יוסף בן דוד שוורץ
New member
המרד הערבי 1936
המרד של 1936-9 ומה כיום? המרד של 1936-9 היה חלק מתנועה מהפכנית אנטי אימפריאליסטית כנגד האימפריאליזם בעיקר הבריטי ששלט על חלקים עצומים של האנושות, באפריקה המזרח התיכון ובאסיה. בניגוד לטענות האידיאולוגיות של האימפריאליסטים אותן הביע הסופר הידוע ר. קיפלינג, שסייע להפיץ את המיתוס הגזעני בדבר המעמס על האדם הלבן לקדם את האנושות המפגרת , המטרה של האימפריאליזם הייתה שוד של הקולוניות. הפיכתן לכוח אדם זול, סופר מנוצל המייצר חומרי גלם לתעשייה הבריטית. בניית קווי הרכבת, כבישים, קווי חשמל וטלגרף נבנו על שוד של זהב, יהלומים, ובעיקר כוח אדם שנוצל עד למוות. חדירת ההון האימפריאליסטי הביאה להרס החקלאות של העמים המדוכאים ואילצה רבים להגר לשכונות הפחים בערים שם הפכו לפועלים המנוצלים בהרבה יותר מאשר שכבות של מעמד הפועלים באנגליה. שכבות של אריסטוקרטיה פועלית שלה נוצר אינטרס בשוד האימפריאליסטי והיא שישה הבסיס לרפורמיזם. גם כיום למרות התמוטטות האימפריה הבריטית, הצרפתית הפורטוגזית, כאשר את מקומן ירשה במדיה ניכרת ארצות הברית המדינות הסמי קולוניאליסטיות מהוות מקור לסופר ניצול ומי לא יודע כי הפועל הסיני המשתכר 50-90 דולר לחודש הוא מקור לרווחים אדירים של בעלי ההון המערביים המסתייעים ב"קומוניסטים" למטרה זו. ההתנחלות הציונית הייתה אחת השיטות בהן השתמשו האימפריאליסטים הבריטים כדי לשלוט על האזור. המטרה של התמיכה הבריטית בציונות לא הייתה כל כך ניצול כוח אדם, אלא הקמתה של חברת מתנחלים היכולה לשמש כוח עזר צבאי כדי לדכא את ההתמרדות שהייתה צפויה. ההנהגה הציונית לא הייתה עיוורת לכך, להיפך היא דרשה מהבריטים שישתמשו בה למטרה זו. כדברי מנהיגה תיאודור הרצל "להיות חומה כנגד הברבריזם האסייתי". רעיון זה נשמע ממנהיגי המדינה הציונית גם כיום" הנכס האסטרטגי של המערב". המטרה של התנועה הציונית ואתה ניסח היטב ז'אב ז'בוטניסיקי בחיבורו "קיר הברזל" הייתה לדחוק את רגלי הערבים בארץ בסיוע הכידונים הבריטיים. תנועת העבודה הציונית שבנתה כלכלה נפרדת השתמשה בסיסמאות הגזעניות:"עבודה עברית", גאולת הקרקע" תוצרת עברית". הפלחים שנושלו מהאדמות אותן עיבדו במשך מאות בשנים אשר נושלו על ידי הבריטים והציונים לא מצאו מקום עבודה בכלכלה הציונית. יבולים ופירות שגודלו על ידי פלחים הושחתו בשווקים על ידי לאומנים ציונים. המשבר הכלכלי היכה קשות את הפלחים ואת הפועלים הערבים. ההתנגדות לאימפריאליזם הבריטי ולציונות החלה כבר בראשית שונות העשרים, אולם היא פרצה בקנה מידה גדול מאוד במרד הערבי של 1936-9, שהיה לא רק חלק מהתמרדות באזור כולו, אלא חלק מאבקים מהפכניים גם ב אסיה ובאפריקה ואף במדינות אירופה ונזכיר רק את המהפכה הספרדית שהחלה עוד ב1931 בהקשר זה גם בארצות הברית התפתח המאבק המעמדי ולא במקרה בתקופה זו הוקמו האיגודים המקצועיים התעשייתיים הCIO על ידי חלק מהבירוקרטיה של האיגוד המקצועי "הצהוב" ה-AFL במטרה למנוע מהאדומים להנהיג את המאבק. כאשר פרץ המרד , חיו בארץ כמיליון ערבים ו400 אלף יהודים חלקם הגדול היגר לא מכבר כאשר הם מתנחלים בארץ כתוצאה מעליית משטרים ימניים רדיקלים כולל המשטר הנאצי בגרמניה. הגירה זו החריפה עוד יותר את מצבם הקשה של הפלאחים והפועלים הערבים שכן הגירה זו באה עם הון בו קנתה אדמות מבעלי אדמות גדולים ערבים ודחקה את רגלי הפלאחים. לא במקרה התביעות של התנועה הלאומית הערבית בארץ הייתה להפסיק את המפעל הציוני ודרישה לעצמאות לאומית. אולם בראשה של תנועה זו עמד המופתי של ירושלים, אשר ביטא את האינטרס של בעלי האדמות והמשפחות המיוחסות. מחד הוא רצה אכן בעצמאות לאומית, אך מאידך הוא חשש שתנועת ההמונים תצא משליטתו. המפלגה היחידה בארץ שיכלה לעמוד בראש תנועה אנטי אימפריאליסטית ולגרש את הבריטים במהפכה הייתה המפלגה הקומוניסטית ה-פ.ק.ק. פ. לה היו גם חברים ערבים וגם יהודים. אולם המפלגה הקומוניסטית הייתה זרוע של הבירוקרטיה הסובייטית הקונטר מהפכנית שבאותה תקופה לא רק נקטה במדיניות החזית העממית של הכנעת המאבק של מעמד הפועלים לבורגנות, אלא בתהליך של חיסולה של מדינת הפועלים שהוקמה ב1917. תהליך שנכנס להיסטוריה כ"טיהורים הגדולים". במקום לנקוט בטקטיקה של חזית אנטי אימפריאליסטית כנגד האימפריאליזם והתנועה הקולוניאליסטית הציונית, היא תמכה פוליטית בהנהגה של המופתי שעמד בראש הוועד העליון. הנהגה שביקשה להגביל את המאבק ולמנוע דרישות של הפלחים לאדמות ושל הפועלים הערבים לתנאי עבודה אנושיים. מול העוצמה של מכונת המלחמה הבריטית שלה סייעו הציונים לפלחים ולעובדים הערבים בארץ היה סיכוי קטן להצליח לבדם במיוחד לאור העדרה של מפלגה מהפכנית. אולם אילו הייתה זו התקוממות של הפועלים בברית עם הפלאחים בכול האזור, כאשר בראשם במקום מפלגות קומוניסטיות בשם אך רפורמיסטיות בתוכן , היו קיימות מפלגות מהסוג שלנין הקים, ההיסטוריה הייתה אחרת ובמקום כישלון המרד והמאבק בכול האזור, היינו חיים היום בפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון. לקח זה יש לזכור משום שהשיטה הקפיטליסטית העולמית במשבר שהולך ומחריף, המדינה הציונית עצמה במשבר, כמוה גם מדינות ערב המשרתות את האימפריאליזם. ההנהגה הבורגנית של אבו מאזן משתפת פעולה עם המדינה הציונית, כדי לדכא התקומות בגדה וחמאס החל לשתף פעולה בגלוי עם המדינה המצרית כנגד המוני עזה. המפלגה הקומוניסטית, ששימשה במשך שנים כזרוע של מהפכת הנגד הסטליניסטית ושל האימפריאליזם הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמסגרת זו סייעה להקמת המדינה הציונית וסיפקה לה נשק, תומכת בגלוי באימפריאליזם המערבי ותוכניות "השלום" שלו שאינן אלא ניסיון להמשיך בדיכוי באמצעים דיפלומטיים, אך גם זאת ללא הצלחה. היא תומכת בגלוי ב משתפי הפעולה של אבו מאזן וחבריו. בשולי המפלגה הקומוניסטית ומר"צ יש התארגנויות רפורמיסטיות קטנות שאינן מצליחות להחביא את הפרוגראמה הפרו ציונית שלהם, כמאבק סוציאליסטי, והחזית החברתית. המאבק של המוני הפלסטינים מחריף וחוסר היציבות הגדלה באזור כולו במיוחד לאחר כיבוש עיראק מעלה מחדש את האפשרות של מאבק המוני אדיר בכול האזור. אולם מה שחסרה גם היום הוא הנהגה מהפכנית של מעמד הפועלים, אשר מתעורר כפי שאנו עדים במיוחד במצרים. בתוך המאבקים הבאים יש סיכוי שתקום הנהגה מהפכנית זו, כאשר המטרה שלנו של קבוצה קטנה וחלשה של מהפכנים הוא לסייע בתהליך זה של הקמתה של המפלגה המהפכנית של החלק המודע של מעמד הפועלים. מסיבה זו אנו מנקים את כל הזבל שדבק במרקסיזם במשך עשרות רבות של שנים הודות לסטליניסטים ולנוון של תנועות המכנות עצמן "טרוצקיסטיות", בעוד שאינן אלא תנועות של מעמד הביניים הזר למעמד הפועלים וה"מרקסיזם" שלהם אינו אלא קריקטורה לאומנית של המדע המרקסיסטי. רק למעמד המהפכני בהיסטוריה יש השקפת עולם מדעית במיוחד כאשר זה מגיע לשאלות חברתיות שכן שאר המעמדות הו שמרניות ואין להן כל עניין להבין את חוקי התנועה החברתית הממשית אלא להגן על הקיים.
המרד של 1936-9 ומה כיום? המרד של 1936-9 היה חלק מתנועה מהפכנית אנטי אימפריאליסטית כנגד האימפריאליזם בעיקר הבריטי ששלט על חלקים עצומים של האנושות, באפריקה המזרח התיכון ובאסיה. בניגוד לטענות האידיאולוגיות של האימפריאליסטים אותן הביע הסופר הידוע ר. קיפלינג, שסייע להפיץ את המיתוס הגזעני בדבר המעמס על האדם הלבן לקדם את האנושות המפגרת , המטרה של האימפריאליזם הייתה שוד של הקולוניות. הפיכתן לכוח אדם זול, סופר מנוצל המייצר חומרי גלם לתעשייה הבריטית. בניית קווי הרכבת, כבישים, קווי חשמל וטלגרף נבנו על שוד של זהב, יהלומים, ובעיקר כוח אדם שנוצל עד למוות. חדירת ההון האימפריאליסטי הביאה להרס החקלאות של העמים המדוכאים ואילצה רבים להגר לשכונות הפחים בערים שם הפכו לפועלים המנוצלים בהרבה יותר מאשר שכבות של מעמד הפועלים באנגליה. שכבות של אריסטוקרטיה פועלית שלה נוצר אינטרס בשוד האימפריאליסטי והיא שישה הבסיס לרפורמיזם. גם כיום למרות התמוטטות האימפריה הבריטית, הצרפתית הפורטוגזית, כאשר את מקומן ירשה במדיה ניכרת ארצות הברית המדינות הסמי קולוניאליסטיות מהוות מקור לסופר ניצול ומי לא יודע כי הפועל הסיני המשתכר 50-90 דולר לחודש הוא מקור לרווחים אדירים של בעלי ההון המערביים המסתייעים ב"קומוניסטים" למטרה זו. ההתנחלות הציונית הייתה אחת השיטות בהן השתמשו האימפריאליסטים הבריטים כדי לשלוט על האזור. המטרה של התמיכה הבריטית בציונות לא הייתה כל כך ניצול כוח אדם, אלא הקמתה של חברת מתנחלים היכולה לשמש כוח עזר צבאי כדי לדכא את ההתמרדות שהייתה צפויה. ההנהגה הציונית לא הייתה עיוורת לכך, להיפך היא דרשה מהבריטים שישתמשו בה למטרה זו. כדברי מנהיגה תיאודור הרצל "להיות חומה כנגד הברבריזם האסייתי". רעיון זה נשמע ממנהיגי המדינה הציונית גם כיום" הנכס האסטרטגי של המערב". המטרה של התנועה הציונית ואתה ניסח היטב ז'אב ז'בוטניסיקי בחיבורו "קיר הברזל" הייתה לדחוק את רגלי הערבים בארץ בסיוע הכידונים הבריטיים. תנועת העבודה הציונית שבנתה כלכלה נפרדת השתמשה בסיסמאות הגזעניות:"עבודה עברית", גאולת הקרקע" תוצרת עברית". הפלחים שנושלו מהאדמות אותן עיבדו במשך מאות בשנים אשר נושלו על ידי הבריטים והציונים לא מצאו מקום עבודה בכלכלה הציונית. יבולים ופירות שגודלו על ידי פלחים הושחתו בשווקים על ידי לאומנים ציונים. המשבר הכלכלי היכה קשות את הפלחים ואת הפועלים הערבים. ההתנגדות לאימפריאליזם הבריטי ולציונות החלה כבר בראשית שונות העשרים, אולם היא פרצה בקנה מידה גדול מאוד במרד הערבי של 1936-9, שהיה לא רק חלק מהתמרדות באזור כולו, אלא חלק מאבקים מהפכניים גם ב אסיה ובאפריקה ואף במדינות אירופה ונזכיר רק את המהפכה הספרדית שהחלה עוד ב1931 בהקשר זה גם בארצות הברית התפתח המאבק המעמדי ולא במקרה בתקופה זו הוקמו האיגודים המקצועיים התעשייתיים הCIO על ידי חלק מהבירוקרטיה של האיגוד המקצועי "הצהוב" ה-AFL במטרה למנוע מהאדומים להנהיג את המאבק. כאשר פרץ המרד , חיו בארץ כמיליון ערבים ו400 אלף יהודים חלקם הגדול היגר לא מכבר כאשר הם מתנחלים בארץ כתוצאה מעליית משטרים ימניים רדיקלים כולל המשטר הנאצי בגרמניה. הגירה זו החריפה עוד יותר את מצבם הקשה של הפלאחים והפועלים הערבים שכן הגירה זו באה עם הון בו קנתה אדמות מבעלי אדמות גדולים ערבים ודחקה את רגלי הפלאחים. לא במקרה התביעות של התנועה הלאומית הערבית בארץ הייתה להפסיק את המפעל הציוני ודרישה לעצמאות לאומית. אולם בראשה של תנועה זו עמד המופתי של ירושלים, אשר ביטא את האינטרס של בעלי האדמות והמשפחות המיוחסות. מחד הוא רצה אכן בעצמאות לאומית, אך מאידך הוא חשש שתנועת ההמונים תצא משליטתו. המפלגה היחידה בארץ שיכלה לעמוד בראש תנועה אנטי אימפריאליסטית ולגרש את הבריטים במהפכה הייתה המפלגה הקומוניסטית ה-פ.ק.ק. פ. לה היו גם חברים ערבים וגם יהודים. אולם המפלגה הקומוניסטית הייתה זרוע של הבירוקרטיה הסובייטית הקונטר מהפכנית שבאותה תקופה לא רק נקטה במדיניות החזית העממית של הכנעת המאבק של מעמד הפועלים לבורגנות, אלא בתהליך של חיסולה של מדינת הפועלים שהוקמה ב1917. תהליך שנכנס להיסטוריה כ"טיהורים הגדולים". במקום לנקוט בטקטיקה של חזית אנטי אימפריאליסטית כנגד האימפריאליזם והתנועה הקולוניאליסטית הציונית, היא תמכה פוליטית בהנהגה של המופתי שעמד בראש הוועד העליון. הנהגה שביקשה להגביל את המאבק ולמנוע דרישות של הפלחים לאדמות ושל הפועלים הערבים לתנאי עבודה אנושיים. מול העוצמה של מכונת המלחמה הבריטית שלה סייעו הציונים לפלחים ולעובדים הערבים בארץ היה סיכוי קטן להצליח לבדם במיוחד לאור העדרה של מפלגה מהפכנית. אולם אילו הייתה זו התקוממות של הפועלים בברית עם הפלאחים בכול האזור, כאשר בראשם במקום מפלגות קומוניסטיות בשם אך רפורמיסטיות בתוכן , היו קיימות מפלגות מהסוג שלנין הקים, ההיסטוריה הייתה אחרת ובמקום כישלון המרד והמאבק בכול האזור, היינו חיים היום בפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון. לקח זה יש לזכור משום שהשיטה הקפיטליסטית העולמית במשבר שהולך ומחריף, המדינה הציונית עצמה במשבר, כמוה גם מדינות ערב המשרתות את האימפריאליזם. ההנהגה הבורגנית של אבו מאזן משתפת פעולה עם המדינה הציונית, כדי לדכא התקומות בגדה וחמאס החל לשתף פעולה בגלוי עם המדינה המצרית כנגד המוני עזה. המפלגה הקומוניסטית, ששימשה במשך שנים כזרוע של מהפכת הנגד הסטליניסטית ושל האימפריאליזם הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמסגרת זו סייעה להקמת המדינה הציונית וסיפקה לה נשק, תומכת בגלוי באימפריאליזם המערבי ותוכניות "השלום" שלו שאינן אלא ניסיון להמשיך בדיכוי באמצעים דיפלומטיים, אך גם זאת ללא הצלחה. היא תומכת בגלוי ב משתפי הפעולה של אבו מאזן וחבריו. בשולי המפלגה הקומוניסטית ומר"צ יש התארגנויות רפורמיסטיות קטנות שאינן מצליחות להחביא את הפרוגראמה הפרו ציונית שלהם, כמאבק סוציאליסטי, והחזית החברתית. המאבק של המוני הפלסטינים מחריף וחוסר היציבות הגדלה באזור כולו במיוחד לאחר כיבוש עיראק מעלה מחדש את האפשרות של מאבק המוני אדיר בכול האזור. אולם מה שחסרה גם היום הוא הנהגה מהפכנית של מעמד הפועלים, אשר מתעורר כפי שאנו עדים במיוחד במצרים. בתוך המאבקים הבאים יש סיכוי שתקום הנהגה מהפכנית זו, כאשר המטרה שלנו של קבוצה קטנה וחלשה של מהפכנים הוא לסייע בתהליך זה של הקמתה של המפלגה המהפכנית של החלק המודע של מעמד הפועלים. מסיבה זו אנו מנקים את כל הזבל שדבק במרקסיזם במשך עשרות רבות של שנים הודות לסטליניסטים ולנוון של תנועות המכנות עצמן "טרוצקיסטיות", בעוד שאינן אלא תנועות של מעמד הביניים הזר למעמד הפועלים וה"מרקסיזם" שלהם אינו אלא קריקטורה לאומנית של המדע המרקסיסטי. רק למעמד המהפכני בהיסטוריה יש השקפת עולם מדעית במיוחד כאשר זה מגיע לשאלות חברתיות שכן שאר המעמדות הו שמרניות ואין להן כל עניין להבין את חוקי התנועה החברתית הממשית אלא להגן על הקיים.