המון תודה על המאמר
בעקבות קריאת המאמר הזה עלו אצלי כמה מחשבות ושאלות ששאלתי את עצמי: לפני שנתיים וחצי עזבתי בית מתעלל. כמה זמן אחרי שעזבתי, עדיין המשכתי ללכת ולבקר שם למרות שהיתה לי התנגדות מסויימת אך יחד עם ההתנגדות הזאת רציתי ללכת לשם. ולמרבה הפלא, בהרבה מקרים הרגשתי שם מאוד נוח. מטפל שהייתי אצלו בטיפול אמר לי פעם: לפעמים יש נטיה להעדיף את הרע והמוכר מאשר את הטוב והלא ידוע... כנראה שזה נכון. מטפלת אחרת שהייתי אצלה שאלה אותי פעם שאלה שעד אז לא העליתי על דעתי: למה את בכל זאת חוזרת למקום שהיה לך כל כך רע בו? (בהקשר של הביקורים שלי בבית). בעקבות אותה שיחה ואותה שאלה הפחתתי בצורה משמעותית את הביקורים שלי שם. מוזר, אבל מאז שעזבתי את הבית הקשר שלי איתה (עם המתעללת) נעשה קרוב יותר. ואולי, באמת, כפי שצויין בכתבה זה התלות. מצד אחד אני מאוד עצמאית. עזבתי את הבית. מצד שני אני פוחדת שלא אוכל להמשיך להסתדר לבד. למרות שאני יודעת שזה לא נכון. אולי בגלל זה אני חוזרת. אבל בגלל זה אני גם מתרחקת. כי אני לא רוצה להיות תלויה בה בשום אופן... והפחד שמא אני עלולה להמשיך אותה... היו מקרים שפתאום היתה לי הרגשה שאני הופכת למפלצת כמוה. שגם אני מתעללת במי שאפשר. החשש הזה כל כך הכאיב... במאמר הושם דגש על משיכה אל המתעלל עצמו ואני חשבתי שזה יכול לבוא גם בצורה עקיפה: שאלתי את עצמי: האם יש לי משיכה לאנשים תוקפניים? לכאלה שינצלו אותי? משום מה יש לי הרגשה שכן. כשאני בודדה אני מפנטזת על קשר עם מישהו. אבל אפילו בפנטזיות שלי אני קורבן. כאילו נהנית מלפנטז על קשר כזה שבו הוא מתעלל ואני הקורבן. כמה מוזר... והקשרים האמיתיים שהיו לי... לא קשרים רומנטיים אלא קשרים בכלל עם אנשים. שוב ושוב אני מוצאת את עצמי נותנת לנצל אותי בכל מיני תחומים. אני שונאת את עצמי על כך אבל בסוף חוזרת לזה. חוזרת לתת שינצלו אותי. גם כאן זה הפחד מלהשאר לבד. רק עכשיו, אני מבינה את זה סוף סוף! בדרך כלל אני מתקשה להבין למה אני שוב ושוב חוזרת להתנהגות הקורבנית. אני חושבת שעכשיו מצאתי את התשובה או לפחות קצה חוט שיוביל אותי אל התשובה הזאת. שוב, המון תודה על המאמר.
הרבה פעמים, מכיוונים שונים, עולה השאלה הזו. איך זה שאנחנו נשארים בקשר עם המתעלל? במיוחד כשמדובר בהורה / אדם קרוב. הבלבול בין הדאגה שלו והרגעים הטובים שהיו לנו עם מי שהתעלל בנו, יחד עם ההתעללות והרגשות הקשים שיש לנו כלפיו יוצרים את הבלתי אפשרי: המשיכה אל המתעלל. רותי
תרגמה עבור אתר מקום מאמר מעולה, שעוסק בדיוק בנקודה הכל כך כואבת הזו.