המערכת האטומה

[בהמתנה מתסכלת]

המערכת האטומה

אני עוקבת אחרי הפורום הזה כבר חודשים ארוכים בצמאון רב לראות אם אוכל להתעודד או לקבל תמונה ברורה יותר. אני בהמתנה לריפוי בעיסוק בירושלים. כתבתי להם מכתב מושקע המבקש ראיון מסיבות אישיות ורבות אחרות וקיבלתי סירוב קר כמו ממכונה. כעת חסרות לי רק 3 נקודות כדי לעבור לשלב הבא. בחיפה לעומת זאת ראש החוג זימנה אותי לראיון בזכות המכתב ויש יותר תחושה של פתיחות והקשבה... אבל!!!- כל החברים שלי והמשפחה שלי בירושלים אהי לא מכירה את חיפה ואין לי ממש מה לחפש שם. אין לי שום עזרה מההורים ובירושלים הם יוכלו לעזור לי ולו במעט מה שבחיפה אהייה ממש לבד.מעבר לכך אני עוברת עם חברי מזה 6 וחצי שנים. הוא מוכן לעשות את ההקרבה ולעבור איתי לחיפה אך הוא לא שמח מזה בכלל. ירושלים מורחים אותי ויש סיכוי שאקבל תשובה רק בספטמבר!! עצרתי את חיי אני כבר לא מחפשת עבודה ודירות למרות שהמצב בשוק מחייב אותי כבר להתחיל. ובנוסף החוצפה שלהם זה שעד ה15 באוגוסט אני צריכה תשובה סופית אחרת אני מאבדת את המקדמה. השאלות שלי- יש מישהו שלמד בחיפה? איך האוניברסיטה שם? איך הלימודים לעומת ירושלים? האם יש לי סיכוי לירושלים למרות שכבר אוגוסט? מה בערך הסיכוי אפשר לסמוך על זה? העדיפות השנייה שלי היא עבודה סוציאלית שזה מרתק בעיני ומאוד מתאים לי אבל הייתי מעדיפה ריפוי בעיסוק ואני מרגישה שעבודה סוציאלית זו הבחירה בדרך הקלה בשבילי.. האם ניתן לעבוד בריפוי בעיסוק? האם הלחץ הוא רק בתקופת המבחנים?? איך בערך נראית מערכת השעות? וואו שאלתי הרבה אני פשוט ממש מתוסכלת ורוצה להחליט.. וקשה לי להשאיר את חבר שלי באוויר. אז מה הסיכווים?? תודה על הסבלנות.. עוד אחת שסובלת מאטימות המערכת

 

[Mנטה]

למערכת יש אילוצים

היא לא אטומה. אם תקבלי תשובה במועד מאוחר זה יהיה על סמך ביטול של מישהו אחר ואם המישהו האחר לא יבטל או כן יבטל ומתי, זאת לא החלטה של המערכת. לא למדתי בחיפה או בירושלים אבל זה לא כל כך משנה איפה לומדים. וגם ענין המקדמה לא קשור, זה אמנם מאוד לא נוח, אבל זה לא משהו שאפשר להתחשב בו (בגלל שאת מחכה בעצם לביטולים שלא תלויים במערכת). עבודה סוציאלית זה תחום שונה, מאוד רחב ורב גוני, זה תחום שאפשר להתפתח בו הרבה יותר מאשר בריפוי בעיסוק ויש בו הרבה יותר אפשרויות להתפרנס. לא היתי פוסלת אותו. למעשה, הוא מקצוע הרבה יותר נוח מאשר הריפוי בעיסוק, מבחינת אפשרויות התעסוקה והמשכורת. זה סוג טיפול שונה, אבל בשלב שאת נמצאת בו, אני לא מאמינה שאת באמת יודעת איזה סוג טיפול יותר מתאים לך, זה משהו שמגלים אחרי שכבר מתחילים לטפל (בד"כ). אפשר לעבוד כשלומדים ריפוי בעיסוק אבל זה מאוד קשה כי המערכת לחוצה ותובענית, יש המון שעות לימוד וכולן חובה ואת תצטרכי לעבוד רק בערבים או אחה"צ אחרי ימי לימודים ארוכים. זה אפשרי ואנשים עושים את זה אבל זה לא קל. קחי בחשבון משרה מלאה של לימודים. אי אפשר לדעת מה הסיכויים וזה גם לא היה עוזר לך, תירשמי בחיפה, סגרי אתם ומקסימום תבטלי ותישארי בירושלים.

 

[בהמתנה מתסכלת]

לסנגוריי המערכת

סתם האמת שאני מעריכה את מילותיך ולפעמים כשאדם בתחושות תסכול הוא נוטה להאשים את המסגרות והמערכות סביבו כיד להוריד ממנו את האחריות והשליטה בעיניינים. אז אכן זה נכון שישנם אילוצים. ובכל זאת עיניין המקדמה הוא דיי נצלני כי אין סיבה שאשלם ;1500 שח אם לא התקבלתי ואני עדיין באוויר. אולי הייתי לוקחת את הסיכון אבל גם חבר שלי באוויר בגלל זה. לא יודעת למה התקבעתי שבריפוי בעיסוק יש יותר אפשרויות התקדמות מאשר לעבודה סוציאלית. אולי מפני שאני מכירה את עולם העבודה סוציאלית מקרוב ויודעת שזה מעגל כזה שלא קל להתפתח ממנו מבחינת תנאים ובטח שלא מבחינה כספית.. אפילו תואר שני בתחום מעניק לך רק4 אחוז העלאה במשכורת. אלה תנאים לא פשוטים ובריפוי בעיסוק יש לי אפשרות גם לעבוד פרטית ולסגור את החודש. אני באה משכונת מצוקה וגדלתי במחסור כך שאני יודעת היטב איך זה וזה לא קל בכלל. האידיאולוגיה והאהבות שלי חשובות לי פי מיליון מכסף אבל צריך גם להיות מציאותיים ובעבודה סוציאלית המשכורות מכפירות. שיקול נוסף חשוב הוא שאני אוהבת מאוד ילדים ותינוקות גם בגילאים 1-5 ורוצה שתהייה לי את האופציה לעבוד מקרוב גם איתם כשבעבודה סוציאלית הטיפןל בגילאים אלו הוא לא ישיר ומדבבר יותר לילדים ונוער מגיל6-7 כי הטיפול הישיר הוא ברובו מילולי תקשורת שלא ניתן לייצור עם פעוט. בריפוי בעיסוק יש לי מגע עם כל טווח הגילאים גם אם יש את המישור היותר פיזי מוטורי שאולי לא קרוב אליי... בכל מקרה אשמח לתגובותיכם

 

[שירהד1]

אכן ההמתנה מתסכלת

אבל פעמים רבות היא משתלמת. אני למדתי בחיפה, וסיימתי לפני 8 שנים. אני רעננית במקור וגרתי בדירה שכורה עם שני שותפים. המזל שלי היה שהוריי היו יכולים לעזור לי הן בשכר הלימוד והן בהוצאות השותפות של המחייה. אני תרמתי את שלי בחרשנות רצינית ובמלגות הצטיינות. זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי לעצמאות, וזה היה לי מצויין! את העיר מאוד אהבתי. גם אני לא הכרתי אותה לפני כן, ומהר מאוד הסתגלתי לסביבה ולחיים החדשים. גרתי בכרמל והיה נוף מדהים! קצת התגעגעתי להוריי, ובעיקר לחתול, אבל נהנתי מאוד מן העצמאות ומן המגורים עם השותפים. לגבי הלימודים, קצת קשה לי לאמר, כי אני יודעת שחלו שינויים וחידושים מאז במערכת הלימודים. מה שבעיקר זכור לי שהלימודים היו עמוסים ומעניינים. רק רק יודעת מה את רוצה לעשות בחיים ובאיזה מקצוע לבחור. לא שזה יעודד, אבל כנראה שכל ההתחלות קשות... מאחלת לך בהצלחה רבה! שירה דוד, מרפאה בעיסוק.

 

[rotemk1]

סטודנטית מחיפה

היי, אני סטודנטית שמסיימת כעת שנה שניה בחיפה. אני לא כל כך מכירה את הלימודים בירושליים, מה שאני כן יכולה לומר זה שלדעתי זה לא ממש משנה איפה לומדים, מבחינה מקצועית, כי את הלמידה האמיתית עושים בשטח בתקופות של סטאז' שמשתלבות תוך כדי שנות הלימודים. מבחינת מערכת, היא די עמוסה ולא רק בתקופות של מבחנים אבל יש אצלנו בחוג הרבה בבנות שעובדות תוך כדי. זה עניין מאוד אישי שקשור לאיך את מנהלת את הזמן שלך, כמה עיסוקים נוספים יש לך וכמה שעות את צריכה לישון בלילה כדי לתפקד למחרת.... צריך לקחת בחשבון שהמערכת היא די מלאה, בד"כ ארבע-חמישה ימים בשבוע של לימודים אז רוב העבודות שמתאימות הן עבודות שאפשר לעשות במשמרות או עבודות שהן בשעות הערב. ויש לקחת בחשבון גם את תקופות הסטאז' שהזכרתי, שלפעמים הן במהלך השנה ולפעמים הם על חשבון חופשות סמסטר/קיץ וכאלה.... בקיצור, הלימודים לא קלים מבחינת מערכת אבל המקצוע נהדר! אני חושבת שאם את באמת רוצה ללמוד את המקצוע, שאני אישית מאוד אוהבת, אז תלכי על זה גם אם זה בחיפה. גם אם תהיי רחוקה מההורים. וגם אם זה יהיה תורו של החבר לוותר... ככה זה בחיים, כל פעם מישהו אחר מוותר קצת. אני לא מכירה מספיק את לימודי העבודה הסוציאלית, אבל זה גם תחום נהדר, פשוט שונה מריפוי בעיסוק בהרבה מובנים. מקוה שעזרתי במשהו, ואם יש עוד שאלות יותר ספציפיות אני אשמח לענות.

 

[haoffek]

אני סיימתי בחיפה במחזור האחרון

רק רציתי להוסיף לכל מי שכתבה ולהגיד כי הייחס שקיבלת למכתב בחיפה, משקף את הגישה של החוג לסטודנטים. יחס אישי כמה שניתן ורבות המרצות מהסגל שינסו לעזור איפה שהן יכולות. אם אחד השיקולים שלך זה אווירת לימודים טובה, אז חיפה היא בהחלט אופציה שלא כדאי לוותר עליה.

 

[noauzi]

מזכיר לי את עצמי

שלום לך גם אני לפני מכה שנים ניסיתי להתקבל לחוג בריפוי בעיסוק בירושלים ולא הצלחתי. גם אני ירושלמית שכל המשפחה והחברים גרים בירושלים, וגם לי היה חבר שהתכוונו לעבור לגור יחד. בקיצור ממש דומה למצבך עכשיו. התקבלתי ללימודים בתל אביב ובחיפה, ובחרתי ללמוד בחיפה. החבר עבר לגור איתי בחיפה והיה לנו ממש כיף! זו חוויה נחמדה לגור בעיר אחרת וחיפה זו אחלה עיר להתנסות כזו. וגם יש ים.... ובקשר לחברים- זו הזדמנות לרכוש חברים חדשים. בקשר לחוג לרפוי בעיסוק- אני לא מכירה לעומק חוגים אחרים אבל אני יכולה להגיד לך שהחוג בחיפה פשוט מעולה!!! יש אווירה מצויינת, הסגל אכפתי ונותן יחס אישי, הלימודים מאוד מענינים ומקצועיים ויש תחושה של התחדשות תמידית. אני עשיתי תקופות ארוכות של הכשרה מעשית בירושלים, כך שתדעי שזו גם אופציה. אם חשוב לך לדעת עכשיו מה יהיה איתך בשנה הבאה, אני חושבת שחיפה זו אופציה מצויינת. בצלחה