המצב שלי..

המצב שלי..

חוץ מעבודה אין לי כח וחשק לשום דבר חוץ מלשכב במיטה ולישון או לקרוא או לצפות בטלויזיה. אני מרגישה לגמריי לא תקשורתית וקשה לי עם זה. אפילו עם החברים שלי אני כמעט לא בקשר. המצב הזה מפחיד אותי, בעיקר הפחד הוא שהמצב ימשיך ככה לעד.
 
זה מצב שבאמת יכול להימשך

ויכול להיות שזו השתבללות זמנית. אבל רק את יכולה לגרום לשינוי. לפעמים כדאי (מנסיוני בחודשים האחרונים) לצאת ולהיפגש עם חברים, גם כשיש חשק רק לישון ולצפות בטלויזיה. לפני כמה חודשים הייתי במצב ממש דומה לשלך. מצד אחד זה הציק לי ורציתי לצאת ולראות חברים, ומצד שני - כל פעם שאיזה מפגש עמד בפתח, הדבר שהכי רציתי בעולם היה לצפות בTV ולא לראות אף אחד. בסוף הצד הראשון (זה שהמצב הציק לו) היה חזק יותר, והכרחתי את עצמי לצאת קצת. בהתחלה - קרוב לבית (בחיי, כמו ילדה קטנה. נשבעת לך), לבתי קפה באיזור. שעה קלה, ובורחת הביתה. אח"כ זה נהיה יותר ויותר קל, ועכשיו - זה לא שאני הפכתי לבליינית, אבל יצאתי מהקונכייה וזה כל מה שרציתי. זה גם עושה לי המון טוב- להיפגש עם חברים.
 

s h i r k u s h

New member
../images/Emo24.gif ענקי

אם לא תרצי שיימשך ותעשי משהו בנדון- הוא לא יימשך. נסי לחשוב מאיפה מגיע החוסר חשק הזה להיות בקרב אנשים- מה מניע אותך להירתע מהתקשורת עם אנשים, מה גורם לך לשכב במיטה ולישון ולא לצאת החוצה. עצה ממני: גם אם אין חשק ואת מרגישה עצוב- דווקא אז תצאי, תעשי משהו שאת אוהבת לעשות, שממריץ אותך ותראי כמה תרגישי טוב אחרי זה.
 

אופירA

New member
מנהל
חוסר חשק להיות עם אנשים

אני זוכרת שהיה מצב שחוץ מהעבודה לא היה לי כוח וחשק לכלום. זה היה מאד מתסכל, וניסיתי הכל כדי לצאת מזה. זיהיתי דיכאון - אז לקחתי תרופות נגד דיכאון. לא עזר (הרבה שנים, הרבה כסף). הכרחתי את עצמי לצאת בכוח, קבעתי לי מסגרות קבועות של בילויים וכו' - לא עזר. יש אנשים שזה כן עוזר להם, שווה לנסות! הלכתי לטיפול פסיכולוגי - עזר! מרגע שנהיה לי שלום עם עצמי, כיף לי לראות אנשים ולהיות במחיצתם. יש לי חשק ללכת לחוגים חברתיים וכו'. אבל עדיין אין לי טיפת כוח ללכת לאירועים חברתיים מחייבים - כמו חתונות, בר מצוה וכו', כשאני עייפה ולא מצפה לי שם הנאה חברתית סבירה (לא מכירה את רוב האנשים, לשבת ולאכול ממש לא מדבר אלי). אין לי חשק סתם ללכת לחברה ולדבר (בטלפון - בכיף!). אין לי שום רצון לצאת, כשלא בטוח שהחוויה החברתית תהיה מעניינת באופן מיוחד. לסתם חוויה, או לחוויה עם סיכון של שיעמום ממש - אין שום כוח שבעולם שיוציא אותי. אני מעדיפה להיות לבד בבית (ולדבר בטלפון...). זה די מטריד אותי - אני יודעת שאנשים אוהבים לבלות וללכת לחתונות. מה עושים - נכנסים בפסיכולוגית שלי ורואים מה העניין. (התחלה של כיוון מחשבה - בגלל הרגישות החזקה שלי, אני צריכה הרבה יותר ריגוש מאחרים כדי שמשהו יהיה מעניין לי. כ"כ אני צריכה להתמודד עם הרבה מתח ביציאה מהבית, אז צריך עניין ומוטיבציה כפולים משל אדם אחר).
 

opalit

New member
לדעתי

אם יש לך כוח - טיפול פסיכולוגי.אם אין לך, קחי לך קצת זמן ואל תתני לפחד להכאיב, כי רק מזה את יכולה להשתבלל יותר. ואז לאט לאט תמצאי לך בראש את הדבר שהכי יכול לעזור, משהו קטן- כושר, חברה בבית קפהשתוכלי לספר לה ולהתייעץ עמה, כתיבה של הכל(אני תמיד כותבת במצבים האלו -ממליצה),משהו. וכשלי זה קרה, היציאה בכוח מהבית ושהיה עם חברים / משפחה היה קשה ומשעמם. רק טיפול שבעקבותיו הגיעו קבלה והבנה עזר. תרגישי טוב :).
 
אני בטיפול פסיכולוגי

ולא יודעת אם זה עוזר...מקווה... תודה לכל המגיבים
 

ניאו30

New member
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא

מה כן עושה לך חשק לצאת מהמיטה(או מהקופסא...)? כתבת בכרטיס שלך שאת אוהבת את ה"חיים הטובים",ואני מניח שהכוונה היא להנאות החיים.אני יכול להגיד לך שהמצב שלי היה די דומה לשלך הרבה זמן,ואחד הדברים הראשונים שהוציאו אותי מהקופסא היה הריקודים.לא חשבתי על זה לפני כן,זה פשוט קרה(וכיום אני אפילו מגדיר את זה כנס).זה לא חייב להיות ריקודים,אבל תחשבי מה את אוהבת או אהבת לעשות בשעות הפנאי שלך?איזה חוג או פעילות שגרמה לך להרגיש טוב עם עצמך,ופשוט ללכת לעשות אותה! תתנחמי בזה שלי היו תקופות שגם לעבודה לא היה לי חשק ללכת,וגם עכשיו האמת,אבל עכשיו יש לי דברים מחוץ לעבודה שעושים בשבילי את כל ההבדל! יותר מזה,דווקא ההשארות במיטה ובבית תעשה אותך יותר עייפה ופחות אנרגטית לדעתי,ככה זה אצלי לפחות,ובאופן אירוני משהו דווקא כשמתחילים לצאת ולעשות דברים חדשים וכיפיים האנרגיות עולות,וככה גם האופטימיות ובכלל המצב רוח. יש עוד משהו שקפץ לי ישר מהודעתך,אבל זה נאמר רק מנקודת מבטי הצרה,וזה שפעם היתה לי חרדה חברתית,כלומר ממש פחד להיפגש עם אנשים וחרדה ממצבים חברתיים ולהיות בנוכחות אנשים.האם יכול להיות שגם לך יש את זה וההישארות בבית היא נסיון להשאר בסביבה בטוחה יחסית ולחסוך לך את העימות עם הרגשות והתחושות שיש לך בעקבות מפגשים עם אנשים.זה היה המצב שלי הרבה זמן,עד השנה האחרונה למעשה...
 
כן, אני חווה חרדה חברתית מסויימת

לאחרונה ומרגישה בנוח רק עם חברים ממש קרובים... משתדלת כן לצאת לפעמים, אבל זה מאוד קשה לי..
 
רוצה רק להוסיף

כמה זמן את בטיפול? האם את מדברת על עניין הפחד הזה וההסתגרות בבית עם הפסיכולוגית?
 
הטיפול הוא דיי חדש-חודשיים בערך

ואני מדברת איתה על זה כמובן. היא מציעה שלא אלחץ על עצמי לעשות דברים שלא נוחים לי ושאגיד לעצמי כל הזמן שאני בסדר וכל מה שאני עושה או לא עושה זה בסדר. לפעמים זה עוזר... אבל חלק גדול מהזמן זה לא עוזר ואני מתכנסת יותר ויותר וכל דבר נעשה קשה ומרתיע, אך גם ההמנעות.. המצב מפחיד ומדאיג אותי מאוד כי נראה לי שהדיכאון רק מחמיר למרות התרופות (סרוקסט) נגד דיכאון ותרופות הרגעה שכבר בקושי משפיעות.
 
אז יכול להיות שאת צריכה סוג אחר

של תרופות. יצא לי להחליף כמה סוגים, עד שהגעתי לסוג המתאים. אבל מעבר לכך, התרופות זה לא מספיק. את חייבת להתחיל להפעיל את עצמך בצורה כלשהיא, אם את רוצה לצאת מההתכנסות הזו. רצוי אגב, שזו תהיה פעילות פיזית (שמגבירה באופן טבעי את הסרוטונין). את עושה קצת ספורט? אפילו הליכות בחוץ באופן קבוע יהיו מעולות.
 
למעלה