המצב בדרום

סופי65

New member
המצב בדרום

שוב אנשים רצים למרחב מוגן, ילדים נשארים בבית (וההורים "נתקעים" איתם- ע"ח ימי חופשה), שוב...

ואין באמת את מי להאשים, אין לאף אחד רעיון חדש שאולי יוביל לאיזושהי תקווה אמיתית..או- אולי יש??
 

baudrate

New member
ובכן, נדמה לי שדיון שכזה הוא חשוב מאוד

אבל אני מניח שאולי פורומים אחרים (פורום אקטואליה?) מתאימים יותר
לדיון הזה. לדעתי אין טעם לשכפל פורומים ועדיף לעבור ולדון בזה שם.
מה שקשור לעניין הצדק החברתי זוהי הערה שנשמעה כבר בזמן ההפגנות,
שכאשר יתחילו ליפול הטילים אף אחד לא יזכור כבר את המחאה שהיתה,
וכך זה אכן נראה...

אני מכל מקום עדיין טוען שעדיף למי שיכול לעזוב, בין אם על רקע המלחמה
או על רקע המצב הכלכלי חברתי , ואולי הקומבינציה של שניהם.
זה יכול להוות תיקווה עבור מקצת האנשים. האחרים כנראה נולדו לסבול.

ולמרות זאת אני נשאר כאן.
 

hoshe

New member
יש הקשרים שונים: למשל האם הממשלה מכסה את...

...עלות ימי העבודה האבודים, בזמן שהילדים לא הולכים לבית הספר.

במקרה הנוכחי הממשלה מכסה רק את יום א', אך לא מעבר לכך, אף על פי שמוסדות החינוך סגורים - וזה די מקומם.

יש עוד נקודות השקה, כמו למשל אני מוכן להתערב עם כל אחד שבעקבות ההסלמה הזו צה"ל ידרוש עוד תוספת תקציב שלא במסגרת מתווה ברודט - ונחשו מאיפה יבוא הקיצוץ המתבקש.

וכרגיל אי אפשר לנהל דיון של ממש בעניין הזה כי תקציב הביטחון חסוי. (וזו הסיבה שמלכתחילה מתווה ברודט הוכן)
 

maya1220

New member
בהקשר החברתי אולי

חוץ מלחשוב במונחים כלכליים שחשובים חשוב גם לחשוב במונחים של סולידריות,
כלפי התושבים, זה מה שחסר, הנה מה שכותב תושב :
"התחלנו לפתח אדישות כי אי שם למעלה פיתחו אדישות כבר מזמן.
גם החברים שלי שגרים במרכז הארץ פיתחו אדישות.
כנראה המאבק נגד ירי רקטות על יישובי הדרום זוהר פחות.
אין כאן הופעות אורח,
הילדים אמיצים יותר.
ומה עם שלום עכשיו?
חחח, הצחקתם אותי...."
 

baudrate

New member
לא הייתי קורא לזה אדישות.

אנשים בארץ חווים תחושה בלתי פוסקת של סכנה קיומית, בין אם אמיתית ובין אם מדומה.
זהו חלק מהאתוס הישראלי והיהודי. אחרי שואה ומלחמות. התוצאה של תחושה בלתי פוסקת כזאת
היא העצמה של האינסטינקט ההשרדותי הבסיסי - לשרוד בכל מחיר, גם במחיר של התעלמות
מהזולת, בין אם זה האנשים שמעבר לגדר, אבל גם אלו שמופגזים בישובים בדרום, או אפילו השכנים
ובני המשפחה. שורד מי שמצליח להשיג עוד פרוסת לחם, ובשביל זה צריך להלחם - לדרוך על אחרים אם יש צורך.
זה יותר תסמונת פוסט טראומתית ברמה האישית והלאומית ופחות אדישות.
 

maya1220

New member
כן, יחד עם זאת יש אתוס אחר

שאותו חלקנו זנחנו...
ראה ספר "האדם מחפש משמעות"
"...אהבה ומצפון, שתי התופעות הללו הן גילוייה הבולטים ביותר של עוד סגולה יחודית לאדם - סגולת ההתעלות מעל עצמו האדם מתעלה מעל עצמו אם למען אדם אחר אם בעבור משמעות.
האהבה הייתי אומר היא הסגולה המאפשרת לו להבין את האדם האחר במלוא יחודיותו...כל אדם ביסודו הוא יחיד ומיוחד ואם לא בעיני כל אתם הרי בעיני האדם שאוהב אותו".
(פראנקל, 1985).

"לאמיתו של דבר האהבה היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שאני החלטתי לכנותה בשם התעלות מעבר לעצמו...." (פראנקל, 1985).
ועוד משהו ותחליף את המילה "אסיר" במובן הפשוט למובן המטאפורי:

"אסיר שאבדה אמונתו בעתיד - בעתידו - גורלו נחתם. משאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית; הוא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש"

"לאחר שהתוודעתי אל אותם קדושים-מעונים, אשר סבלם ומותם העידו על העובדה, כי החירות הפנימית האחרונה אינה בטלה לעולם. אפשר לומר, כי הם היו ראויים לסבלם; הדרך שבה נשאו את סבלם, היתה הישג נפשי אמיתי. חירות רוחנית זו - שאין לשלול אותה מן האדם - היא שנותנת משמעות ותכלית לחיים."(פראנקל, "האדם מחפש משמעות".)
והמבין יבין
 

סופי65

New member
יופי של מילים, אבל...

הסולידריות הפנימית אכן קיימת. ראינו את זה במצבי לחימה אחרונים כאשר תושבים מהדרום התארחו בצפון ולהיפך- אפילו במשפחות של זרים גמורים..
אז זה באמת מחמם את הלב, נותן תקוה שמאחורי הציניות, יש לאנשים חום ורצון לקרבה (וחבל שבאים לידי ביטוי רק במצבים אלה..), אבל- איך זה פותר את הבעיה???

סתם מחשבות שרצות לי בראש בנושא:
אם נהיה מוברים ומאוחדים, אם התחושה בעם תהיה בסה,כ טובה, כך ש"הפרעות" מבחוץ פחות יציקו לנו- מצד אחד הטרור מסוג זה יהיה פחות אפקטיבי (ויתכן שכתוצאה מכך- יפחת) מצד שני- התסכולים "בצד השני", שלא יוכלו ל"התפרק" בקלות, ייאגרו ויתפרצו חלילה באמצעים קשים בהרבה... (אגב- לדעתי זה נכון גם במקרה של "הכנעה" צבאית- דיכוי יכולתם לשגר טילים בכוח. זה הרי לא פותר את המוטיבציה שלהם לפעול נגדינו)

בכל מקרה ולכל כיוון ו"פתרון" שאני מסתכלת, אני רואה רק איך הוא אולי נותן רגיעה זמנית, אבל הופך למסוכן יותר בטווח הארוך..

ומה זה קשור לפורום צדק חברתי?
אני חושבת שזה בהחלט קשור-- הרי החברה/העם קיימים כאוסף של פרטים שמתחברים ביניהם כדי להשיג יחד מה שלא יוכלו להשיג בנפרד (בטחון, חינוך, רווחה...). המציאות משקפת לנו את אותן בעיות וקשיים מולם אנו מתיצבים כחברה , כהזדמנות לבחון את ערכינו ויחסינו לאותם נושאים ולחשיבותם (לא רק ברמת השקעה כלכלית). כפי שאני רואה את זה, למערכת הפוליטית אין פתרון אמיתי (מעבר לכיבוי שריפות) לא בתחום החברה, לא בתחום הכלכלה, לא בחינוך ולא בביטחון.. המערכת הפוליטית גם היא , בסה"כ נציגים שלנו. מדובר בחיים של כל אחד מאיתנו וככל שנקדים לעשות בדק בית, חשבון נפש ולחשוב בעצם איפה אנחנו טועים- למה אנחנו לא מסוגלים להגיע לפתרונות אמיתיים שיענו על הערכים שלשמם אנחנו חיים כחברה, כן ייטב....
 

baudrate

New member
נכון

האהבה והמשמעות הן אלו שנותנות את הכח לשאת את הסבל. לתת למשל לתושבי הדרום
את הכח לשאת את המצוקה שבחיים תחת איום הטילים. או לתת לעניים את הכח לשאת את
הקושי שבקיום היומיומי.

אולם אין כאן שינוי במצב החיצוני אלא במצב הפנימי. עדיין הפערים החברתיים קיימים, עדיין ממשיכים
האיומים הקיומיים של אלו שנתונים תחת האיום של נפילת הטילים. אז אולי אין ממש צורך בלפתור את
הבעיות שגורמות לסבל . פשוט צריך ללמד את העניים לחיות כמו עניים ולקבל את העוני בברכה.
פשוט צריך לקבל את זה שאנשים נהרגים, העיקר שיש מטרה עליונה שאפשר לסבול בשבילה.

כן , אני יודע שאני קצת מסלף את הכוונה שלך.
אני מסכים איתך שצריך אדם קצת(פחות או קצת יותר) לצאת מתוך עצמו. אבל ממש לא לשכוח את עצמו.
כי בסופו של דבר טובתם ורווחתם של האנשים צריך להיות שיקול בתוך מה שנקרא בימינו פוליטיקה.
 
למעלה