כל כך נכון. אנחנו מאבדים את היכולת
הטיבעית שלנו להיתפעל מדברים. תינוק כל כך מודע ועירני, למשל היום נתתי לתינוקי כוס פלאסטיק ציבעונית באמבטיה. היסתכלתי בו מתבונן בה, בודק אותה, חוקר אותה, מגלה אותה. כוס שממני זוכה למבט חטף לחלוטין. על אותם דברים שאנו יכולים להיות אסירי תודה עליהם, אנחנו "עוברים" בלי לתת מחשבה נוספת, בלי לעצור ולהודות על דברים שבענינו הם מובנים מאליהם אבל למעשה אינם כך. תודה על הרבה דברים בחיי.
