פינוקיו שמי
New member
המסר הסודי בEmpty Spaces
אתר שמוכיח סופית את התאוריה שיש מסר סודי בשיר Empty Spaces של הפלויד - מומלץ.
אתר שמוכיח סופית את התאוריה שיש מסר סודי בשיר Empty Spaces של הפלויד - מומלץ.
המסר הסודי בEmpty Spaces
- פותח הנושא פינוקיו שמי
- פורסם בתאריך
פינוקיו שמי
New member
לא ממש.
ווטרס מאוד התעניין בביטלס, והוא החליט לחקות כמה מההודעות המוזרות שלהם. קרוליין היא אשתו של ווטרס באותה התקופה.
ווטרס מאוד התעניין בביטלס, והוא החליט לחקות כמה מההודעות המוזרות שלהם. קרוליין היא אשתו של ווטרס באותה התקופה.
ציףציף1000
New member
נו, באמת...
זה לא סוד שיש "מסר סודי" ב-Empty Spaces. זו היתה בדיחה פרטית של ווטרס. מה היתה כוונתו בכך? לא ברור. אגב, יש טענה לפיה יש עוד מסר "סודי" ב"החומה", אבל אני לא זוכרת בדיוק איפה.
זה לא סוד שיש "מסר סודי" ב-Empty Spaces. זו היתה בדיחה פרטית של ווטרס. מה היתה כוונתו בכך? לא ברור. אגב, יש טענה לפיה יש עוד מסר "סודי" ב"החומה", אבל אני לא זוכרת בדיוק איפה.
ציףציף1000
New member
../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif
ואגב "מסרים סודיים", מעניין שעניין "פובליוס אניגמה" מעולם לא הועלה בפורום.... לא שחלילה אני רוצה להעיר שדים ממרבצם, ואגדות אורבניות (פסיכיות וכושלות ככל שיהיו) ממקום מסתורן.
ואגב "מסרים סודיים", מעניין שעניין "פובליוס אניגמה" מעולם לא הועלה בפורום.... לא שחלילה אני רוצה להעיר שדים ממרבצם, ואגדות אורבניות (פסיכיות וכושלות ככל שיהיו) ממקום מסתורן.
פינוקיו שמי
New member
מה זה?!?
ציףציף1000
New member
ה"פובליוס אניגמה"
אולי כדאי שאקדים תרופה למכה, לפני שיבואו גולשים ויציגו את הסיפור ברצינות, והעניין יצבור תאוצה, כמו הקטע עם "הקוסם מארץ עוץ" או אפילו יותר מזה: "פול מקרטני מת" (שלא לדבר על "סיד בארט נחתף"). שכן, מדובר באחת הפרשות המוזרות בתולדות הפלויד, שגרמה למבוכה וכעס רבתי בקרב אוהדי הלהקה בשנות התשעים, ולמעשה לא "נסגרה" עד היום. הסיפור הזה התחיל לפני 10 שנים, כאשר יצא The Division Bell והפלויד עמדו לצאת לסיבוב ההופעות של PULSE ברחבי העולם. באותה תקופה, קבוצת הדיון העיקרית על הפלויד באינטרנט (שהיה אז בחיתוליו, כזכור) היתה alt.music.pink-floyd, ב-Usenet. יום אחד, התחילו להופיע הודעות בקבוצה תחת שם המשתמש "פובליוס", שלא היה מוכר למשתתפים הקבועים. הפובליוס הזה טען שהלהקה שתלה "רמזים" באלבום Division Bell, שמי שיפתור אותם, יזכה בפרס משמעותי - זו ה"אניגמה", ה"חידה". מרבית המשתתפים בקבוצת הדיון לא קנו את זה והיו ספקנים מלכתחילה. אבל, ב-16 ביולי 1994, כתב פובליוס לקבוצת הדיון שהוא יכול להוכיח להם שהוא "אמיתי". הוא אמר להם לשים לב לתאורה הלבנה שתוקרן בהופעה של הפלויד יומיים לאחר מכן, ה-18 ביולי, בניו ג'רזי. זו היתה אמורה להיות ההופעה האחרונה של הפלויד בארה"ב, במסגרת סיבוב ההופעות ההוא. ואכן, במהלך ההופעה, כאשר הלהקה ניגנה את Keep Talking, הופיעו המילים "enigma" ו-"publius" מתחת לבמה, באורות לבנים, במשך כדקה. בעקבות ה"סימן", החלו כמה משתתפים בקבוצת הדיון לקחת את פובליוס ברצינות. הם החלו לנתח את האלבום - מילותיו, משמעויותיו ובעיקר העטיפה, שעוצבה ע"י סטורם תורגרסון, ושבה על פי החשד נשתלו "רמזים" רבים. בינתיים, "ניבא" פובליוס "סימן" נוסף, ואכן בהופעה השביעית של הפלויד בלונדון (מתוך 14), הוקרנה המילה Enigma על הבמה בעת נגינת ABITW-2. ההופעה הזו צולמה, והיא חלק מהוידאו של PULSE. על פי הדיווח, המילה המוקרנת אפילו חוזקה בעת עריכת הסרט, כאילו ע"מ להדגיש את חשיבותה (אני עצמי לא ראיתי את זה, בכ"א). ואז, בסוף 1994, יצא AMLOR על גבי מינידיסק, כאשר לעיצוב הוספו תמונות מתוך הקליפ של Learning to Fly. בפינה של אחד מהדפים של החוברת שצורפה למינידיסק, מופיעה המילה Enigma בלבן, ובתוך אחת התמונות מופיעה המילה Publius. בינתיים, התחלקו אוהדי הפלויד לשני מחנות: אלו שהאמינו שמדובר בדבר אמיתי, והפכו כל אבן וחיפשו תחת כל עץ רענן, אחר רמזים, תוך שהם מפליגים לעבר מחוזות הדמיון ההזוי ותאוריות-הקשר הכי מופרכות שיכולות להיות. (למעשה, ראיתי פסיכיות כזו רק במקום אחד אחר: בספרים של אומברטו אקו - ובמיוחד Foucault's Pendulum - והמבינים יבינו). אותו מחנה נתלה גם בכתבה של ניל שטראוס, שהיה אז מבקר המוסיקה של הניו יורק טיימס, על ראיונות שערך עם הלהקה בתחילת סיבוב ההופעות, בהן הופיעו חברי הלהקה "עם ארשת מסתורית" ואמרו ש"יש כל מיני דברים ב-TDB" שהאוהדים צריכים לחפש אחריהם. גילמור עצמו אמר לו ש"אני אוהב לחוד חידות לאנשים". כמו כן, נתלו האוהדים בקליפ ל-Take It Back שבו הוטמעו דמויות חצי-מוסוות, כאשר הבמאי (מארק בריקמן) אמר שאלו היו רעיונות של גילמור. המחנה השני - שכלל את רוב האוהדים - זעם על מה שראה כמתיחה חסרת פשר, שכן לא נראה כל "פתרון" ברור (או אפילו לא ברור) לאותה "אניגמה". מחנה זה - שכלל כמה מהשמות הרציניים בחקר הפלויד - החל לחפש אשמים. השם הראשון שהועלה היה של מארק בריקמן, התאורן של הלהקה ובמאי הקליפ ל-Take it Back. אך בריקמן כבר לא עבד עם הפלויד כאשר נערך הוידאו ל-PULSE, כך שזה לא הוא. בריקמן עצמו טען שזה היה סטיב או'רורק שביקש ממנו להקרין את המילים Publius ו-Enigma בהופעות. סטיב או'רורק, מצידו, הכחיש כל קשר לפרשה אבל אמר שבנו קורא את קבוצת-הדיון, ושהוא עצמו מעודד את האוהדים להמשיך "לחקור" את האניגמה. דמות נוספת, כלפיה הופנו אצבעות מאשימות, היתה כמובן סטורם תורגרסון. אוהדים פסיכים מהמחנה הראשון התחילו להתקשר אל תורגרסון לטלפון הפרטי שלו, בשעות בלתי סבירות בעליל, ולחקור אותו בנושא. אך הרושם הכללי היה שתורגרסון בכלל לא יודע במה מדובר - או שהוא שחקן ממש טוב... . בינתיים, נגמר סיבוב ההופעות. "פובליוס" הפסיק לגמרי לכתוב בקבוצת הדיון (לא ניתן כיום לקרוא את ההודעות ששלח). גילמור התראיין בסוף שנת 1995 לעתונות ואמר שאין לו מושג במה מדובר. שנים אחר כך הוא אמר, בכעס רב, בראיון לעיתון כלשהו, שהסיפור היה רעיון טפשי של חברת התקליטים שלהם, שעשתה את זה כגימיק למכירת האלבום. אבל ההסבר הזה לא נשמע משכנע לחלוטין. וכך, עד היום לא ברור מי היה פובליוס, ומה עומד מאחורי הסיפור הזה. ה"אניגמה" לא "נפתרה" - לא ע"י האוהדים ולא על-ידי מי שכתב תחת השם "פובליוס", והדעה הרווחת היא שמדובר במתיחה כושלת שבושלה ע"י המקורבים ללהקה, אם לא אף חברי הלהקה עצמם: יש אף כאלו הטוענים שניק מייסון הוא שעומד מאחורי כל הסיפור... . ייתכן שהסיפור לא ייתברר לעולם, כעת כשאו'רורק מת ותורגרסון חולה, אלא אם גילמור או מייסון יודו שידם בדבר. הכעס של האוהדים על הסיפור הזה הוא גדול, וכיום במרבית קבוצות הדיון והפורומים הגדולים של הפלויד באינטרנט, נאסר על המשתתפים לדון באניגמה בכלל, ומי שמעיז להזכיר את זה נתקל בלעג מופגן. למרות זאת, ישנם אתרים לא מעטים המוקדשים לנסיון "לפתור" את האניגמה, ולו בתור בדיחה. אני לא חושבת שיש מישהם שלוקחים את הסיפור ממש ברצינות, כיום.
אולי כדאי שאקדים תרופה למכה, לפני שיבואו גולשים ויציגו את הסיפור ברצינות, והעניין יצבור תאוצה, כמו הקטע עם "הקוסם מארץ עוץ" או אפילו יותר מזה: "פול מקרטני מת" (שלא לדבר על "סיד בארט נחתף"). שכן, מדובר באחת הפרשות המוזרות בתולדות הפלויד, שגרמה למבוכה וכעס רבתי בקרב אוהדי הלהקה בשנות התשעים, ולמעשה לא "נסגרה" עד היום. הסיפור הזה התחיל לפני 10 שנים, כאשר יצא The Division Bell והפלויד עמדו לצאת לסיבוב ההופעות של PULSE ברחבי העולם. באותה תקופה, קבוצת הדיון העיקרית על הפלויד באינטרנט (שהיה אז בחיתוליו, כזכור) היתה alt.music.pink-floyd, ב-Usenet. יום אחד, התחילו להופיע הודעות בקבוצה תחת שם המשתמש "פובליוס", שלא היה מוכר למשתתפים הקבועים. הפובליוס הזה טען שהלהקה שתלה "רמזים" באלבום Division Bell, שמי שיפתור אותם, יזכה בפרס משמעותי - זו ה"אניגמה", ה"חידה". מרבית המשתתפים בקבוצת הדיון לא קנו את זה והיו ספקנים מלכתחילה. אבל, ב-16 ביולי 1994, כתב פובליוס לקבוצת הדיון שהוא יכול להוכיח להם שהוא "אמיתי". הוא אמר להם לשים לב לתאורה הלבנה שתוקרן בהופעה של הפלויד יומיים לאחר מכן, ה-18 ביולי, בניו ג'רזי. זו היתה אמורה להיות ההופעה האחרונה של הפלויד בארה"ב, במסגרת סיבוב ההופעות ההוא. ואכן, במהלך ההופעה, כאשר הלהקה ניגנה את Keep Talking, הופיעו המילים "enigma" ו-"publius" מתחת לבמה, באורות לבנים, במשך כדקה. בעקבות ה"סימן", החלו כמה משתתפים בקבוצת הדיון לקחת את פובליוס ברצינות. הם החלו לנתח את האלבום - מילותיו, משמעויותיו ובעיקר העטיפה, שעוצבה ע"י סטורם תורגרסון, ושבה על פי החשד נשתלו "רמזים" רבים. בינתיים, "ניבא" פובליוס "סימן" נוסף, ואכן בהופעה השביעית של הפלויד בלונדון (מתוך 14), הוקרנה המילה Enigma על הבמה בעת נגינת ABITW-2. ההופעה הזו צולמה, והיא חלק מהוידאו של PULSE. על פי הדיווח, המילה המוקרנת אפילו חוזקה בעת עריכת הסרט, כאילו ע"מ להדגיש את חשיבותה (אני עצמי לא ראיתי את זה, בכ"א). ואז, בסוף 1994, יצא AMLOR על גבי מינידיסק, כאשר לעיצוב הוספו תמונות מתוך הקליפ של Learning to Fly. בפינה של אחד מהדפים של החוברת שצורפה למינידיסק, מופיעה המילה Enigma בלבן, ובתוך אחת התמונות מופיעה המילה Publius. בינתיים, התחלקו אוהדי הפלויד לשני מחנות: אלו שהאמינו שמדובר בדבר אמיתי, והפכו כל אבן וחיפשו תחת כל עץ רענן, אחר רמזים, תוך שהם מפליגים לעבר מחוזות הדמיון ההזוי ותאוריות-הקשר הכי מופרכות שיכולות להיות. (למעשה, ראיתי פסיכיות כזו רק במקום אחד אחר: בספרים של אומברטו אקו - ובמיוחד Foucault's Pendulum - והמבינים יבינו). אותו מחנה נתלה גם בכתבה של ניל שטראוס, שהיה אז מבקר המוסיקה של הניו יורק טיימס, על ראיונות שערך עם הלהקה בתחילת סיבוב ההופעות, בהן הופיעו חברי הלהקה "עם ארשת מסתורית" ואמרו ש"יש כל מיני דברים ב-TDB" שהאוהדים צריכים לחפש אחריהם. גילמור עצמו אמר לו ש"אני אוהב לחוד חידות לאנשים". כמו כן, נתלו האוהדים בקליפ ל-Take It Back שבו הוטמעו דמויות חצי-מוסוות, כאשר הבמאי (מארק בריקמן) אמר שאלו היו רעיונות של גילמור. המחנה השני - שכלל את רוב האוהדים - זעם על מה שראה כמתיחה חסרת פשר, שכן לא נראה כל "פתרון" ברור (או אפילו לא ברור) לאותה "אניגמה". מחנה זה - שכלל כמה מהשמות הרציניים בחקר הפלויד - החל לחפש אשמים. השם הראשון שהועלה היה של מארק בריקמן, התאורן של הלהקה ובמאי הקליפ ל-Take it Back. אך בריקמן כבר לא עבד עם הפלויד כאשר נערך הוידאו ל-PULSE, כך שזה לא הוא. בריקמן עצמו טען שזה היה סטיב או'רורק שביקש ממנו להקרין את המילים Publius ו-Enigma בהופעות. סטיב או'רורק, מצידו, הכחיש כל קשר לפרשה אבל אמר שבנו קורא את קבוצת-הדיון, ושהוא עצמו מעודד את האוהדים להמשיך "לחקור" את האניגמה. דמות נוספת, כלפיה הופנו אצבעות מאשימות, היתה כמובן סטורם תורגרסון. אוהדים פסיכים מהמחנה הראשון התחילו להתקשר אל תורגרסון לטלפון הפרטי שלו, בשעות בלתי סבירות בעליל, ולחקור אותו בנושא. אך הרושם הכללי היה שתורגרסון בכלל לא יודע במה מדובר - או שהוא שחקן ממש טוב... . בינתיים, נגמר סיבוב ההופעות. "פובליוס" הפסיק לגמרי לכתוב בקבוצת הדיון (לא ניתן כיום לקרוא את ההודעות ששלח). גילמור התראיין בסוף שנת 1995 לעתונות ואמר שאין לו מושג במה מדובר. שנים אחר כך הוא אמר, בכעס רב, בראיון לעיתון כלשהו, שהסיפור היה רעיון טפשי של חברת התקליטים שלהם, שעשתה את זה כגימיק למכירת האלבום. אבל ההסבר הזה לא נשמע משכנע לחלוטין. וכך, עד היום לא ברור מי היה פובליוס, ומה עומד מאחורי הסיפור הזה. ה"אניגמה" לא "נפתרה" - לא ע"י האוהדים ולא על-ידי מי שכתב תחת השם "פובליוס", והדעה הרווחת היא שמדובר במתיחה כושלת שבושלה ע"י המקורבים ללהקה, אם לא אף חברי הלהקה עצמם: יש אף כאלו הטוענים שניק מייסון הוא שעומד מאחורי כל הסיפור... . ייתכן שהסיפור לא ייתברר לעולם, כעת כשאו'רורק מת ותורגרסון חולה, אלא אם גילמור או מייסון יודו שידם בדבר. הכעס של האוהדים על הסיפור הזה הוא גדול, וכיום במרבית קבוצות הדיון והפורומים הגדולים של הפלויד באינטרנט, נאסר על המשתתפים לדון באניגמה בכלל, ומי שמעיז להזכיר את זה נתקל בלעג מופגן. למרות זאת, ישנם אתרים לא מעטים המוקדשים לנסיון "לפתור" את האניגמה, ולו בתור בדיחה. אני לא חושבת שיש מישהם שלוקחים את הסיפור ממש ברצינות, כיום.
פינוקיו שמי
New member
וואו, אלוהים. זה מגניב. ../images/Emo11.gif
פינוקיו שמי
New member
ציףציף1000
New member
מאותה סיבה שאנשים מאמינים
לתאוריות קשר, בכלל.
לתאוריות קשר, בכלל.
עוד מסר בחומה
שלום בסוף של החומה ישנו תחילתו של משפט חשוב מאוד, אותו ווטרס קוטע. את המשכו (וסופו) של המשפט הזה, ניתן לשמוע לפני השיר הראשון בחומה. המשפט הינו (בתרגום לעברית): "האם זה לא המקום בו נכנסנו פנימה?" אמנם זה לא מסר סודי, אבל בכל אופן הוא לא די מוסתר... ציינתי שהמשפט חשוב מאוד, מאחר שלטעמי הוא מסייע להדגשת הפואנטה של היצירה, מבחינתו של ווטרס. על-כך, בפעם אחרת. לילה טוב
שלום בסוף של החומה ישנו תחילתו של משפט חשוב מאוד, אותו ווטרס קוטע. את המשכו (וסופו) של המשפט הזה, ניתן לשמוע לפני השיר הראשון בחומה. המשפט הינו (בתרגום לעברית): "האם זה לא המקום בו נכנסנו פנימה?" אמנם זה לא מסר סודי, אבל בכל אופן הוא לא די מוסתר... ציינתי שהמשפט חשוב מאוד, מאחר שלטעמי הוא מסייע להדגשת הפואנטה של היצירה, מבחינתו של ווטרס. על-כך, בפעם אחרת. לילה טוב
ציףציף1000
New member
אני חושבת שהוא מתכוון
למשפט: Isn't this where.... we came in בהתחלת האלבום, שומעים את החצי השני (We came in), ובסופו, את ההתחלה (Isn't this where). ווטרס תמיד טען שאלבומי הקונצפט שלו הם "מעגליים", לא לינאריים. היינו, בסוף ה"סיפור", הכל חוזר להתחלה, וחוזר חלילה, ללא סוף. את הרעיון הזה הוא מדגים כאן באמצעות המשפט, המחזיר אותנו, בסוף ה"חומה", לראשיתה. ב-DSOTM, אלו פעימות הלב, המחזירות אותנו, בסוף האלבום, לראשיתו, וחוזר חלילה וכו' וכיו"ב.
למשפט: Isn't this where.... we came in בהתחלת האלבום, שומעים את החצי השני (We came in), ובסופו, את ההתחלה (Isn't this where). ווטרס תמיד טען שאלבומי הקונצפט שלו הם "מעגליים", לא לינאריים. היינו, בסוף ה"סיפור", הכל חוזר להתחלה, וחוזר חלילה, ללא סוף. את הרעיון הזה הוא מדגים כאן באמצעות המשפט, המחזיר אותנו, בסוף ה"חומה", לראשיתה. ב-DSOTM, אלו פעימות הלב, המחזירות אותנו, בסוף האלבום, לראשיתו, וחוזר חלילה וכו' וכיו"ב.
emmily plays
New member
עוד אלבום
שיצא ב73 ומתחיל ומסתיים בפעימות לב : a passion play של jethro tull מומלץ מאוד.. אבל לא למי שאוזנו איננה מורגלת ברוק מתקדם כי זה דיי מופרע אני עצמי מאוד מופרעת כנראה, כי התאהבתי באלבום בפעם הראשונה ששמעתיו, בלי להיות מורגלת ברוק מתקדם, וזה האלבום הראשון של ג'ת'רו ששמעתי.
שיצא ב73 ומתחיל ומסתיים בפעימות לב : a passion play של jethro tull מומלץ מאוד.. אבל לא למי שאוזנו איננה מורגלת ברוק מתקדם כי זה דיי מופרע אני עצמי מאוד מופרעת כנראה, כי התאהבתי באלבום בפעם הראשונה ששמעתיו, בלי להיות מורגלת ברוק מתקדם, וזה האלבום הראשון של ג'ת'רו ששמעתי.
פינוקיו שמי
New member
כדאי בכלל להעלות את השאלה
מי גנב למי?
מי גנב למי?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.