ז ר ו ק ה על החוף
New member
המעבר מחיפה לקריות- סיפור שחור../images/Emo39.gif
היי חברים- חזרתי אחריי כמה ימים. אז ככה: שנים רבות הייתי גרה בחיפה, עם המשפחה שלי-ולא בכרמל או בדניה- סתם בשכונת מצוקה כזו- בתור עולים חדשים הגענו ישר לשם(מצרפת לחיפה). בשכונה ההיא לא היו אנשים כל כך "מתורבתים", ותמיד אני זוכרת שהיו עבריינים ונ=רקומנים בחוץ ותמיד היו מזהירים אותי"לא לדבר עם אף אחד בחוץ, אם משהו קורא לך לא ללכת, לא לקבל סוכריות או דברים כאלו מאנשים בשכונה" ובכל זאת- אהבתי את המקום החם הזה,את הדלת שתמיד היתה פתוחה. את השכנים שהיו לי כל כך טובים- ומיתחשבים - שכונה כזו שאחד יודע הכל על השני (גם אם אתה מנסה להסתיר)-בגדול? אולי זה מוזר אבל היתרגלתי והיהי לי טוב שם , גדלתי שם - משם לקחתי את החיים שלי בקו כזה של "אני לא אהייה כזו כמו הנרקומנים- גנבים- פורצים, וכו´. ובאמת היינו בבית ילדים טובים,היתחברתי רק לאנשים טובים - מבית ספר הביתה- מהבסיס הביתה וכך זה היה אבל היה לי טוב שם - אין לי מושג מה היה כל כך טוב, אולי הנוף מ המיטבח שמשקיף לנמל חיפה??? אולי זה שקיבלנו תמיד הופעות וטקסים יפים עם זמרים טובים כי אנחנו גרים ב"שכונות מצוקה"? לא יודעת. שם בבית ההוא למדתי לכתוב שירים- שם למדתי שכולם שווים- ולא משנה מאיפה תגיע אתה כמו כולם תמיד באותו גובה עיניים. יום אחד זה קרה, דודה שלי איתה אני חיה כבר מגיל 16 בערך-חלתה בבעיות פרקים ולב- ואילו אנחנו גרנו בקומה רביעית שזה קשה לה לעלות מדרגות והביראות לא במקומה בכלל, הייתי חיילת לקראת שיחרור, הם מכרו את הדירה שם- וקנינו בקריות. בהתחלה קצת שמחתי - לעבור דירה מקום מרכזי- הרבה יותר טוב שמחתי איפשהו. אבל שם קברתי את הזיכרונות שלי -הן לטובה והן לרעה.המשברים שם שעברתי -הימים היפים - אהבה ראשונה וכל השאר ויש המון כאלו, גם סיפור חיים שמצרפת לארץ ואיבוד הוריי ואחי ז"ל זה קרה בבית בחיפה. היום אני גרה עם הדודים שלי בקריות ביולי נגור כאן 5 שנים- האמת??? לא אוהבת כאן כל כך , קשה לי להתאקלם,יש מקומות בקריה שאני בכלל לא מכירה. אני הולכת לאיבוד כאן מלא פעמים - ושואלת אנשים איך מגיעים למקום מרכזי- ממנו אני יודעת איך להגיע הביתה. בקיצור רציתי לומר לכם כאן שחיפה תמיד היתה בדם שלי- אפילו את החדר שלי צבעתי בירוק את כולו- כולל התיקרה הכל כאן ירוק, אולי כדיי למהול את האפור שיש כאן?אולי כדיי לסמל את הקבטו צת כדורגל של חיפה? לא -אני בעצמי לא יודעת .אבל אהבתי ואני תמיד יאהב את חיפה- זו העיר שלי -זה המקום שלי- לפעמים כשממש רע לי - אני לוקחת את המחברת שירים שלי ונוסעת לחיפה שם בחופים אני כותבת את הכל כל מה שאני מרגישה- גם כן שירים. ולפעמים אני בחופים כאן בקריות. יש לי דודה צעירה עם ילדים שנשארה לגור שם ולפעמים כשאני נוסעת אליה- אני חייבת לחזור עם דמעות. מתי לעזאזל זה יגמר???? שיהיה לכם לילה טוב- נ.ב-מאז שעברנו לקריותאני לא ישנה בלילות אף פעם! >>>>> זרוקה על החוף <<<<<<< אלין.
היי חברים- חזרתי אחריי כמה ימים. אז ככה: שנים רבות הייתי גרה בחיפה, עם המשפחה שלי-ולא בכרמל או בדניה- סתם בשכונת מצוקה כזו- בתור עולים חדשים הגענו ישר לשם(מצרפת לחיפה). בשכונה ההיא לא היו אנשים כל כך "מתורבתים", ותמיד אני זוכרת שהיו עבריינים ונ=רקומנים בחוץ ותמיד היו מזהירים אותי"לא לדבר עם אף אחד בחוץ, אם משהו קורא לך לא ללכת, לא לקבל סוכריות או דברים כאלו מאנשים בשכונה" ובכל זאת- אהבתי את המקום החם הזה,את הדלת שתמיד היתה פתוחה. את השכנים שהיו לי כל כך טובים- ומיתחשבים - שכונה כזו שאחד יודע הכל על השני (גם אם אתה מנסה להסתיר)-בגדול? אולי זה מוזר אבל היתרגלתי והיהי לי טוב שם , גדלתי שם - משם לקחתי את החיים שלי בקו כזה של "אני לא אהייה כזו כמו הנרקומנים- גנבים- פורצים, וכו´. ובאמת היינו בבית ילדים טובים,היתחברתי רק לאנשים טובים - מבית ספר הביתה- מהבסיס הביתה וכך זה היה אבל היה לי טוב שם - אין לי מושג מה היה כל כך טוב, אולי הנוף מ המיטבח שמשקיף לנמל חיפה??? אולי זה שקיבלנו תמיד הופעות וטקסים יפים עם זמרים טובים כי אנחנו גרים ב"שכונות מצוקה"? לא יודעת. שם בבית ההוא למדתי לכתוב שירים- שם למדתי שכולם שווים- ולא משנה מאיפה תגיע אתה כמו כולם תמיד באותו גובה עיניים. יום אחד זה קרה, דודה שלי איתה אני חיה כבר מגיל 16 בערך-חלתה בבעיות פרקים ולב- ואילו אנחנו גרנו בקומה רביעית שזה קשה לה לעלות מדרגות והביראות לא במקומה בכלל, הייתי חיילת לקראת שיחרור, הם מכרו את הדירה שם- וקנינו בקריות. בהתחלה קצת שמחתי - לעבור דירה מקום מרכזי- הרבה יותר טוב שמחתי איפשהו. אבל שם קברתי את הזיכרונות שלי -הן לטובה והן לרעה.המשברים שם שעברתי -הימים היפים - אהבה ראשונה וכל השאר ויש המון כאלו, גם סיפור חיים שמצרפת לארץ ואיבוד הוריי ואחי ז"ל זה קרה בבית בחיפה. היום אני גרה עם הדודים שלי בקריות ביולי נגור כאן 5 שנים- האמת??? לא אוהבת כאן כל כך , קשה לי להתאקלם,יש מקומות בקריה שאני בכלל לא מכירה. אני הולכת לאיבוד כאן מלא פעמים - ושואלת אנשים איך מגיעים למקום מרכזי- ממנו אני יודעת איך להגיע הביתה. בקיצור רציתי לומר לכם כאן שחיפה תמיד היתה בדם שלי- אפילו את החדר שלי צבעתי בירוק את כולו- כולל התיקרה הכל כאן ירוק, אולי כדיי למהול את האפור שיש כאן?אולי כדיי לסמל את הקבטו צת כדורגל של חיפה? לא -אני בעצמי לא יודעת .אבל אהבתי ואני תמיד יאהב את חיפה- זו העיר שלי -זה המקום שלי- לפעמים כשממש רע לי - אני לוקחת את המחברת שירים שלי ונוסעת לחיפה שם בחופים אני כותבת את הכל כל מה שאני מרגישה- גם כן שירים. ולפעמים אני בחופים כאן בקריות. יש לי דודה צעירה עם ילדים שנשארה לגור שם ולפעמים כשאני נוסעת אליה- אני חייבת לחזור עם דמעות. מתי לעזאזל זה יגמר???? שיהיה לכם לילה טוב- נ.ב-מאז שעברנו לקריותאני לא ישנה בלילות אף פעם! >>>>> זרוקה על החוף <<<<<<< אלין.
