Pockahontass
New member
"המעיין הזוהר" ו"הריקוד המוזר של הלב"
שלום לכולם . אני חדשה בפורום,מקווה שאתקבל בברכה . ראיתי כאן שאתם לוקחים שירים של רונה ומנתחים אותה . החלטתי גם לנסות אך הפעם לקחת שתי שירים ולהשוות בינהם . מעייין והריקוד המוזר של הלב . אני חושבת שבשתי בשירים מדברים כאן על האהבה בצורה קצת אחרת . במעיין זוהר זה יותר פסימי לעומר הריקוד המוזר של הלב שיש סוג של אופטימיות . "אף אחד לא אמר לי שככה זה יהיה הדבר שהלב שלי יוצא אליו הוא הדבר שאסור לי לבקש אף אחד לא אמר לי לחיים יש דרך אכזרית לתת לך לשתות מים זוהרים ולהשאיר אותך צמא בקרקעית" האהבה שמתוארת כאן היא כזו שבאה פתאום , לא הסיבירו לה איך העולם מתנהל לפני זה . מה כביכול בשביל אנשים "אסור" ומותר .וכאן היא מראה כאילו הדבר שהלב שלה שבו נמצא כל הרגש הוא זה שבעצם מה ש"אסור" . אף אחד לא אמר לה שלחיים יש דרך אכזרית להראות את האהבה ולהילחם בה, להילחם במה שהיא רוצה כ"כ. אם זאת היא תמיד תישאר צמאה משהו כאן כלא מספק אותה ,למטה במקום הכי נמוך בקרקעית . "היא כותבת לי שורות קצרות ואני עונה במגילות המחוות שלה מאופקות ושלי עולות על גדותיהן היא מזמינה אותי לארוחת בוקר אני מזמין אותה לחנוכת בית היא אף פעם לא תהיה שלי אולי תהיה קצת לידי וגם זה לא בטוח" לעומת זאת כאן האהבה היא אחרת , היא שמחה יותר מאוהבת .הצד האחר שבה. אומנם כאן מדובר על גבר ואישה ,להבדיל מבשיר מעין זוהר אך עם זאת יש פה ושם רמיזות שיכולות להתאים לאהבה הזו גם כאן . אהבה שהיא תיהיה תמיד ליד ,אולי אפילו בגבול ,בשיא , אבל לא שלה . "לפעמים אני נזכר בעיניים שמשכו את הקרקע מתחתי זה מהיר כמו תאונה מבט אחד ודי לפעמים אני נזכר בימים שקטים כשהסתובבתי בעולם בעיניים עצומות והייתי מישהו אחר אבל מי הייתי אני לא זוכר" "כמה מתוק ומריר הכאב, רק בגללו אני מוכן להתאהב בעיניים בורקות בחיוך רעב... אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב" העיניים האלה , מושא אהבתה . הן אלו שמשכו את הקרקע מתחתיה מצד אחד למשוך את הקרקע מתחתיה זה להוריד אותה למטה משמע היא כעת למעלה . העינים שגרמו לה תמיד לשמוח להתרגש . הכל כ"כ מהיר בענייה היא מחליטה לדמות את זה לתאונה דבר שכואב , בדיוק כמו הכאב שיש כאן באהבה . לפעמים היות האהבה האסורה היא החליטה להיות מישהו אחר , בעיניים עיוורות לא להביט בעולם דבר המראה על כך שיהיא סומכת על העולם מה שיהיה יהיה . בקטע הזה של השיר הריקוד המוזר של הלב ניתן לראות הקשר מסוים ,חיבור, אל השיר המעיין הזוהר . הכאב שמזדהה עימו בשתי השירים שבלב . אך עם זאת הכאב בשיר הזה הוא אחר, הוא כאב נעים כאב יפה של אהבה מה שמשלים את האהבה . עם זאת ניתן לראות כאן על כל משהו כביכול "רע" איך היא הופכת אותו לטוב . הכאב נעים העיניים בורקות למרות החיוך הרעב. בנקודה הזו ניתן לראות את צמיאותה להאהבה כמו בשיר מעיין זוהר ,אך כאן היא מחליטה לתאר זו בצורה ההפוכה , אל ידי הרעב אך המשמעות זהה. "בואי אלי עוד פעם אל תתני לי להישאר צמאX2 כמה פעמים רציתי לדבר והמילים שלי קפאו כשהן פגשו את האוויר כאילו מישהו אומר לי מוטב שתמשיך להסתיר" "כל היום אני הולך ונזכר ברחובות של פאריז איך היה לנו קר התחבקנו דקות ארוכות מתוקות התעוררתי ושוב זה נגמר" הצמאות לאהבה, כמו תמיד , יש הכל ובעצם החסך הגדול ביותר נמצא וחותך את הלב בדיוק באמצע . בבית זה היא מתאהרת איך כל פעם שהיא ניסתה להגיד משהו כאילו המילים לא יצאו לה ,היא פחדה מכך אולי מהתגובות או מהיציאה מהנורמל , אך מי אמר מה הנורמל ? אם זאת בשיר השני יש ניגוד מהשיר הקודם ,הרי כאן אין הסתרה אלא להיפך חיבוק ברחובות של פריז מול כולם . אך למרות הכל זהו רק חלום מה שמשלים את ההסתרה שלה מהנורמל בשיר הקודם . "את הדבר שהלב שלי יוצא אליו את מה שלקחת בגניבה כי יבש המעיין הזוהר ועכשיו אתה צמא ברוך הבא" מישהו זרק לי גלגל הצלה ואמר אהבה זה דבר מדבק" "היא מזמינה אותי להזהר, אני מזמין אותה להשאר. היא מגיעה בשעה המדויקת ולרגע הכל מתאפשר." במעיין הזוהר היא חוזרת על מה שנאמר בהתחלה כשהלב יוצא אליו וכביכול מסבירה למה הוא יוצא, כעת המעיין יבש , אולי היא באה לתאר שבדיוק כמוה שהיא רוצה עוד ועוד כך גם השניה זו שהיא מאוהבת בה . או שהיא מנסה להראות כי טעמה כ"כ הרבה מהמים עד שייבשו הן ,היכנעות למצב הנוכחי . ואם זאת בשיר השניה ההרמוניה עדיין קיימת . פתאום האופטימיות באה ,זה לא חלום היא באמת באה . "אין מילה מספיק חדה לתאר כמה זה בוער כשזה בוער אין מילה מספיק רכה לתאר את השלווה המתוקה של הבשר כשאתה נכנס למעיין הזוהר" "היא כותבת לי שורות קצרות ואני עונה במגילות המחוות שלה מאופקות ושלי עולות על גדותיהן" למרות כל המילים האלו שהיא מתארת אין לה מילה לומר עד כמה הרגש חזק. כל המילים בעולם לא מספיקות . ואז ,משהו בוער בפנים . משמע מכבה את המים את הצמאונות . מה שאומר כי האהבה רק מתחזקת יותר ויותר. כנאמר, ניגודים משלימים . בגלקסיה אחרת נאמר כי הרגש הוא חד צדדי, אומנם לאורך כל השיר ניתן לראות את זה אך כאן בייחוד. כאשר היא ממעיטה במילים והוא הוא כותב מגילות . אירוניה, להבדיל מהשיר הקודם שאין לה אף מילה להגיד . יש לה מחוות אך הן מאופקות , או שהיא אוהבת כ"כ מרוב כך היא סגורה או להיפך והוא מפציא את זה . מצטערת שחפרתי יותר מידי , כאן תם ניתוח השיר ,אני מקווה שמישהו באמת יקרא את זה . פוקהונטס
שלום לכולם . אני חדשה בפורום,מקווה שאתקבל בברכה . ראיתי כאן שאתם לוקחים שירים של רונה ומנתחים אותה . החלטתי גם לנסות אך הפעם לקחת שתי שירים ולהשוות בינהם . מעייין והריקוד המוזר של הלב . אני חושבת שבשתי בשירים מדברים כאן על האהבה בצורה קצת אחרת . במעיין זוהר זה יותר פסימי לעומר הריקוד המוזר של הלב שיש סוג של אופטימיות . "אף אחד לא אמר לי שככה זה יהיה הדבר שהלב שלי יוצא אליו הוא הדבר שאסור לי לבקש אף אחד לא אמר לי לחיים יש דרך אכזרית לתת לך לשתות מים זוהרים ולהשאיר אותך צמא בקרקעית" האהבה שמתוארת כאן היא כזו שבאה פתאום , לא הסיבירו לה איך העולם מתנהל לפני זה . מה כביכול בשביל אנשים "אסור" ומותר .וכאן היא מראה כאילו הדבר שהלב שלה שבו נמצא כל הרגש הוא זה שבעצם מה ש"אסור" . אף אחד לא אמר לה שלחיים יש דרך אכזרית להראות את האהבה ולהילחם בה, להילחם במה שהיא רוצה כ"כ. אם זאת היא תמיד תישאר צמאה משהו כאן כלא מספק אותה ,למטה במקום הכי נמוך בקרקעית . "היא כותבת לי שורות קצרות ואני עונה במגילות המחוות שלה מאופקות ושלי עולות על גדותיהן היא מזמינה אותי לארוחת בוקר אני מזמין אותה לחנוכת בית היא אף פעם לא תהיה שלי אולי תהיה קצת לידי וגם זה לא בטוח" לעומת זאת כאן האהבה היא אחרת , היא שמחה יותר מאוהבת .הצד האחר שבה. אומנם כאן מדובר על גבר ואישה ,להבדיל מבשיר מעין זוהר אך עם זאת יש פה ושם רמיזות שיכולות להתאים לאהבה הזו גם כאן . אהבה שהיא תיהיה תמיד ליד ,אולי אפילו בגבול ,בשיא , אבל לא שלה . "לפעמים אני נזכר בעיניים שמשכו את הקרקע מתחתי זה מהיר כמו תאונה מבט אחד ודי לפעמים אני נזכר בימים שקטים כשהסתובבתי בעולם בעיניים עצומות והייתי מישהו אחר אבל מי הייתי אני לא זוכר" "כמה מתוק ומריר הכאב, רק בגללו אני מוכן להתאהב בעיניים בורקות בחיוך רעב... אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב" העיניים האלה , מושא אהבתה . הן אלו שמשכו את הקרקע מתחתיה מצד אחד למשוך את הקרקע מתחתיה זה להוריד אותה למטה משמע היא כעת למעלה . העינים שגרמו לה תמיד לשמוח להתרגש . הכל כ"כ מהיר בענייה היא מחליטה לדמות את זה לתאונה דבר שכואב , בדיוק כמו הכאב שיש כאן באהבה . לפעמים היות האהבה האסורה היא החליטה להיות מישהו אחר , בעיניים עיוורות לא להביט בעולם דבר המראה על כך שיהיא סומכת על העולם מה שיהיה יהיה . בקטע הזה של השיר הריקוד המוזר של הלב ניתן לראות הקשר מסוים ,חיבור, אל השיר המעיין הזוהר . הכאב שמזדהה עימו בשתי השירים שבלב . אך עם זאת הכאב בשיר הזה הוא אחר, הוא כאב נעים כאב יפה של אהבה מה שמשלים את האהבה . עם זאת ניתן לראות כאן על כל משהו כביכול "רע" איך היא הופכת אותו לטוב . הכאב נעים העיניים בורקות למרות החיוך הרעב. בנקודה הזו ניתן לראות את צמיאותה להאהבה כמו בשיר מעיין זוהר ,אך כאן היא מחליטה לתאר זו בצורה ההפוכה , אל ידי הרעב אך המשמעות זהה. "בואי אלי עוד פעם אל תתני לי להישאר צמאX2 כמה פעמים רציתי לדבר והמילים שלי קפאו כשהן פגשו את האוויר כאילו מישהו אומר לי מוטב שתמשיך להסתיר" "כל היום אני הולך ונזכר ברחובות של פאריז איך היה לנו קר התחבקנו דקות ארוכות מתוקות התעוררתי ושוב זה נגמר" הצמאות לאהבה, כמו תמיד , יש הכל ובעצם החסך הגדול ביותר נמצא וחותך את הלב בדיוק באמצע . בבית זה היא מתאהרת איך כל פעם שהיא ניסתה להגיד משהו כאילו המילים לא יצאו לה ,היא פחדה מכך אולי מהתגובות או מהיציאה מהנורמל , אך מי אמר מה הנורמל ? אם זאת בשיר השני יש ניגוד מהשיר הקודם ,הרי כאן אין הסתרה אלא להיפך חיבוק ברחובות של פריז מול כולם . אך למרות הכל זהו רק חלום מה שמשלים את ההסתרה שלה מהנורמל בשיר הקודם . "את הדבר שהלב שלי יוצא אליו את מה שלקחת בגניבה כי יבש המעיין הזוהר ועכשיו אתה צמא ברוך הבא" מישהו זרק לי גלגל הצלה ואמר אהבה זה דבר מדבק" "היא מזמינה אותי להזהר, אני מזמין אותה להשאר. היא מגיעה בשעה המדויקת ולרגע הכל מתאפשר." במעיין הזוהר היא חוזרת על מה שנאמר בהתחלה כשהלב יוצא אליו וכביכול מסבירה למה הוא יוצא, כעת המעיין יבש , אולי היא באה לתאר שבדיוק כמוה שהיא רוצה עוד ועוד כך גם השניה זו שהיא מאוהבת בה . או שהיא מנסה להראות כי טעמה כ"כ הרבה מהמים עד שייבשו הן ,היכנעות למצב הנוכחי . ואם זאת בשיר השניה ההרמוניה עדיין קיימת . פתאום האופטימיות באה ,זה לא חלום היא באמת באה . "אין מילה מספיק חדה לתאר כמה זה בוער כשזה בוער אין מילה מספיק רכה לתאר את השלווה המתוקה של הבשר כשאתה נכנס למעיין הזוהר" "היא כותבת לי שורות קצרות ואני עונה במגילות המחוות שלה מאופקות ושלי עולות על גדותיהן" למרות כל המילים האלו שהיא מתארת אין לה מילה לומר עד כמה הרגש חזק. כל המילים בעולם לא מספיקות . ואז ,משהו בוער בפנים . משמע מכבה את המים את הצמאונות . מה שאומר כי האהבה רק מתחזקת יותר ויותר. כנאמר, ניגודים משלימים . בגלקסיה אחרת נאמר כי הרגש הוא חד צדדי, אומנם לאורך כל השיר ניתן לראות את זה אך כאן בייחוד. כאשר היא ממעיטה במילים והוא הוא כותב מגילות . אירוניה, להבדיל מהשיר הקודם שאין לה אף מילה להגיד . יש לה מחוות אך הן מאופקות , או שהיא אוהבת כ"כ מרוב כך היא סגורה או להיפך והוא מפציא את זה . מצטערת שחפרתי יותר מידי , כאן תם ניתוח השיר ,אני מקווה שמישהו באמת יקרא את זה . פוקהונטס
