המשורר

הָמֶשורֵר



חָלָל הַבּוֹהֵק בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים

לֹא מַתִּיר לְפֵשֶׁר לִבְקֹעַ

רֵיקָנוּת אֵין סוֹפִית וְגֹדֶשׁ מִלִּים

גַּם הֵן לֹא יוֹסִיפוּ מַרְגּוֹעַ



רֹב שׁוּרוֹת וְעֹדֶף מִלִּים

רַק יוֹסִיפוּ מַרְעִין בִּישִׁין

וְגַם אִם תָּתוּר לְלֹא לְאוֹת

דָּבָר אֵין בֵּין הַשִּׁיטִין



מִי שֶׁפּוֹלֵט רַב מִלִּים

מְמַלֵּא עַד אֵינְסוֹף הַבֶּטֶן

בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ כֵּילִים

אָז לָרֹאשׁ עוֹלֶה לוֹ הַשׁ



זֶה גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל פִּזְמוֹן

גַּם אִם יֻצַּג בְּרָב הָמוֹן

תָּמִיד יִזָּכֵר לְדֵרָאוֹן

אַף אִם יֻשַּׁר בְּרֹב שָׁאוֹן
 
מילים הן נושא מעניין, ארס פואטיקה עוסקת בכתיבת שירה. יש עניין בגישה לתחום המלים, בעיקר השפיעה עליי ההתחלה "חלל הבוהק בשולי הדברים, לא מתיר לפשר לבקוע". חשוב הרעיון הטוען שיותר מדי מלים מקשות על הבנת השיר ועל העברת המסר.
 
נערך לאחרונה ב:
חָלָל הַבּוֹהֵק בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים

לֹא מַתִּיר לְפֵשֶׁר לִבְקֹעַ
הכוונה
מילים נפלאות ללא כל מובן.
 
למעלה