יוסף בן דוד שוורץ
New member
המשבר בקפיטליזם
הורדות הריבית בניגוד לתחזיות הוורודות של כוהני הדת של השיטה הקפיטליסטית-הכלכלנים הבורגניים לא חילצו את הכלכלה האמריקאית מההאטה, הגיאות במחירי המזון והנפט גרמה לזינוק באינפלציה - ואפשרויות ההתערבות של המדינה הבורגנית דרך הבנק הפדראלי מצטמצמות למעשה התערבות הבנק הפדראלי, על מנת להמריץ את כלכלת ארה"ב ולהוציאה ממיתון על ידי הורדת הריבית דהינו מתן קרדיט יותר זול לבעלי ההון ועל מנת לסייע לבעלי משכנתאות יצרה את האפקט ההפוך. "מה שמטריד ומפחיד הוא שהבנק הפדראלי עושה את כל הדברים הנכונים: מוריד את הריבית ואומר שעוד יוריד אותה, אבל זה כלל לא עוזר", אמר מייקל מנאשן, נשיא חברת המשכנתאות סנבורן מורגג'. ההתערבות של המדינה מביאה לשילוב של אינפלציה ומיתון. הריביות על המשכנתאות עלו ויותר אנשים שקנו בתים מפסידים אותם לבנקים ומחנק האשראי בניגוד להנחות הכלכלנים הבורגניים העיוורים לחוקי הכלה הקפיטליסטית גדול יותר מתמיד. ביום רביעי הודיע נגיד הבנק הפדראלי ריזרב, בן ברננקי, שהוא ניצב בפני סימנים לבעיה שארה"ב לא ראתה מאז שנות ה-70 - סטגפלציה. שילוב של האטה בצמיחה, יחד עם זינוק חד במחירי המזון והנפט וגידול בקצב האינפלציה בכלל.. המחירים לצרכן בארה"ב זינקו ב-4.3% בקצב שנתי בינואר, עלייה של 0.4% לעומת דצמבר - הקפיצה השנתית הגדולה בשנתיים האחרונות. לאחר ניכוי הנתונים התנודתיים של מזון ואנרגיה, האינפלציה הסתכמה ב-2.5%. שעות ספורות לאחר פרסום דו"ח האינפלציה, הודו בכירי הבנק שנאלצו להוריד את תחזית הצמיחה ל-2008 לקצב אנמי של 1.3%-2%, ואת תחזית האבטלה העלו ל-5.3%, משיעור של 4.9%. התחזית של הבנק הפדראלי סייעה להעלות את שוק המניות, בשל הערכות כי הבנק הפדראלי ימשיך להוריד את הריבית לנוכח מצבה העגום של הכלכלה הקפיטליסטית , במטרה להחיות את הצמיחה אולם עתה הדבר מוליך לייתר משברים בבורסה.. . הבנק הפדראלי אף הצהיר כי "האפשרות המדאיגה במיוחד היא של משוב שלישי, שבו התהדקות תנאי האשראי מדכאת את ההשקעות והצריכה הפרטית, ואלו בתורן מחמירות את תנאי האשראי". התיאוריה היחידה היכולה להסביר את הסטגפלציה, דהינו משבר של עודף ייצור הגורם הן לאבטלה והן לאינפלציה היא התיאוריה המרקסיסטית של אופן הניצול הקפיטליסטי – הערך כולל עודך הערך המתאפיינת בנפילת שער הרווח. היא גם המסבירה את הצורך של המדינות האימפריאליסטיות בסופר הניצול של העובדים "בעולם השלישי" בנושא זה כתב מרקס: "Further contradiction: the periods in which capitalist production exerts all its forces regularly turn out to be periods of over-production, because production potentials can never be utilised to such an extent that more value may not only be produced but also realised; but the sale of commodities, the realisation of commodity-capital and thus of surplus-value, is limited, not by the consumer requirements of society in general, but by the consumer requirements of a society in which the vast majority are always poor and must always remain poor.” [Capital, Volume II, Chapter 16) התיאוריה הבורגנית הרווחת של ה marginal productivity היא סטטית ומתייחסת לפאזה אחת בלבד של מעגל הייצור בו אין שינויים של ההרכב האורגני של ההון. זאת תיאוריה שאינה מסוגלת לעסוק באספקט המרכזי של אופן הייצור הקפיטליסטי –נפילת שער הרווח כתוצאה מעליה בהרכב ההון האורגני. הערך החדש הסביר מרקס נוצר רק על ידי העבודה החיה. היא גם הגורם היחיד היוצר את הרווח של בעל ההון. הערך ממומש בשוק לפי היצע וביקוש, אך אינו נוצר בשוק. מקור הערך הנוסף-הרווח הוא בסתירה שבין ערך החליפין והשימוש ב סחורה מיוחדת-כוח העבודה, הנמכרת בערך החליפין שלה-הערכים לקיום הפועלים ובני משפחותיהם. אולם הקפיטליסטים משתמשים בזמן עבודה זה כדי לייצור ערכים נוספים מעל השכר שקיבל העובד עבור כוח עבודתו. ערכים נוספים אלו הם הרווח. ככל שהקפיטליסטים משקיעים יותר במכונות כדי לחסוך בכוח עבודה, שלמעשה מנוצל יותר שכן באותו זמן פחות עובדים מייצרים הרבה יותר, ומוצרים שהם מקבלים למחיים ערכם נמוך יותר, כך נופל שער הרווח והרכב ההון-היחס שבין ההשקעה בהון הקבוע C(מכונות, חומרי גלם, מבנים כדי לייצר) ובין ההון החי המשתנה V גדל וכך נופל יותר שער הרווח. על מנת לעשות רווחים על בעלי ההון אפוא להגדיל באופן ניכר את מספר המוצרים המיוצרים. מאחר ותנועה זו אינה מתוכננת משום שההון נשלט על ידי החוקים שלו עיוורים בעלי ההון, תופעה זו מביאה למשבר של עודף הייצור. באותו זמן הניסיון של בעלי ההון להתגבר על נפילת שער הרווח יחד עם הצורך ביתר קרדיט שאינו שווה להיקף הסחורות המיוצר אלא גבוה ממנו הוא שמביא גם לאינפלציה. הרכב זה של משבר עודך הייצור יחד עם האינפלציה הוא העומד מאחורי מה שמכונה סטגפלציה. בפאזה של ההתרחבות שבאה בסוף המשבר תוצאת עודף הייצור, הקפיטליסטים לווים הון פיננסי כדי להתרחב, במטרה להתגבר על הנטייה של שער הרווח ליפול אולם חובות אלו רק מחריפים את עומק המשבר של עודף הייצור כאשר הוא פורץ, והוא פורץ בהכרח. המשבר מביא עמו פשיטות רגל של מפעלים המבזבזים הזמן של כוח עבודה ההכרחי ליצור הערכים ומכאן האבטלה המחריפה. עם סיום המשבר בעלי ההון הגדולים מרכזים בידיהם עוד יותר את ההון- מה שמרקס עינה הצבר וריכוזיות ההון. ובקפיטליזם בן ימינו פירושו של דבר שהמונופולים משתלטים עוד יותר על הייצור והסתירה המרכזית של השיטה הקפיטליסטית-הסתירה שבין העבודה החברתית והניכוס הפרטי בידי בעלי ההון הגדולים נחשפת עוד יותר לעיני מעמד הפועלים שכאשר יסתיים המשבר ייצאו למאבקים חריפים. השלב בו אנו חיים של הקפיטליזם המונופוליסטי שהפך לכבלים על התפתחות כוחות הייצור הוא שהפך את השיטה לשיטה פרזיטית ללא כל הצדקה לקיומה. ההוכחה האמפירית לתיאוריה של מרקס היא המציאות עצמה. השיטה הקפיטליסטית יצאה מהמשבר הגדול של 1929 באמצעות מלחמת העולם השנייה, אשר חיסלה כוחות ייצור ניכרים ועל כן לאחר שהגל המהפכני שלאחר המלחמה הוכה ונשבר באמצעות הסוציאל דמוקרטיה והסטליניסטים, לקפיטליזם הייתה פריחה עד סוף שנות השישים. בראשית שנות השבעים שער הרווח בארצות הברית עמד על 22 אחוז, אך הוא נפל ב1990 ל 12 אחוז וכיום הוא עומד על חמישה אחוז. זאת תנועה לא מעגלית בה בתום המשבר שער הרווח חוזר למקום בו היה לפני המשבר אלא תנועה של ספיראלה כלפי מטה. המשבריים הולכים והופכים לדחופים יותר והאינטנסיביות שלהם גדלה. בסוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים חגגו האימפריאליסטים במערב את קריסת המשטרים הסטליניסטים והודיעו כי סוף ההיסטוריה הגיע בניצחון כלכלת המערב, אולם תרועות שמחה אלו הופכים לצוויחות של פאניקה. הם זיהו את המרכסיזם עם הקפיטליזם המדיני הפסבדו סוציאליסטי של ברית המועצות ומזרח אירופה ושכנעו רבים כי התיאוריה של מרקס היא שנכשלה, בעוד שבמציאות המרקסיסטים הם אלו שניבאו את קריסת המשטרים הסטליניסטים. הם כמובן גם היום לא מודים בעובדה כי הניתוח המרקסיסטי של הכלכלה הקפיטליסטית גם במערב הוא ההסבר המדעי היחיד. אין הם מכירים בחוקי ההיסטוריה, אך אין זה אומר שחוקי ההיסטוריה לא מכירים את שיטתם
הורדות הריבית בניגוד לתחזיות הוורודות של כוהני הדת של השיטה הקפיטליסטית-הכלכלנים הבורגניים לא חילצו את הכלכלה האמריקאית מההאטה, הגיאות במחירי המזון והנפט גרמה לזינוק באינפלציה - ואפשרויות ההתערבות של המדינה הבורגנית דרך הבנק הפדראלי מצטמצמות למעשה התערבות הבנק הפדראלי, על מנת להמריץ את כלכלת ארה"ב ולהוציאה ממיתון על ידי הורדת הריבית דהינו מתן קרדיט יותר זול לבעלי ההון ועל מנת לסייע לבעלי משכנתאות יצרה את האפקט ההפוך. "מה שמטריד ומפחיד הוא שהבנק הפדראלי עושה את כל הדברים הנכונים: מוריד את הריבית ואומר שעוד יוריד אותה, אבל זה כלל לא עוזר", אמר מייקל מנאשן, נשיא חברת המשכנתאות סנבורן מורגג'. ההתערבות של המדינה מביאה לשילוב של אינפלציה ומיתון. הריביות על המשכנתאות עלו ויותר אנשים שקנו בתים מפסידים אותם לבנקים ומחנק האשראי בניגוד להנחות הכלכלנים הבורגניים העיוורים לחוקי הכלה הקפיטליסטית גדול יותר מתמיד. ביום רביעי הודיע נגיד הבנק הפדראלי ריזרב, בן ברננקי, שהוא ניצב בפני סימנים לבעיה שארה"ב לא ראתה מאז שנות ה-70 - סטגפלציה. שילוב של האטה בצמיחה, יחד עם זינוק חד במחירי המזון והנפט וגידול בקצב האינפלציה בכלל.. המחירים לצרכן בארה"ב זינקו ב-4.3% בקצב שנתי בינואר, עלייה של 0.4% לעומת דצמבר - הקפיצה השנתית הגדולה בשנתיים האחרונות. לאחר ניכוי הנתונים התנודתיים של מזון ואנרגיה, האינפלציה הסתכמה ב-2.5%. שעות ספורות לאחר פרסום דו"ח האינפלציה, הודו בכירי הבנק שנאלצו להוריד את תחזית הצמיחה ל-2008 לקצב אנמי של 1.3%-2%, ואת תחזית האבטלה העלו ל-5.3%, משיעור של 4.9%. התחזית של הבנק הפדראלי סייעה להעלות את שוק המניות, בשל הערכות כי הבנק הפדראלי ימשיך להוריד את הריבית לנוכח מצבה העגום של הכלכלה הקפיטליסטית , במטרה להחיות את הצמיחה אולם עתה הדבר מוליך לייתר משברים בבורסה.. . הבנק הפדראלי אף הצהיר כי "האפשרות המדאיגה במיוחד היא של משוב שלישי, שבו התהדקות תנאי האשראי מדכאת את ההשקעות והצריכה הפרטית, ואלו בתורן מחמירות את תנאי האשראי". התיאוריה היחידה היכולה להסביר את הסטגפלציה, דהינו משבר של עודף ייצור הגורם הן לאבטלה והן לאינפלציה היא התיאוריה המרקסיסטית של אופן הניצול הקפיטליסטי – הערך כולל עודך הערך המתאפיינת בנפילת שער הרווח. היא גם המסבירה את הצורך של המדינות האימפריאליסטיות בסופר הניצול של העובדים "בעולם השלישי" בנושא זה כתב מרקס: "Further contradiction: the periods in which capitalist production exerts all its forces regularly turn out to be periods of over-production, because production potentials can never be utilised to such an extent that more value may not only be produced but also realised; but the sale of commodities, the realisation of commodity-capital and thus of surplus-value, is limited, not by the consumer requirements of society in general, but by the consumer requirements of a society in which the vast majority are always poor and must always remain poor.” [Capital, Volume II, Chapter 16) התיאוריה הבורגנית הרווחת של ה marginal productivity היא סטטית ומתייחסת לפאזה אחת בלבד של מעגל הייצור בו אין שינויים של ההרכב האורגני של ההון. זאת תיאוריה שאינה מסוגלת לעסוק באספקט המרכזי של אופן הייצור הקפיטליסטי –נפילת שער הרווח כתוצאה מעליה בהרכב ההון האורגני. הערך החדש הסביר מרקס נוצר רק על ידי העבודה החיה. היא גם הגורם היחיד היוצר את הרווח של בעל ההון. הערך ממומש בשוק לפי היצע וביקוש, אך אינו נוצר בשוק. מקור הערך הנוסף-הרווח הוא בסתירה שבין ערך החליפין והשימוש ב סחורה מיוחדת-כוח העבודה, הנמכרת בערך החליפין שלה-הערכים לקיום הפועלים ובני משפחותיהם. אולם הקפיטליסטים משתמשים בזמן עבודה זה כדי לייצור ערכים נוספים מעל השכר שקיבל העובד עבור כוח עבודתו. ערכים נוספים אלו הם הרווח. ככל שהקפיטליסטים משקיעים יותר במכונות כדי לחסוך בכוח עבודה, שלמעשה מנוצל יותר שכן באותו זמן פחות עובדים מייצרים הרבה יותר, ומוצרים שהם מקבלים למחיים ערכם נמוך יותר, כך נופל שער הרווח והרכב ההון-היחס שבין ההשקעה בהון הקבוע C(מכונות, חומרי גלם, מבנים כדי לייצר) ובין ההון החי המשתנה V גדל וכך נופל יותר שער הרווח. על מנת לעשות רווחים על בעלי ההון אפוא להגדיל באופן ניכר את מספר המוצרים המיוצרים. מאחר ותנועה זו אינה מתוכננת משום שההון נשלט על ידי החוקים שלו עיוורים בעלי ההון, תופעה זו מביאה למשבר של עודף הייצור. באותו זמן הניסיון של בעלי ההון להתגבר על נפילת שער הרווח יחד עם הצורך ביתר קרדיט שאינו שווה להיקף הסחורות המיוצר אלא גבוה ממנו הוא שמביא גם לאינפלציה. הרכב זה של משבר עודך הייצור יחד עם האינפלציה הוא העומד מאחורי מה שמכונה סטגפלציה. בפאזה של ההתרחבות שבאה בסוף המשבר תוצאת עודף הייצור, הקפיטליסטים לווים הון פיננסי כדי להתרחב, במטרה להתגבר על הנטייה של שער הרווח ליפול אולם חובות אלו רק מחריפים את עומק המשבר של עודף הייצור כאשר הוא פורץ, והוא פורץ בהכרח. המשבר מביא עמו פשיטות רגל של מפעלים המבזבזים הזמן של כוח עבודה ההכרחי ליצור הערכים ומכאן האבטלה המחריפה. עם סיום המשבר בעלי ההון הגדולים מרכזים בידיהם עוד יותר את ההון- מה שמרקס עינה הצבר וריכוזיות ההון. ובקפיטליזם בן ימינו פירושו של דבר שהמונופולים משתלטים עוד יותר על הייצור והסתירה המרכזית של השיטה הקפיטליסטית-הסתירה שבין העבודה החברתית והניכוס הפרטי בידי בעלי ההון הגדולים נחשפת עוד יותר לעיני מעמד הפועלים שכאשר יסתיים המשבר ייצאו למאבקים חריפים. השלב בו אנו חיים של הקפיטליזם המונופוליסטי שהפך לכבלים על התפתחות כוחות הייצור הוא שהפך את השיטה לשיטה פרזיטית ללא כל הצדקה לקיומה. ההוכחה האמפירית לתיאוריה של מרקס היא המציאות עצמה. השיטה הקפיטליסטית יצאה מהמשבר הגדול של 1929 באמצעות מלחמת העולם השנייה, אשר חיסלה כוחות ייצור ניכרים ועל כן לאחר שהגל המהפכני שלאחר המלחמה הוכה ונשבר באמצעות הסוציאל דמוקרטיה והסטליניסטים, לקפיטליזם הייתה פריחה עד סוף שנות השישים. בראשית שנות השבעים שער הרווח בארצות הברית עמד על 22 אחוז, אך הוא נפל ב1990 ל 12 אחוז וכיום הוא עומד על חמישה אחוז. זאת תנועה לא מעגלית בה בתום המשבר שער הרווח חוזר למקום בו היה לפני המשבר אלא תנועה של ספיראלה כלפי מטה. המשבריים הולכים והופכים לדחופים יותר והאינטנסיביות שלהם גדלה. בסוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים חגגו האימפריאליסטים במערב את קריסת המשטרים הסטליניסטים והודיעו כי סוף ההיסטוריה הגיע בניצחון כלכלת המערב, אולם תרועות שמחה אלו הופכים לצוויחות של פאניקה. הם זיהו את המרכסיזם עם הקפיטליזם המדיני הפסבדו סוציאליסטי של ברית המועצות ומזרח אירופה ושכנעו רבים כי התיאוריה של מרקס היא שנכשלה, בעוד שבמציאות המרקסיסטים הם אלו שניבאו את קריסת המשטרים הסטליניסטים. הם כמובן גם היום לא מודים בעובדה כי הניתוח המרקסיסטי של הכלכלה הקפיטליסטית גם במערב הוא ההסבר המדעי היחיד. אין הם מכירים בחוקי ההיסטוריה, אך אין זה אומר שחוקי ההיסטוריה לא מכירים את שיטתם