המשבר הגיע...

[אשד4]

המשבר הגיע...

שלום לכולם, כמו שציפיתי המשבר הגיע... הבן, שבנח"ל שלמרות שעבר בשנה שעברה ניתוח פריצת דיסק בגב, התעקש בלשכת גיוס שיתנו לו פרופיל קרבי... ולצרי, הם נתנו. למרות שניסינו להסביר לו שהוא עלול לגרום לעצמו נזק לכל החיים, לא היה עם מי לדבר... בקיצור - היום, הילד מושבת, עם כאבי גב עזים. (ואנחנו- הוריו, ידענושכך יהיה...לצערנו, היה לנו ברור שעד שלא יכאב לו, הוא לא יבין. עכשיו, לאחר שבמשך שלושה ימים ביקש לראות רופא, בעקבות פנייתי לקצינת פניות הציבור תוך שעה הוא ראה רופא. מה שמסתמן כרגע הוא שהוא יצטרך לעבור לתפקיד תומך לחימה. הוא מאוד מאוכזב מעצמו, וכל הסברנו שזה לא משהו שתלוי בו- ממש לא עוזרים. הוא טוען שבטוח הוא ישאר בבא"ח נח"ל ויתנו לו סתם תפקיד. אני מנסה להסביר לו, שהאדם עושה את התפקיד ולא התפקיד את האדם... במנילה, הוצעה לו קצונה יעודית- האם משמעות הדבר שיש לו נתונים לקצונה. האם מישהו יודע איזה עוד תפקידים יכולים להיות מוצעים לו בשלב זה? איך מעודדים אותו? איך גורמים למוטיבציה שלו לתרום להשאר גבוהה כמו שהיתה קודם... איך מסבירים לו שלא ינסה ל"הלחם" בצבא? אני די חוששת... ערב נעים אשד...

 

[oshiko]

אולי כדאי שידבר עם קצין כ"א

של הבא"ח, או קצינת שלישות של חטיבת הנח"ל (נדמה לי שזו קצינה). יש לו נתונים לקצונה, לפי המנילה. הם יעדכנו אותו לגבי המסלולים האפשריים עבורו. הוא יכול להיות במסלול ייעודי, ולהיות בעתיד חלק ממטה אחד הגדודים או החטיבה. אין הבדל גדול מבחינת העשייה וההרגשה בין זה לגדודים. בחטיבת הנח"ל במיוחד, המפקדה מבצעת חלק גדול מן המטלות ביחד עם הגדודים.

 

[אימשל2]

הזמן עוזר להתגבר

זה אולי קצת בנאלי לומר שהזמן מרפא. אבל, במצבים מסוג זה, לזמן יש תפקיד מועיל. כרגע יותר מכאבי הגוף מיסרים אותו הכאבים של חוסר ודאות. אתם כהורים יכולים לעזור לו בשני מישורים, קודם כל לעודד אותו שהוא יכול לתרום הרבה מאד גם בתפקידים אחרים, ויותר מכל פשוט לאהוב אותו ולתת לו לדעת את זה יותר מכרגיל. כמו כן, תעזרו לו שלא לאבד את העשתונות ולנסות לפעול עינינית לקבלת תפקיד שהוא יחוש בו שתרומתו משמעותית. בכל מקרה, כמו שאמרתי לאמא של המתגייס למשטרה הצבאית, אני מכירה אנשים שבעיקר בגלל בעיות בריאות הועברו מתפקידם הקרבי (צנחנים, נח"ל, שריון) ומצאו את עצמם בתפקידים אחרים, כגון: כ"א של החייל, מודיעין ועוד והם היו מאד מרוצים משרותם הצבאי. אצל חלק מהם, כמו אצל חוקר מצ"ח עליו סיפרתי, התפקידים שביצעו היו פתח לתפקידים שהם ממלאים היום בחייהם האזרחיים. כך, שלטוח ארוך, מה שנראה בנקודת הזמן של ההווה כשבר נוראי, יכול להפוך ליתרון.

 

[סמדר בנ]

משבר ../images/Emo10.gif

אפשר להבין שהבן מאוכזב - הוא נלחם להגיע לקרבי ומרגיש שנכשל. במקרה הזה הכשלון הוא בגלל מצב בריאותי ולא בגלל אישיותו ויכולותיו. זה הדבר שעליו להפנים. יש מספיק אנשים מצוינים שלא מקבלים פרופיל גיוס ומתנדבים לצבא, או כאלו שחלמו להיות לוחמים ומקבלים פרופיל לא קרבי. אין זה אומר דבר על מי הם. זכותו להיות מאוכזב, אבל חשוב שלא ירגיש שזה כישלון אישי שלו. מבחינת נתונים, אם קיבל במנילה קצונה יעודית ברור שיש לו נתוני קצונה (נדמה לי קב"א 52 ומעלה). כלל לא בטוח שדוקא יישאר בבא"ח נחל - זה יחסית בא"ח קטן. בכל מקרה הוא יכול, כפי שכבר אמרו כאן לנסות להשתבץ לתפקידים אחרים שיכולים להיות מעניינים, ואולי אף יותר מעניינים - למשל בהדרכה. זה נכון שזה לא מה שהוא ייחל לו אבל בריאותו היא הדבר החשוב ביותר. שינסה להילחם על קבלת תפקיד שבעיניו מעניין, אם הוא הצליח להילחם על הפרופיל סביר שגם יידע להילחם כאן. מכיון שיש לו נתוני קצונה, מכל תפקיד שאליו יגיע הוא יוכל לנסות לצאת לקורס קצינים. בהצלחה ועדכני אותנו.

 

[אשד4]

תודה על העידוד../images/Emo9.gif../images/Emo10.gif

שלום לכולם, תודה על מילות העידוד והתמיכה. "יום קשה עובר על כוחותינו...". היום- אין ספור שיחות טלפוניות, אלי, אל אביו, אל אחותו הגדולה - בהצהרות: אני משתגע... פשוט משעמם לי. מסתבר,שבגלל הפטורים שקיבל מהרופא בבסיס עד יום רביעי (אז ילך למומחה בסורוקה), הוא נמצא הרבה הרבה שעות לבד באוהל, בחום וללא מעש. יותר מכך- הודיעו להם שהם סוגרים 21, עוד סיבה, לעלייה במפלס הלחץ... אין לי ספק, שכפי שכתבה סמדר- הוא בעיקר מאוכזב בעצמו ומתקשה להתמודד עם העמימות. אנו מדברים איתו,אומרים, שבכל מקרה, מה שלא יהיה, אנחנו איתו תומכים ואוהבים. מנסים לשדר לו אופטומיות, להכניס דברים לפרופורציות. מנסים להראות לו חודשיים קדימה ולא את הרגע.(אבל, הוא ממש לא במקום להסתכל קדימה., הוא רואה את הרגע) אבל אתם ודאי מבינים עד כמה קשה לי... הוא שם- אני פה, ומעבר לשיחות איתו, אין לי יותר מה לעשות. זה מתסכל... חברתי, שהיא פסיכולגית קלינית אמרה שידוע שתהליך גיוס בן/בת הוא מעין תהליך פרידה... הוא יוצא מרשותנו ומשליטתינו (לא במובן הכוחני חו"ח) ועובר לרשות גוף ענק, מורכב - צה"ל. אני מנסה להיות אופטימית.על כל פנים, התעודדתי מההודעה בה סופר על מסיים קורס הקצינים שגם עבר דרך חתחתים לא קלה... אבל זה בראציונאלי. ומה עם האמונציונאלי? על כל פנים תודה לכולם, ונראה מה ילד יום, אשד

 

[אשד4]

טעות..לא הקצינים -החובשים...../images/Emo13.gif

 

[אשד4]

עדכון והפתעה...../images/Emo24.gif

אז ככה... אחרי שעות רבות, יש נקודת אור. ראשית, כאשר הבן צלצל הקראתי לו את התגובות מהפורום. הוא הקשיב להן קשב רב.. בערב, המ"פ בא אליו ושוחח איתו ב"גובה העיניים". הבן, הסביר בדיוק את המצוקות שלו, והמ"פ שכנראה עבר על התיק שלו ולמד את יכולותיו, הבטיח לו, שבמקרה ויורידו לו פרופיל, הוא יעזור לו להגיע לתפקיד שיקדם אותו הלאה. הבן נרגע, ואפילו מתכוון לצאת למסע לילי.. (עם מינימום ציוד בהתאם לפטורים שקיבל...).הולכת לישון בתחושת הקלה רבה - את המשבר הזה עברנו... ובעוד אני כותבת את ההודעה- הפתעה!!! הבת שהיתה בשא-נור נכנסה ברגע זה הביתה 23:45. ביקשה להפתיע אותי, תכננה זאת עם אביה, שמשום מה, יצא מן הבית ואמר שתכף חוזר, הוא נסע להביאה מתחנת האוטובוס. איזה כיף... שבת שלום לכולם, אשד

 

[oshiko]

אחח .... תחושת ההקלה ...

כל-כך מוכרות לי מזיכרון טרי, גם תחושת המשבר, גם תחושת ההקלה. אני אפילו זוכר את התאריכים. כיף לשמוע.

 

[י רדן]

אשד יקרה שמחתי לשמוע ../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif

שהדברים אט אט מסתדרים, ושבתך חזרה הביתה לשישי שבת.. שתהיה לכם שבת נפלאה ויום טוב.

 

[סמדר בנ]

נשמע מעודד

נוכחתי לדעת שהמשברים של ילדנו בצבא עוברים עלינו קשה, והסיבה היא כנראה בשל הריחוק שלהם וחוסר האונים והשליטה שלנו. כשהם היו בבית הספר, היה ברור למי פונים במקרה של בעייה, ראינו את הילדים מולנו וקל היה יחסית לזהות אם הבעייה קלה או קשה. פתאום הילד מחוץ לשליטתנו, מישהו אחר אחראי עליו וזה מאוד קשה לעכל. טוב שהבן יוצא מהמשבר, ויופי שהבת הגיעה הביתה. שבת שלום!

 

[י רדן]

תודה סמדר.../images/Emo140.gif

 

[אשד4]

שבת נפלאה לכולם. ותודה...../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif