המסקנות בעקבות אכזבות

[AVIVE GEFEN]

המסקנות בעקבות אכזבות

שאנשים איכזבו אותנו ושהחיים איכזבו אותנו. מה המסקנות שהאכזבות אמורות לגרום לנו להסיק על פי ההגיון שלהם ? אולי אחלק את השאלה לשניים: 1.מה המסקנות שהאכזבות מאנשים קרובים (או סתם אנשים רחוקים) אמורות לגרום לנו להסיק על פי ההגיון שלהם ? 2.מה המסקנות שהאכזבות מאירועים בחיים (או מנסיונות להגשים מטרות בסיסיות בחיים) אמורות לגרום לנו להסיק על פי ההגיון שלהם ? אשמח לקבל כל דיעה של כל אדם.

 

[לי י]

מסקנה מיתבקשת:ציפיות אישיות ....

גבוהות מידיי, התנהלות בחיים בתיקווה מייחלת

... אין ברירה, נצתרך לפנות לעצמנו על מנת לשנות מצב

. לי.

 

[yariv10]

אפשר..

לא לצפות...אם לא תצפה לא תתאכזב. אך עכשיו לחיים האמיתיים..זה שאלה יותר מדיי כללית לטעמי כי יכול ליהות מיליון מקרים שבהם אנשים או החיים איכזבו אותנו אך רק בחלק הכן יש לקח בהם. אך יש מסקנה מוטעת שבדרך כלל חוזרת אצל אנשים והיא להיסגר,לעשות מחיצה בניהם לבין החיים כדי לא להיפגע או כדי לא להתאכזב אך בדרך הם מפסידים את כול שאר הדברים בחיים,כול שאר הדברים הטובים בחיים.. לפי דעתי זה טעות לחשוב על אכזבות בכלליות כי יכולים ליהות כל כך הרבה סיבות לאכזבות אלו שלא קשורות אלינו ולכן גם לא נוכל למצוא לקח מתאים חוץ מלקום ולהמשיך לנסות. ועוד משהו..אכזבות לא אמורות לגרום לנו להסיק כלום(משהו ששייך לכול החברה),כול אחד וההיגיון שלו. לילה טוב

 

[hilabarak]

אני מסכים עם הדיעות שהוצגו

אכזבה נובעת מציפייה וכדאי להתאים ציפיות למציאות. אין טעם לגרום לאכזבה לסגור אותך, אכזבה צריכה מיד לגרום לך לשנות גישה. לא מומלץ לעולם להאשים את החיים או הזולת באכזבות שלך. החיים הם החיים, הזולת הוא הזולת, האכזבה שייכת לך. אף אחד לא חייב להתנהג לפי הציפיות שלנו או אמות המידה שלנו, כשהאדם מתבגר הוא מבין שיש גם משהו בריא בזוויות שונות של ראיית חיים, חלקן מעיקות עלינו (גורמות אכזבות) אך בו זמנית משפרות אותנו ומלמדות אותנו.

 

[AVIVE GEFEN]

חידוד השאלה באמצעותכם

אכזבות מעצמנו לדברים בסיסיים זה למשל כשאנחנו מצפים מעצמנו להישאר עם דאגה ונאמנות לאדם קרוב ולפתע שוכחים מכך, או כשאנחנו מצפים מעצמנו לא לטעות וללכת בטעות לקניון ביום שבו יש התרעות לפיגועים בקניון ומתאכזבים כי לא עמדנו ברצוננו, הלכנו ונפגענו - אנחנו לא מטילים את האשמה על הזולת אלא על עצמנו. אכזבות מאנשים זה למשל כשנתנו במשך שנים רבות אמון בקרובינו שבגדו בנו, השליכו אותנו לבית אבות כשלא רצינו, לא עזרו לנו כשהיינו צריכים אחרי שתמיד עזרנו להם, אכזבות מכח עליון זה למשל כשהלכתי למכולת ובלוק נפל עלי על הראש ומאז אני נכה. לפעמים אנשים ואנחנו שלובים בזה בזה ואחרים אשמים רק אם קודם לכן טעינו ועשינו משהו שאנחנו אשמים בו. אחרי שעבריין עשה טעותו(עבירתו) נכנס לכלא ונרצח למשל. אחרים ילמדו מהאכזבות שכדאי להיזהר בכלא ואחרים ילמדו כשכדאי להיזהר מלהגיע לשם בכלל. אבל, כולנו לומדים לקח דומה גם כשאנחנו צדיקים, אנחנו יודעים שפתאום מטורפים שמתקוטטים ביניהם עלולים בלי כוונה לפגוע גם בנו כשאחד מהם בורח עם הסכין לפרוזדור הדיסקוטק ומשם החוצה אבל הסכין עלולה לפגוע בעוברים ושבים. איזה מסקנה זהה תסיק אותה בחורה שלא היתה מעורבת בקטטה ונחבלה על ידי אחד המעורבים בה ? איזה מסקנה זהה היא תסיק לאותם עבריינים שיודעים שצריך להיזהר בכלא מכל תנועה שלהם שחלילה לא תתפרש כאיום ? מה המשותף בין המסקנות האלה ? בסופו של דבר כולם מגיעים לאותם מסקנות כי אכזבות מכח עליון, מאנשים ועצמנו הם מסקנות שבסופו של דבר משהו משותף יש ביניהם והמסר המשותף בין המסקנות האלה מגיע אחרי השאלה מי האשם. בשאלה שלי כיוונתי לשאלה איזה מסקנה נפגעי טראומות שונות יסיקו ? ואכן בתשובה שקיבלתי כאן הופיעה המילה "להיסגר". המילה להיסגר מזכירה לי סימפטום של נפגעי טראומה הכי קרוב אליה שנקרא "הימנעות". בהימנעות בהקשר לשאלתי, זוהי מסקנה שחווים טראומה הסיקו שכדי להיזהר לפעם הבאה רצוי להימנע מהלגיע לסיטואציה שמזכירה את האירוע הכואב. אמנם זו מסקנה שיש בה הרבה מאוד רגש אך רגש לא סתם מופעל אלא עומד מאחורי הגיון רציונלי. ואני שואלת איזה עוד מסקנות ההגיון הרציונלי יכל לשחרר בעקבות אכזבות שהכניסו אותנו לבוץ כלשהו ? איזה עוד מסרים ההגיון אמור לייצר בעקבות אכזבות שונות ?

 

[לי י]

יש לי שאלה אלייך ../images/Emo62.gif

איך את מרגישה באופן אישי לגביי האכזבות בחייך ?

 

[איילת פ]

דווקא אני מכירה

שיטה השונה מאוד ממה שתיארת - שיטה שבה דווקא כן חוזרים למקום האירוע - הפיגוע (או למקום בו מישהי נאנסה, למשל ) ומשחזרים צעד אחר צעד את האירוע - כאשר המטרה שעומדת לנגד עינינו היא החזרת השליטה במקום בו איבדנו אותו . אין חיים ללא טעויות - ללא מחירים כלשהם, החכמה היא להתגבר אין לדעתי להגיע למסקנות גורפות - כל מקרה לגופו . והשאלה הגדולה שלי היא- מדוע מישהו שנפגע בפיגוע מאשים את עצמו ? יש התראות בכל יום כנגד פיגועים - חלקם נמנעים, חלקם כלל לא מבוצעים ולצערנו חלקם קורים - אין לנו, לאזרח הקטן, הרבה שליטה בנוגע לזה .הן טיבעי שנתעלם מרוב ההתרעות מכיוון שהן כל כך תדירות - חלק מחיינו ושגרתם. שנינו שווים - פחות או יותר ???

 

[ישראל שורק]

ארגון החיים ולמידה מנסיון

הפילוסוף הדני קירקגור כותב בספרו הנפלא "חיל ורעדה", שהפסימיסטים מזדקנים מהר מפני שהם הולכים שחוחים וכפופים כל הזמן. לעומתם, האופטימיסטים המובהקים אף הם מזדקנים במהירות מפני שהחיים טופחים על פניהם שוב ושוב. רק המאמינים, כותב קירקגור, רק הם יכולים לשמר את נעוריהם. קשה מאוד ללמוד, קשה מאוד להסיק מסקנות תקפות מההסטוריה. אני מתכוון גם להסטוריה הפרטית שלנו וגם להסטוריה בכלל. ההסטוריה יכולה ללמד אותנו בעיקר על אפשרויות שבעבר לא לקחנו בחשבון ואילו עתה, כאנשים אחראיים וחכמים, שומה עלינו לקחת בחשבון. זה הכל. לא פחות, לא יותר. במקורותינו נאמר "אין דומה שונה פרקו מאה פעמים ואחד לשונה פרקו מאה פעמים". כלומר ההסטוריה, גם כשהיא חוזרת, היא כבר אחרת: אנחנו אחרים, הזמנים אחרים, הנסיבות אחרות וכך גם הלימוד שלנו אחר. התבונני בכל אותם אנשים שנחישותם גרמה להם להעז ולהצליח במקומות שאחרים נכשלו. התבונני באותם אנשים שלמרות שנכשלו ושבו ונכשלו ממשיכים לנסות. כך אולי צריך להיות גם במקרי אכזבות: האמונה באדם "גם ברוחו רוח עז" כמו שכתב טשרניחובסקי, אינה תלויה בנסיון אלא היא תלויה בהכרעתנו לתפוס ככה את העולם. כלומר אני ממליץ כאן על שימור של התמימות כמעט בכוח. זה אולי הבדל מובהק בין ההכנעות הטבעית שלנו לפסיכולוגיה ו"לחוקיה" מול הכמיהה שלא לאבד את האמון. כי אבדן האמון אחד פירושו: ייאוש מעצמנו, ייאוש מאפשרות השינוי.

 

[iditpr]

אני מכירה גישה אחרת

אני דווקא מכירה גישה אחרת, יותר אופטימית של הפילוסוף הידוע מרטין בובר. לפי בובר, כל חיים בפועל הם מפגש, וכל פגישת "אני-אתה" כרוכה בריפוי. נכון שעדיף לפגוש אנשים טובים שההרגשה נפלאה במחיצתם ובאמת לומדים מהם המון - ומרגישים עד כמה אפשר להנות מהחיים. הם לא מאכזבים אותנו. אבל, מה לעשות - יש גם את הצד השני. אבל, גם כשפוגשים אנשים כל כך שליליים- חוץ מהרצון-ובעצם ההכרח לברוח מהם (!). גם לומדים משהו. לומדים להיזהר אבל לומדים גם איפה לשים את הגבולות . אני תמיד מנסה לחשוב שהאכזבות הן לא רק אכזבות הן גם הזדמנויות, ניסיונות לתיקון , למידה חדשה. האכזבות יכולות - בסופו של דבר - להביא הפתעות. דוגמא פשטנית אך מעניינת היא האלבום של שלום חנוך בשם "חתונה לבנה". האלבום הזה היה פשוט נפל שלא הצליח בזמנו. סביר להניח- אירוע מאוד מאכזב מבחינתו של שלום חנוך. אבל בסופו של דבר האלבום הזה הוביל אותו לעשות את אלבום ה"משיח לא בא" שמאוד הצליח וכך הלאה.. עד למעמדו היום. ובעקבות ההצלחה לאחר שנים (ועם המעבר ל CD) "חתונה לבנה" הפך לתקליט זהב. עדית פריאנטי מחברת הספר "בחזרה לייעוץ הפילוסופי"

 

[ישראל שורק]

שלום עידית! כל גישה חכמה מבורכת!

שלום עידית. עיינתי בספרך המעניין שהוא למעשה דיאלוג שקיימת עם חברתי שלומית שוסטר. ברכות! לגופו של עניין, הגישה של בובר לא כ"כ אחרת... וגם לא כ"כ אופטימית כמו שהיא נראית במבט ראשון. אבל על כך אפשר להתווכח. ברור שהכניעה לאכזבה והסתגרות בתוך בועת זהירות הן סכנות שמאיימות על כולנו. יש להצטייד בכמות נאה של התגברות עצמית כדי להצליח בהתמודדות. ההגינות מחייבת אותי להוסיף שפילוסופים רבים לא התברכו באופטימיות. אכן התבונה לבדה לא די בה להכריע את הכף לטובת התקווה.

 

[iditpr]

תודה

תודה על הברכות. אני מסכימה עם הדברים שכתבת. החכמתי.