המציאות של החיים..
אלוקים ברא את החמור ואמר לו: תהייה חמור, תעבוד קשה מהזריחה
עד השקיעה, תשא על גבך משקולות,תאכל דשא,לא תהיה חכם ותחיה 50 שנה. ענה לו החמור: ריבונו של עולם,אני אהי חמור,אבל לחיות 50 שנה זה יותר מדי,אסתפק ב-20 שנה. לאחר התחשבות נענה אלוקים לבקשתו של החמור. אחריו ברא אלוקים את ה-
ואמר לו: אתה תשמור על בני הבריות,תהייה חברם הכי טוב,תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה. נאנח ה
ואמר: ריבונו של עולם,אני אהייה כלב,אבל לחיות 25 שנה ככלב זה יותר מדי,אסתפק ב-10 שנים. אלוקים התחשב וענה לבקשתו. למחרת ברא אלוקים את הקוף ואמר לו: הייה קוף,קפוץ מענף לענף,הצחק את האנשים ותחיה 20 שנה כקוף. חשב הקוף וענה: ריבונו של עולם אני מוכן להיות קוף אבל לחיות 20 שנה כקוף זה יותר מדי,אבקשך להוריד מחצית מחיי. התחשב אלוקים ואישר לו 10 שנות חיים. לבסוף ברא אלוקים את האדם ואמר לו: תהייה אדם,דלוט עם שכל על כל פני כדור הארץ ותשתמש בו אתה כדי לשלוט על כל העולם ותחיה 20 שנה. ענה לו האדם: ריבונו של עולם אני מוכן להיות אדם אבל לחיות רק 20 שנה
זה מעט מדי,תוסיף לי בבקשה את ה- 30 שנה שהחמור ויתר, את 15 השנים שה-
לא רצה ואת 10 השנים שהקוף דחה ואהיה מרוצה להיות אדם. חשב אלוקים וכך עשה. ומאז חי האדם 20 שנה כאדם מתחתן,מקבל משכנתא מביא ילדים ועובד כמו חמור 30 שנה, כשהילדים עוזבים את ה-
הוא חי לבד כמו
15 שנה וכשמגיע לפנסיה
חי לו 10 שנים כמו קוף, קופץ מ-
ל-
של הילדים ועושה צחוק מעצמו
על מנת להצחיק את הילדים.
אלוקים ברא את החמור ואמר לו: תהייה חמור, תעבוד קשה מהזריחה
