תודה ענתי
סתם התעצבנתי על אחי, הוא בכלל לא היה פה אתמול. אבא שלי פשוט היה ככ עצבני וכעוס שהוא אמר לי שאפילו אח שלי חושב ככה (וזה היה מזמן, כי דיברתי עם אחי והוא הבטיח לי שהוא יותר לא ידכא את אבא, ואתמול דיברתי עם אחי והוא מקיים את ההבטחה שלו). לאבא באמת קשה, יודעת מה הוא אמר לי אתמול? "אני איתה כל היום, את איתה רק חצי שעה ביום, אז אני לא מצפה ממך להבין למה עדיף לנו למות" - הוא ממש לא רוצה לחיות יותר כי קשה לו עם זה. אבל מאוחר יותר הכל נרגע, ואבא בא ואמר לי: "שאמא תדליק נרות כל יום - ניחא. אבל לערוך שולחן כל יום, לבשל ליום שישי, זה ישלח אותי לבית משוגעים, אמרתי לאמא שהיום לא יום שישי ושלא יוצאים מבית כנסת והיא אמרה לי: נכון, אתה צודק. אז את רואה היא מבינה" - מה יכולתי לומר לו? שהוא בטח צעק עליה כי לא היה לו סבלנות אז שהיא הסכימה איתו? לומר לו שאין תקווה ושלא יחפש? זה כמו שלפני שבוע כתבו פה בפורום שעדיף שהחולים ימותו ורתחתי מכעס על זה, כי כמו שאני לא רוצה שאבא יוותר אז אני גם לא רוצה שאנשים פה בפורום יוותרו - כי אני עדיין לא הגעתי למצב שאני רוצה שאמא תמות - אבל מה אני מבינה? כמו שאמרת ענתי, את כמו אבא, את מבינה אותו יותר ובטח את כל האנשים שמרגישים ככה, אני כנראה רק מתחילה להבין אתכם... ולגבי אחותי, בתשובה לאפס שתיים: תאמיני לי שכל החיים שלי הקשבתי לה וכל החיים שלי אני אדם שמעדיף לספוג הכל ולשתוק מאשר לריב, אבל אם את רואה את אחותך הגדולה מתנהגת ככה ולא באה לבקר את אמא וגם מעבירה עלייך ביקורת ולא עוזרת שאת מבקשת ממנה שוב ושוב שתעזור והיא לא באה לא מרצון ולא מישיבה של כל המשפחה אז אני לא זו שתגרור אותה לפה, מה שכן ירד לי כל ההערצה שהייתה לי אליה בתור אחות גדולה כי היא איכזבה אותי בגדול. וענתי - אני שולחת לך ולאמא שלך חיבוק גדול בחזרה
