המשחק הכפול של מצרים יותיר את שליט בעזה
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=18938&MenuID=726&ThreadID=1014017 מי באמת מעוניין בהמשך "סגירת מעבר רפיח" וכיצד האינטרס המצרי עלול להשאיר את גלעד שליט כלוא בעזה לזמן רב? אבי טרנגו 17/6/2008 לכאורה מצרים היא "המתווך" בין ישראל לחמאס במשא ומתן עם חמאס, מו"מ שנציגו של שר הביטחון – האלוף עמוס גלעד – מסרב בתוקף לכנותו בשמו המפורש: "הסכם הרגיעה עם החמאס". אולם למצרים תפקיד נוסף, ממנו מתעלמת המערכת הישראלית: מצרים דואגת בראש ובראשונה לאינטרס המצרי. האינטרס המצרי העיקרי הוא המשך סגירת מעבר רפיח כדי למנוע חזרה על אירועי ינואר, עת הציפו מאות אלפי פלסטינים מעזה את סיני. אבל מצרים בבעיה: מצרים אינה יכולה להצהיר בריש גלי על כך שהיא אינה מעוניינת בפתיחת הגבול בינה לבין "אחות ערבית", מדינת החמאס בעזה. הצהרה כזו תחשב בגידה של מצרים באומה הערבית כולה, ולכן חייבת מצרים שמישהו יוציא עבורה את הערמונים מהאש. מצריים חייבת שתהא זו מדינה אחרת שתתערב בענייני הגבול המצרי-עזתי ותביא לסגירת המעבר בפני אזרחים פלסטינים פשוטים, המעוניינים לעבור בו. אנשי החמאס, פוליטיקאים וחברי הזרוע הצבאית עוברים למצרים כדרך קבע ללא כל חשש. מי שאינו יכול לעשות זאת כאשר מידי מספר חודשים נפתח המעבר עושה זאת דרך המנהרות או דרך הים – אבל מניעת מעבר ממאות אלפי עזתים הייתה ונשארה אינטרס מצרי חשוב. כיצד אילצה מצרים את ישראל להוציא עבורה את הערמונים מהאש ? הנהירה של ישראל אחרי "הסכם רגיעה", אשר יוריד את הלחץ מעל שר הביטחון ברק וסגנו וילנאי עלולים להביא להישארותו של גלעד שליט בעזה לזמן רב. לציבור הישראלי מוכרים הפוליטיקאים והתקשורת (המוזנת על ידם) שתי אופציות בלבד: שחור ולבן - רגיעה או כיבוש עזה. מאחר שעדיין יש חשש בציבור ממלחמה טוטאלית בעזה נשארת האופציה של 'רגיעה', לכאורה, כאופציה היחידה. בהצגה קוטבית זו של המציאות מצדיקה התקשורת את ה'רגיעה', למרות שמגוון עצום של אופציות צבאיות וכלכליות עומדות בפני ישראל. מצרים מנצלת מצב זה ובמסגרת תפקידה כ"מתווכת" העבירה לישראל איום: אם ישראל תצהיר שהיא מוכנה לפתיחת מעבר רפיח ובכך תטיל על מצרים את האחריות לסגירת הגבול, תפסיק מצרים לחלוטין את ניסיונותיה למניעת הברחת אמל"ח מסיני לעזה. כזכור התחייבה מצרים לא אחת ולא פעמיים למנוע הברחות אלו ובאחרונה אף הופיעו ידיעות בתקשורת הישראלית על "תפיסות" של מספר קלצ'ניקובים, הריסת מנהרה או שתיים (מתוך עשרות שקיימות היום) ואף תפיסה מתוקשרת של חומרי נפץ. אם להאמין לתקשורת הישראלית (המוזנת על ידי מערכת הביטחון) מצרים עושה הרבה למניעת הברחות. אשרי המאמין. כך נאלצת ישראל להסכים, במסגרת הסכם ה"רגיעה", כי מעברי הגבול של הרצועה לישראל יפתחו ואילו מעבר הגבול בין עזה למצרים יישאר סגור "בגלל דרישת ישראל". המצרים מאושרים. החמאס מרוויח גם הוא. הוא ממשיך להציג לעולם את מצג השווא של "הסגר הישראלי" (למרות שמצרים יכולה בן לילה לפתוח את המעבר לרווחה) אבל איך מוכרים את השטות הזו לציבור הישראלי? הספינולוגים טובים בדברים כאלו. אם יש נושא אחד בישראל שניתן להצדיק בעזרתו כל שטות מדינית ישראלית זהו נושא "החטופים". לצורך כך גויס רב"ט גלעד שליט – שהיה כבר משתחרר מצה"ל אלמלא נחטף – לשם תפקיד חדש: שליט הוא כעת הש"ג של מעבר רפיח. לציבור הישראלי יימכר ממחר הסיפור הבא. "גלעד שליט הוא חלק בלתי נפרד מהסכם הרגיעה, שחרורו יהיה ב'שלב ב' של ההסכם. כדי להבטיח את שחרורו של גלעד לא תסכים ישראל לפתיחת מעבר רפיח עד לשחרורו. זאת כדי למנוע את הברחתו מחוץ לרצועה". נשמע מוכר? בעלי זיכרון חד וודאי זוכרים את הסכם טננבאום, אשר שחרור סמיר קונטאר תמורת מידע על גורלו של רון ארד היה "שלב ב'" בו. גם הוא היה אמור להתבצע "בתוך מספר חודשים" לאחר שלב א'. אם ללמוד מניסיון העבר רב"ט שליט עלול להישאר בתפקידו החדש כש"ג הסוגר את מעבר רפיח לשנים רבות. אין מי שיותר מבסוט מהישארותו של שליט בעזה מאשר מצרים (ה"מתווכת" בשחרור), מחד וראשי החמאס, מאידך. זאת משום שמאז נחטף שליט לא התבצע ולו חיסול אחד של מנהיג חמאס כלשהוא, לא מהזרוע הצבאית ולא מהזרוע הפוליטית. השארות גלעד שליט בעזה הוא תעודת הביטוח של מנהיגי החמאס. מעתה יש לשליט תפקיד כפול. הוא אחראי גם על חיי ראשי חמאס וגם על שמירת שמה הטוב של מצרים בעולם הערבי. מעולם לא מילא רב"ט שריון ישראלי תפקיד כה חשוב עבור שתי מדינות ערביות: מצרים וחמאסטן.
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=18938&MenuID=726&ThreadID=1014017 מי באמת מעוניין בהמשך "סגירת מעבר רפיח" וכיצד האינטרס המצרי עלול להשאיר את גלעד שליט כלוא בעזה לזמן רב? אבי טרנגו 17/6/2008 לכאורה מצרים היא "המתווך" בין ישראל לחמאס במשא ומתן עם חמאס, מו"מ שנציגו של שר הביטחון – האלוף עמוס גלעד – מסרב בתוקף לכנותו בשמו המפורש: "הסכם הרגיעה עם החמאס". אולם למצרים תפקיד נוסף, ממנו מתעלמת המערכת הישראלית: מצרים דואגת בראש ובראשונה לאינטרס המצרי. האינטרס המצרי העיקרי הוא המשך סגירת מעבר רפיח כדי למנוע חזרה על אירועי ינואר, עת הציפו מאות אלפי פלסטינים מעזה את סיני. אבל מצרים בבעיה: מצרים אינה יכולה להצהיר בריש גלי על כך שהיא אינה מעוניינת בפתיחת הגבול בינה לבין "אחות ערבית", מדינת החמאס בעזה. הצהרה כזו תחשב בגידה של מצרים באומה הערבית כולה, ולכן חייבת מצרים שמישהו יוציא עבורה את הערמונים מהאש. מצריים חייבת שתהא זו מדינה אחרת שתתערב בענייני הגבול המצרי-עזתי ותביא לסגירת המעבר בפני אזרחים פלסטינים פשוטים, המעוניינים לעבור בו. אנשי החמאס, פוליטיקאים וחברי הזרוע הצבאית עוברים למצרים כדרך קבע ללא כל חשש. מי שאינו יכול לעשות זאת כאשר מידי מספר חודשים נפתח המעבר עושה זאת דרך המנהרות או דרך הים – אבל מניעת מעבר ממאות אלפי עזתים הייתה ונשארה אינטרס מצרי חשוב. כיצד אילצה מצרים את ישראל להוציא עבורה את הערמונים מהאש ? הנהירה של ישראל אחרי "הסכם רגיעה", אשר יוריד את הלחץ מעל שר הביטחון ברק וסגנו וילנאי עלולים להביא להישארותו של גלעד שליט בעזה לזמן רב. לציבור הישראלי מוכרים הפוליטיקאים והתקשורת (המוזנת על ידם) שתי אופציות בלבד: שחור ולבן - רגיעה או כיבוש עזה. מאחר שעדיין יש חשש בציבור ממלחמה טוטאלית בעזה נשארת האופציה של 'רגיעה', לכאורה, כאופציה היחידה. בהצגה קוטבית זו של המציאות מצדיקה התקשורת את ה'רגיעה', למרות שמגוון עצום של אופציות צבאיות וכלכליות עומדות בפני ישראל. מצרים מנצלת מצב זה ובמסגרת תפקידה כ"מתווכת" העבירה לישראל איום: אם ישראל תצהיר שהיא מוכנה לפתיחת מעבר רפיח ובכך תטיל על מצרים את האחריות לסגירת הגבול, תפסיק מצרים לחלוטין את ניסיונותיה למניעת הברחת אמל"ח מסיני לעזה. כזכור התחייבה מצרים לא אחת ולא פעמיים למנוע הברחות אלו ובאחרונה אף הופיעו ידיעות בתקשורת הישראלית על "תפיסות" של מספר קלצ'ניקובים, הריסת מנהרה או שתיים (מתוך עשרות שקיימות היום) ואף תפיסה מתוקשרת של חומרי נפץ. אם להאמין לתקשורת הישראלית (המוזנת על ידי מערכת הביטחון) מצרים עושה הרבה למניעת הברחות. אשרי המאמין. כך נאלצת ישראל להסכים, במסגרת הסכם ה"רגיעה", כי מעברי הגבול של הרצועה לישראל יפתחו ואילו מעבר הגבול בין עזה למצרים יישאר סגור "בגלל דרישת ישראל". המצרים מאושרים. החמאס מרוויח גם הוא. הוא ממשיך להציג לעולם את מצג השווא של "הסגר הישראלי" (למרות שמצרים יכולה בן לילה לפתוח את המעבר לרווחה) אבל איך מוכרים את השטות הזו לציבור הישראלי? הספינולוגים טובים בדברים כאלו. אם יש נושא אחד בישראל שניתן להצדיק בעזרתו כל שטות מדינית ישראלית זהו נושא "החטופים". לצורך כך גויס רב"ט גלעד שליט – שהיה כבר משתחרר מצה"ל אלמלא נחטף – לשם תפקיד חדש: שליט הוא כעת הש"ג של מעבר רפיח. לציבור הישראלי יימכר ממחר הסיפור הבא. "גלעד שליט הוא חלק בלתי נפרד מהסכם הרגיעה, שחרורו יהיה ב'שלב ב' של ההסכם. כדי להבטיח את שחרורו של גלעד לא תסכים ישראל לפתיחת מעבר רפיח עד לשחרורו. זאת כדי למנוע את הברחתו מחוץ לרצועה". נשמע מוכר? בעלי זיכרון חד וודאי זוכרים את הסכם טננבאום, אשר שחרור סמיר קונטאר תמורת מידע על גורלו של רון ארד היה "שלב ב'" בו. גם הוא היה אמור להתבצע "בתוך מספר חודשים" לאחר שלב א'. אם ללמוד מניסיון העבר רב"ט שליט עלול להישאר בתפקידו החדש כש"ג הסוגר את מעבר רפיח לשנים רבות. אין מי שיותר מבסוט מהישארותו של שליט בעזה מאשר מצרים (ה"מתווכת" בשחרור), מחד וראשי החמאס, מאידך. זאת משום שמאז נחטף שליט לא התבצע ולו חיסול אחד של מנהיג חמאס כלשהוא, לא מהזרוע הצבאית ולא מהזרוע הפוליטית. השארות גלעד שליט בעזה הוא תעודת הביטוח של מנהיגי החמאס. מעתה יש לשליט תפקיד כפול. הוא אחראי גם על חיי ראשי חמאס וגם על שמירת שמה הטוב של מצרים בעולם הערבי. מעולם לא מילא רב"ט שריון ישראלי תפקיד כה חשוב עבור שתי מדינות ערביות: מצרים וחמאסטן.