המציאות והידע אצל אפלטון נבחנים על פי עקרונות מרכזיים של פילוסופייתו. המושג המרכזי בהבנתו של אפלטון את המציאות הוא ההבחנה בין העולם האידיאלי (העולם של האידאות) לבין העולם החושי (העולם שבו אנו חיים). אפלטון טוען כי כל מה שמופיע בעולם החושי הוא אך ורק העתק או צל של האידאה המושלמת, שהיא אידיאלים נצחיים ובלתי משתנים.
1. העולם האידיאלי
העולם האידיאלי הוא עולם של רעיונות או אידאות, והוא קיים מעבר לחוויות החושיות. כל דבר בעולם החושי, כגון אובייקטים פיזיים, הוא רק דימוי או השתקפות של אידאה נצחית. האידאה של "כיסא", לדוגמה, היא מושלמת ונצחית, בעוד שכל כיסא חומרי הוא רק צל של אידאה זו.
2. העולם החושי
העולם שבו אנו חיים הוא מלא בשינויים ותהליכים חולפים. אפלטון טוען כי החושים שלנו אינם יכולים להוביל אותנו לידע אמיתי, אלא רק לאשליות ודימויים. לדעתו, העולם החושי הוא שולי, לא אמיתי, ואינו יציב. הוא נמצא תמיד במצב של שינוי, ולכן הוא לא יכול להוות מקור לידע אמיתי.
3. הידע האמיתי
הידע האמיתי, על פי אפלטון, הוא ידע על האידאות. הוא לא נרכש דרך החושים, אלא דרך השכל וההיגיון. ידע זה מתייחס להבנה של האמיתות הנצחיות והבלתי משתנות של העולם האידיאלי, ולא למה שנראה לעין. אפלטון מציע כי הדרך היחידה להגיע לידע אמיתי היא באמצעות הגיון והשתקפות נפשית, ולא דרך החושים או הניסיון החושי.
4. המשל של המערה
המשל המפורסם של אפלטון, "המשל של המערה", מראה את רעיונותיו על המציאות והידע. במשל זה, אנשים כלואים במערה ורואים רק צללים של אובייקטים על קיר המערה. הם תופסים את הצללים כמציאות האמיתית. אדם ששוחרר מן המערה ומוצא את העולם האמיתי, מבין שהצללים אינם המציאות אלא רק השתקפות של אובייקטים בעולם האידיאלי.
5. החינוך וההבנה של האידאות
האדם צריך ללמוד את האידאות ואת העולם האמיתי דרך חינוך אינטליגנטי, הכולל חיפוש אובייקטיבי אחרי האמת וההבנה המושלמת. אפלטון טוען שהחינוך הוא קריטי בתהליך ההבנה של העולם האידיאלי, שכן רק אנשים שמבינים את האידאות יגיעו לידע אמיתי ויוכלו להביא תועלת לחברה.
במילים אחרות, אפלטון מדגיש את החשיבות של שיפור הנפש על מנת להגיע להבנה גבוהה יותר של המציאות, שהיא מעבר לעולם הגשמי והחושי.
1. העולם האידיאלי
העולם האידיאלי הוא עולם של רעיונות או אידאות, והוא קיים מעבר לחוויות החושיות. כל דבר בעולם החושי, כגון אובייקטים פיזיים, הוא רק דימוי או השתקפות של אידאה נצחית. האידאה של "כיסא", לדוגמה, היא מושלמת ונצחית, בעוד שכל כיסא חומרי הוא רק צל של אידאה זו.
2. העולם החושי
העולם שבו אנו חיים הוא מלא בשינויים ותהליכים חולפים. אפלטון טוען כי החושים שלנו אינם יכולים להוביל אותנו לידע אמיתי, אלא רק לאשליות ודימויים. לדעתו, העולם החושי הוא שולי, לא אמיתי, ואינו יציב. הוא נמצא תמיד במצב של שינוי, ולכן הוא לא יכול להוות מקור לידע אמיתי.
3. הידע האמיתי
הידע האמיתי, על פי אפלטון, הוא ידע על האידאות. הוא לא נרכש דרך החושים, אלא דרך השכל וההיגיון. ידע זה מתייחס להבנה של האמיתות הנצחיות והבלתי משתנות של העולם האידיאלי, ולא למה שנראה לעין. אפלטון מציע כי הדרך היחידה להגיע לידע אמיתי היא באמצעות הגיון והשתקפות נפשית, ולא דרך החושים או הניסיון החושי.
4. המשל של המערה
המשל המפורסם של אפלטון, "המשל של המערה", מראה את רעיונותיו על המציאות והידע. במשל זה, אנשים כלואים במערה ורואים רק צללים של אובייקטים על קיר המערה. הם תופסים את הצללים כמציאות האמיתית. אדם ששוחרר מן המערה ומוצא את העולם האמיתי, מבין שהצללים אינם המציאות אלא רק השתקפות של אובייקטים בעולם האידיאלי.
5. החינוך וההבנה של האידאות
האדם צריך ללמוד את האידאות ואת העולם האמיתי דרך חינוך אינטליגנטי, הכולל חיפוש אובייקטיבי אחרי האמת וההבנה המושלמת. אפלטון טוען שהחינוך הוא קריטי בתהליך ההבנה של העולם האידיאלי, שכן רק אנשים שמבינים את האידאות יגיעו לידע אמיתי ויוכלו להביא תועלת לחברה.
במילים אחרות, אפלטון מדגיש את החשיבות של שיפור הנפש על מנת להגיע להבנה גבוהה יותר של המציאות, שהיא מעבר לעולם הגשמי והחושי.