיתי ואת מה שחוויתי... האם זה קורה? או שחוויה עצומה כזאת נחרטת לנצח בלב? וסתם הייתי שמח אם הייתם מספרים לי מניסיון איך זה להיות אחרי המסע הכל כך כביר הזה! המון תודה!!!!! טל.. נ.ב ומשהו שהייתי רוצה להגיד...זה שאני כל כך גאה בעצמי שיצאתי למסע הזה! וכמה שחשבתי לפני המסע שכל הדיבורים עליו הם קילשאות רק נוחכתי לגלות שהכל ממש נכון! כי אני כן חושב שחזרתי אדם שונה... עם אימפטיה יותר גדולה לשואה... עם זיקה חזקה יותר לדת ולמדינה הנפלאה שלנו.... ואדם ש-ו-נ-ה!!!
