המסקנות שעולות......
המסקנות שעולותו צלף קוצני ו 18:20 | 02/03/08 שמתי לב שאני (פדויי שבי) לוחם במוצב ה"מזח" האגדי (למי שלא מכיר שיפנה לאינציקלופדיות שערכי מלחמת יוה"כ נכתבו בדמינו), ושאר חבריי, בני משפחותינו, ונשותינו שמעורבות בכל הנעשה מאז ועד היום ותומכוות ומסוגלות להזיז מערכות טוב מאיתנו, מהווים נטל על אנשי הפורום. מאחלים לנו "איחולים", מטיחים בנו דברי בלע, ועולבים בנו. האמת אני לא נפגע באופן אישי, לא מזה שמשפחות השבויים לא שעו לעצות שלנו לגבי התנהלותם אז, ואינני מתפלא שעד היום אני וחברי עדיין מנהלים מאבק בכפפות של משי בהתאם למתווה שמערכת הבטחון מציבה. אני כואב את כאבם של השבויים, ובזה אשתף אתכם. למעלה מ-שש מאות יום=14400 שעות=864000 דקות=51,840,000 שניות של........... בדידות, רעב, עינויים-------------->עינויי נפש, -------------->עינויי גוף, וזה רק על קצה המזלג............ יודעים למה חישבתי לכם את השניות? כי כל שניה שם אורכה כאורך הגלות, כל שניה חיים שלמים עוברים, כל שניה מתים וחיים שוב, כל שניה........... ואתם בזלזול שהפגנתם ובחוסר הכבוד שלכם לאנשים- שרובם גיבורים שחרטו את דפי ההיסטוריה בדמם, גורמים לי ולחבריי להניחם לנפשכם.אני גאה להיות שייך לחבורה של אורי אילן הי"ד ושל אבי לניר הי"ד- אלו הם גיבוריי , אלו הם אנשיי, ואני שייך לחבורה המיוחדת הזו. ואנני נפגע מההתנהלות שלכם- כי גם הממסד היה כמוכם עד שאנחנו פדויי השבי הצלחנו לחנך אותו וללמד אותו כיצד יש לנהוג בנו. אני את שלי כתבתי- לא מצפה שישתנה משהו בהתנהלות כאן- עולם כמנהגו נוהג. ניסיתי לתת לכם קצת ממני ומצטער שלא הצלחתי- וכן חשוב מאוד ההבדל בן שבוי וחטוף- ועל זה הם החיילים ילמדו כבר לבד- כי אתם לא רציתם ללמוד עבורם ביום שלפני. והם לא בנים של.......... והם לא אחים של.......... הם חיילים שנשלחו למשימה ממנה טרם שבו- והם שבויים במרתפים חשוכים אי שם, רעבים וקר להם, מעונים ורחוקים מהבית. ואנחנו נמשיך להתנהל בדרכינו. ולמי שלא הפנים שידבר עם חן ארד- הוא הפנים אחרי עשרות שנים את ההתנהלות השגויה של המשפחה ועל כך אני כואב. רציתי מאוד לספר לכם עוד- אבל לא. אמשיך להרצות בפני יחידות צהל שעוברות סידרת שבי, אמשיך להרצות בפני תלמידים לפני גיוס, אמשיך לכתוב במקום ששם רוצים לשמוע אותי. מצטער שהכבדתי עליכם.
המסקנות שעולותו צלף קוצני ו 18:20 | 02/03/08 שמתי לב שאני (פדויי שבי) לוחם במוצב ה"מזח" האגדי (למי שלא מכיר שיפנה לאינציקלופדיות שערכי מלחמת יוה"כ נכתבו בדמינו), ושאר חבריי, בני משפחותינו, ונשותינו שמעורבות בכל הנעשה מאז ועד היום ותומכוות ומסוגלות להזיז מערכות טוב מאיתנו, מהווים נטל על אנשי הפורום. מאחלים לנו "איחולים", מטיחים בנו דברי בלע, ועולבים בנו. האמת אני לא נפגע באופן אישי, לא מזה שמשפחות השבויים לא שעו לעצות שלנו לגבי התנהלותם אז, ואינני מתפלא שעד היום אני וחברי עדיין מנהלים מאבק בכפפות של משי בהתאם למתווה שמערכת הבטחון מציבה. אני כואב את כאבם של השבויים, ובזה אשתף אתכם. למעלה מ-שש מאות יום=14400 שעות=864000 דקות=51,840,000 שניות של........... בדידות, רעב, עינויים-------------->עינויי נפש, -------------->עינויי גוף, וזה רק על קצה המזלג............ יודעים למה חישבתי לכם את השניות? כי כל שניה שם אורכה כאורך הגלות, כל שניה חיים שלמים עוברים, כל שניה מתים וחיים שוב, כל שניה........... ואתם בזלזול שהפגנתם ובחוסר הכבוד שלכם לאנשים- שרובם גיבורים שחרטו את דפי ההיסטוריה בדמם, גורמים לי ולחבריי להניחם לנפשכם.אני גאה להיות שייך לחבורה של אורי אילן הי"ד ושל אבי לניר הי"ד- אלו הם גיבוריי , אלו הם אנשיי, ואני שייך לחבורה המיוחדת הזו. ואנני נפגע מההתנהלות שלכם- כי גם הממסד היה כמוכם עד שאנחנו פדויי השבי הצלחנו לחנך אותו וללמד אותו כיצד יש לנהוג בנו. אני את שלי כתבתי- לא מצפה שישתנה משהו בהתנהלות כאן- עולם כמנהגו נוהג. ניסיתי לתת לכם קצת ממני ומצטער שלא הצלחתי- וכן חשוב מאוד ההבדל בן שבוי וחטוף- ועל זה הם החיילים ילמדו כבר לבד- כי אתם לא רציתם ללמוד עבורם ביום שלפני. והם לא בנים של.......... והם לא אחים של.......... הם חיילים שנשלחו למשימה ממנה טרם שבו- והם שבויים במרתפים חשוכים אי שם, רעבים וקר להם, מעונים ורחוקים מהבית. ואנחנו נמשיך להתנהל בדרכינו. ולמי שלא הפנים שידבר עם חן ארד- הוא הפנים אחרי עשרות שנים את ההתנהלות השגויה של המשפחה ועל כך אני כואב. רציתי מאוד לספר לכם עוד- אבל לא. אמשיך להרצות בפני יחידות צהל שעוברות סידרת שבי, אמשיך להרצות בפני תלמידים לפני גיוס, אמשיך לכתוב במקום ששם רוצים לשמוע אותי. מצטער שהכבדתי עליכם.