המשוגע הזה הוא אני
המשוגע הזה הוא אני אבא שלי משוגע. יותר משוגע ממנו לא נראה לי שיש. רק נגיד שבעולם משוגע כמו של אבא שלי, סאדם חוסיין יכול להיות הפסיכאטר המטפל. האמת שאבי שלי אף פעם לא היה כזה נורמלי, אבל עכשיו הוא כבר עם תעודות והכל. אפילו דיפולמה. משוגע למהדרין. כשהרופא אמר שזה משהו אצלו במוח, שזה לא נרכש אלא מולד ו`זה רק חיכה להתפרץ, והדכאון המג`ורי שהיה לו ביחד עם הכדורים שהוא החליט לנסות בגיל 45 עשו את שלהם, ואם המחלה מתפרצת אז כבר אין ישועה. מסכן אבא שלך` ולך תסביר לדוקטור שזה לא אבא המסכן כי אבא כבר קו-קו-ריקו, וזו רק המשפחה שאוכלת אותה. `בחור מניאק כמוך בחיים לא ראיתי, אתה לא מתבייש` הוא היה אומר לי, `אבא שלך סובל, משתגע, ואתה חושב שזה לא נוח לך? איזה בן אתה? בושה. במקומו גם אני הייתי משתגע` הוא היה אומר, ועוד אחר כך בתור זה שהוא נפגע במקום אבא שלי הוא היה מאשפז אותי גם כן. `אוי, אלוהים ישמור` אמרתי והוא אמר שלא נורא ושיש עוד כמה כמוהו שם בפנים ושאין מה לעשות ולהתמודד, תודה אמרתי לו, מצטער הוא אמר, הלכתי שם לאלונים שיש להם, יש על דכאון, סמים, שגעונות ובלגנים, רק על `מה לעשות שאבא שלך משוגע ושכנראה גם לך יש את הגנים האלו, נדפקת חביבי, נפלת חזק` לא היה להם. כנראה שעדיין לא המציאו אלונים לבנים של משוגעים. חזרתי הבייתה לבית ריק למה אמא שלי ידעה מה יהיה וכבר מזמן טסה לשמים, שני אחים אינסטלטורים שכל היום עובדים עם פי.וי.סי וכנראה שזה התשלט להם על הנשמה, יש לי שני אחים של פי.וי.סי גם כן ורק שעון החול של הנורמליות שלי התחיל לדפוק נוכחות. לכו אתם תחיו כשאתם יודעים שכבר התחילו לירות על הגבול הדק שמפריד בין השפיות לשגעון שלכם. `נשאר לחם?` שאלתי את המוכר בדרך הבייתה, `אזל` השיב קצובות, `כמו הנורמליות שלי` זימזמתי לעצמי, גם היא תכף הולכת לאזול. החלטתי שאין מה לעשות, בכל זאת, זה לא שאתם מקבלים את הציפצופים האלו של אזלה הסוללה כשהמוח שלכם נוזל, אז אם כבר אז כבר, ונילך ככה להסתובב בתל אביב, קצת שיינקין, פלורנטין, גיחה לטיילת וסתם כזה נשרוף את הכתום הזה של השמש שגם הוא אוטוטו נוזל ואוזל. הכל אצלי אוזל ונוזל. כמו אבא. כמו הלחם. אפילו השמש נוזלת לה. אבל הלחם והשמש זה פג תוקף עד מחר, רק אבא שלי הלך פייפן. אם כבר, אבא שלי זה כמו החלב של האתמול. אפילו לא הגעתי לתל-אביב, ככה קו התפר, על שדרות ירושלים, `בום`. ההגה מושך ימינה, `פאנצ`ר, זה מה שהיה חסר לי` דיכאתי את עצמי, אולי בגלל שזה רץ אצלי במשפחה הדכאון, אולי סתם בגלל שזה באסה אחושלוקי פאנצ`ר כשלפני שבועיים הייתה כאן אינתיפאדה, ובלית ברירה יצאתי החוצה והתפללתי שלפחות הג`ק לא אזל לי. `שלום` אני יורד מהאוטו ומוצא מולי על הכביש בחור אחד, שנראה סימפטי במבט ראשון אבל בטח אמרו את זה גם על טד בנדי בהתחלה. או שלא. `כןןן?` אני מתפקפק עם עצמי למה בכל זאת, שדרות ירושלים, אינתיפאדה, המון ערבים ואיזה יהודי מפגר להיות כאן באמצע השדרה חוץ ממני, `אתה צריך עזרה?` הוא נראה חביב אבל מעורפל משהו, `לא תודה` דפקתי חיוך מאולץ, מסוג החיוכים הדפוקים האלו שחייבים לתת גם כשרוצים לשרוף את הפועל אבל מה לעשות שגרטל מראיין אתכם וזה לא פוליטקלי קורקט אחרי רבין כל הדבר הזה, `תעזוב אותך אחי` הוא אמר במבטא ערבי שקט שלא ניסה להסוות אבל גם לא טרח להבליט, `כולנו אחים`. האמת שהוא צודק, זה קלאסי קין והשני שלו, `לא, באמת, זה בסדר, אבל תודה, לא רוצה להטריח אותך` וצריך להיות כזה נחמד, רגיש אבל אסרטיבי ולעמוד על שלי בשביל שלא ייפגע חס וחלילה, `תעזוב אותי אחוי, אני ייתן לך יד, אתה לא רוצה את היד שלי?` והוא דפק כזה מבט של אתם הייתם לוקחים גם את האמא שלו, `אתה בטוח?` ניסיון אחרון בשביל שלפחות אני אצא משוגע ולא כותרת בעיתון, ועוד יגידו `מי זה המשוגע הזה שנסע באמצע המהומות דרך יפו?` וכשאני כבר אהיה עמוק בזבל איך אני אוכל להסביר שבדיוק הבנתי שאני אוטוטו משתגע ושאני בן של משוגע עם קבלות אבל בלי אלונים והכל שחור משחור, `יאללה, תבתח ת`באגז`, אני עוזר לך` אז לא הייתה ברירה, פתחתי. שקט בשכונה. סצנת מערבון קלאסית כאילו התלבשה על יפו-תל-אביב. רק היה חסר שתרוץ שם איזה תרנוגלת מעבולה ומישהי גדולת מימדים תסגור את החלון ותעשה כזה `אוי אוי אוי, ווי או זמיר`. מערבון פולני לא פחות ולא יותר. `אתה גבר אתה` הוא אומר לי תוך כדי שאנחנו מפרקים את הגלגל החלופי ואני מתפלל שאולי תעבור שם ניידת משטרה ואני כזה אסמן להם עם היד או משהו `הוא מתכנן להרוג אותי`, וכבר חשבתי איך מסמנים את זה עם היד, ואיך הם יסעו כזה בשקט למה אולי הוא מכוון עלי איזה כלי, נראה לי שאקדח זה כלי, ככה זה בסרטים, ואז ישר יבואו הימ`מ, ובטח הגדעוני
המשוגע הזה הוא אני אבא שלי משוגע. יותר משוגע ממנו לא נראה לי שיש. רק נגיד שבעולם משוגע כמו של אבא שלי, סאדם חוסיין יכול להיות הפסיכאטר המטפל. האמת שאבי שלי אף פעם לא היה כזה נורמלי, אבל עכשיו הוא כבר עם תעודות והכל. אפילו דיפולמה. משוגע למהדרין. כשהרופא אמר שזה משהו אצלו במוח, שזה לא נרכש אלא מולד ו`זה רק חיכה להתפרץ, והדכאון המג`ורי שהיה לו ביחד עם הכדורים שהוא החליט לנסות בגיל 45 עשו את שלהם, ואם המחלה מתפרצת אז כבר אין ישועה. מסכן אבא שלך` ולך תסביר לדוקטור שזה לא אבא המסכן כי אבא כבר קו-קו-ריקו, וזו רק המשפחה שאוכלת אותה. `בחור מניאק כמוך בחיים לא ראיתי, אתה לא מתבייש` הוא היה אומר לי, `אבא שלך סובל, משתגע, ואתה חושב שזה לא נוח לך? איזה בן אתה? בושה. במקומו גם אני הייתי משתגע` הוא היה אומר, ועוד אחר כך בתור זה שהוא נפגע במקום אבא שלי הוא היה מאשפז אותי גם כן. `אוי, אלוהים ישמור` אמרתי והוא אמר שלא נורא ושיש עוד כמה כמוהו שם בפנים ושאין מה לעשות ולהתמודד, תודה אמרתי לו, מצטער הוא אמר, הלכתי שם לאלונים שיש להם, יש על דכאון, סמים, שגעונות ובלגנים, רק על `מה לעשות שאבא שלך משוגע ושכנראה גם לך יש את הגנים האלו, נדפקת חביבי, נפלת חזק` לא היה להם. כנראה שעדיין לא המציאו אלונים לבנים של משוגעים. חזרתי הבייתה לבית ריק למה אמא שלי ידעה מה יהיה וכבר מזמן טסה לשמים, שני אחים אינסטלטורים שכל היום עובדים עם פי.וי.סי וכנראה שזה התשלט להם על הנשמה, יש לי שני אחים של פי.וי.סי גם כן ורק שעון החול של הנורמליות שלי התחיל לדפוק נוכחות. לכו אתם תחיו כשאתם יודעים שכבר התחילו לירות על הגבול הדק שמפריד בין השפיות לשגעון שלכם. `נשאר לחם?` שאלתי את המוכר בדרך הבייתה, `אזל` השיב קצובות, `כמו הנורמליות שלי` זימזמתי לעצמי, גם היא תכף הולכת לאזול. החלטתי שאין מה לעשות, בכל זאת, זה לא שאתם מקבלים את הציפצופים האלו של אזלה הסוללה כשהמוח שלכם נוזל, אז אם כבר אז כבר, ונילך ככה להסתובב בתל אביב, קצת שיינקין, פלורנטין, גיחה לטיילת וסתם כזה נשרוף את הכתום הזה של השמש שגם הוא אוטוטו נוזל ואוזל. הכל אצלי אוזל ונוזל. כמו אבא. כמו הלחם. אפילו השמש נוזלת לה. אבל הלחם והשמש זה פג תוקף עד מחר, רק אבא שלי הלך פייפן. אם כבר, אבא שלי זה כמו החלב של האתמול. אפילו לא הגעתי לתל-אביב, ככה קו התפר, על שדרות ירושלים, `בום`. ההגה מושך ימינה, `פאנצ`ר, זה מה שהיה חסר לי` דיכאתי את עצמי, אולי בגלל שזה רץ אצלי במשפחה הדכאון, אולי סתם בגלל שזה באסה אחושלוקי פאנצ`ר כשלפני שבועיים הייתה כאן אינתיפאדה, ובלית ברירה יצאתי החוצה והתפללתי שלפחות הג`ק לא אזל לי. `שלום` אני יורד מהאוטו ומוצא מולי על הכביש בחור אחד, שנראה סימפטי במבט ראשון אבל בטח אמרו את זה גם על טד בנדי בהתחלה. או שלא. `כןןן?` אני מתפקפק עם עצמי למה בכל זאת, שדרות ירושלים, אינתיפאדה, המון ערבים ואיזה יהודי מפגר להיות כאן באמצע השדרה חוץ ממני, `אתה צריך עזרה?` הוא נראה חביב אבל מעורפל משהו, `לא תודה` דפקתי חיוך מאולץ, מסוג החיוכים הדפוקים האלו שחייבים לתת גם כשרוצים לשרוף את הפועל אבל מה לעשות שגרטל מראיין אתכם וזה לא פוליטקלי קורקט אחרי רבין כל הדבר הזה, `תעזוב אותך אחי` הוא אמר במבטא ערבי שקט שלא ניסה להסוות אבל גם לא טרח להבליט, `כולנו אחים`. האמת שהוא צודק, זה קלאסי קין והשני שלו, `לא, באמת, זה בסדר, אבל תודה, לא רוצה להטריח אותך` וצריך להיות כזה נחמד, רגיש אבל אסרטיבי ולעמוד על שלי בשביל שלא ייפגע חס וחלילה, `תעזוב אותי אחוי, אני ייתן לך יד, אתה לא רוצה את היד שלי?` והוא דפק כזה מבט של אתם הייתם לוקחים גם את האמא שלו, `אתה בטוח?` ניסיון אחרון בשביל שלפחות אני אצא משוגע ולא כותרת בעיתון, ועוד יגידו `מי זה המשוגע הזה שנסע באמצע המהומות דרך יפו?` וכשאני כבר אהיה עמוק בזבל איך אני אוכל להסביר שבדיוק הבנתי שאני אוטוטו משתגע ושאני בן של משוגע עם קבלות אבל בלי אלונים והכל שחור משחור, `יאללה, תבתח ת`באגז`, אני עוזר לך` אז לא הייתה ברירה, פתחתי. שקט בשכונה. סצנת מערבון קלאסית כאילו התלבשה על יפו-תל-אביב. רק היה חסר שתרוץ שם איזה תרנוגלת מעבולה ומישהי גדולת מימדים תסגור את החלון ותעשה כזה `אוי אוי אוי, ווי או זמיר`. מערבון פולני לא פחות ולא יותר. `אתה גבר אתה` הוא אומר לי תוך כדי שאנחנו מפרקים את הגלגל החלופי ואני מתפלל שאולי תעבור שם ניידת משטרה ואני כזה אסמן להם עם היד או משהו `הוא מתכנן להרוג אותי`, וכבר חשבתי איך מסמנים את זה עם היד, ואיך הם יסעו כזה בשקט למה אולי הוא מכוון עלי איזה כלי, נראה לי שאקדח זה כלי, ככה זה בסרטים, ואז ישר יבואו הימ`מ, ובטח הגדעוני