dark spirit88
New member
המשך בקרוב.
אולדון אדמונט חזר לביתו מהקולג` למשך חופשת הסימסטר, הוא לא אהב לעזוב את ביתו לתקופות הממושכות של הסמסטר ושמח מאו שהתאפשר לו לבוא הביתה ליותר מלסוף שבוע אחד בחודש. אולדון אהב את הלימודים ואת חבריו החדשים אך הוא לא מצא בקולג` את מה שהציע לו הבית- משפחה. אולדון יהיה אדם משפחתי מאוד וכאב לו להיות רחוק ממשפחתו. ביומו הראשון בבית הוא בחר לאסוף את אחיו הקטן, קספר, מבית הספר ולסעוד איתו בבית הקפה שאהבו. אולדון ידע שזה ישמח את אחיו מאוד, וכמובן שגם אותו. הוריו אולי יכעסו עליו מפני שלא הודיע להם שקספר יהיה איתו אבל הוא ישתמש בתרוץ שתמיד עבד- `לא הייתם בבית שחזרתי. הוא אח שלי בדיוק כמו שהוא הבן שלכם`. אולדון חייך שראה את אחיו רץ אליו שהוא צוחק, עבר הרבה זמן מאז ראה את אחיו, בפעם האחרונה שנפגשו קשפר היה חולה מאוד ואולדון התעצב מאוד שהיה עליו לחזור לקולג` ולהשאיר את אחיו חולה בבית. אולדון לא היה מרוכז בלימודיו עד שהוריו הודיועו לו שאחיו הבריא. "אולדון, חשבתי שאתה בא רק בסוף השבוע." אמר קספר שעמד מול אחיו. "אני יכול לחזור לקולג` עם אתה כל כך רוצה, קפ." אולדון אחז ביד אחיו והוביל אותו לעבר ג`יפ. "ההורים יכעסו עם תקנה לנו גלידה." אמר קספר שקפץ לג`יפ של אחיו. "אם לא תגיד לאף אחד ותאכל את כל ארוחת הערב שלך הם לא ידעו." אולדון התיישב במושב הנהג והתניע. הם חנו מול בית הקפה רבע שעה אחרי שעשבו את בית הספר. אולדון קלט נערה שחורת שיער, היא הייתה חדשה בבית הקפה ונראתה הרבה יותר צעירה מכל המלצריות שהיו שם במשך השנים. היא גם נראתה יותר הרבה יותר נחמדה ואישית מהאחרות. אולדון לא שם לב שקספר לא היה לצידו אלא ליד אחד מהשולחנות שילד החלון וקרא את תפריט הגלידות שהגישה לו אותה נערת שחורת שיער שעיקבה אותו בפתח לפני שניות ספורות. אולדון ניגש לשולחן לידו ישב אחיו וסיים להזמין להם את הגלידה. "מי זאת?" שאל אולדון את אחיו, הוא ידע שאביו לוקח את קספר בערבים בהם אמו עובדת לבית קפה הזה. קספר לא ידע איך לענות לאחיו כי הוא לא בדיוק התעניין במלצריות שהגישו את האוכל אלא באוכל עצמו, הוא לא חשב שמלצרית היא העיקר במסעדה אלא המזון עצמו על כן הוא אהב את המסעדה הזאת על פני האחרות בסביבה. "אני לא יודע אולד, מזמן לא היינו פה." הצטדק קספר. "לא נורא, ילד. תאכל תגלידה, צריך להגיע הביתה לפני אימא ואבא." הזכיר אולדון לעצמו יותר מאשר לאחיו. כעבור שעות אחדות, וכמיות גדילה עצומת הגיעו קספר ואולדון הביתה, כמובן שהוריהם היו עד אז בבית ודאגו נורא לקספר. מרות שאולדון השאיר להם פתקון על המקרר שהוא אוסף את קספר ויחזור איתו בערב. שישבו לאכול את ארוחת הערב כשעה מאוחר יותר, אולדון וקספר לא יכלו להכניס לקירבתם דבר ומזה הוריהם הבינו שאת אחר הצהרים הם בילו בזלילת גלידות במסעדה. "אולד, מה אתה מלמד את אח שלך?" שאלה אימו בדגה. "הבטחתי לו שנלך לאכול גלידה שאני אחזור הביתה." הואלא היה צריך להסביר למה הוא לחא יכל לנהוג אחרת. במשפחתם היה חוק בחתי כתוב האומר שכל הבטחה היא כחובת ביצוע. אני מקווה שלא תהורס לי את הילד, אולד." "אימא, קפ, ילד טוב, אני חלש מכי להרוס אותו." "אני מצטערת שאין לי בת במצבים כאלו." צחקה. אביו של אולדון התקרב והתיישב לצד אישתו. "לא היית מתמודדת עם בת, יקירתי, לא רצית ילדה אף פעם." "נכון."הודתה. מחכה לתגובות וביקורות למיניהן. תודה
אולדון אדמונט חזר לביתו מהקולג` למשך חופשת הסימסטר, הוא לא אהב לעזוב את ביתו לתקופות הממושכות של הסמסטר ושמח מאו שהתאפשר לו לבוא הביתה ליותר מלסוף שבוע אחד בחודש. אולדון אהב את הלימודים ואת חבריו החדשים אך הוא לא מצא בקולג` את מה שהציע לו הבית- משפחה. אולדון יהיה אדם משפחתי מאוד וכאב לו להיות רחוק ממשפחתו. ביומו הראשון בבית הוא בחר לאסוף את אחיו הקטן, קספר, מבית הספר ולסעוד איתו בבית הקפה שאהבו. אולדון ידע שזה ישמח את אחיו מאוד, וכמובן שגם אותו. הוריו אולי יכעסו עליו מפני שלא הודיע להם שקספר יהיה איתו אבל הוא ישתמש בתרוץ שתמיד עבד- `לא הייתם בבית שחזרתי. הוא אח שלי בדיוק כמו שהוא הבן שלכם`. אולדון חייך שראה את אחיו רץ אליו שהוא צוחק, עבר הרבה זמן מאז ראה את אחיו, בפעם האחרונה שנפגשו קשפר היה חולה מאוד ואולדון התעצב מאוד שהיה עליו לחזור לקולג` ולהשאיר את אחיו חולה בבית. אולדון לא היה מרוכז בלימודיו עד שהוריו הודיועו לו שאחיו הבריא. "אולדון, חשבתי שאתה בא רק בסוף השבוע." אמר קספר שעמד מול אחיו. "אני יכול לחזור לקולג` עם אתה כל כך רוצה, קפ." אולדון אחז ביד אחיו והוביל אותו לעבר ג`יפ. "ההורים יכעסו עם תקנה לנו גלידה." אמר קספר שקפץ לג`יפ של אחיו. "אם לא תגיד לאף אחד ותאכל את כל ארוחת הערב שלך הם לא ידעו." אולדון התיישב במושב הנהג והתניע. הם חנו מול בית הקפה רבע שעה אחרי שעשבו את בית הספר. אולדון קלט נערה שחורת שיער, היא הייתה חדשה בבית הקפה ונראתה הרבה יותר צעירה מכל המלצריות שהיו שם במשך השנים. היא גם נראתה יותר הרבה יותר נחמדה ואישית מהאחרות. אולדון לא שם לב שקספר לא היה לצידו אלא ליד אחד מהשולחנות שילד החלון וקרא את תפריט הגלידות שהגישה לו אותה נערת שחורת שיער שעיקבה אותו בפתח לפני שניות ספורות. אולדון ניגש לשולחן לידו ישב אחיו וסיים להזמין להם את הגלידה. "מי זאת?" שאל אולדון את אחיו, הוא ידע שאביו לוקח את קספר בערבים בהם אמו עובדת לבית קפה הזה. קספר לא ידע איך לענות לאחיו כי הוא לא בדיוק התעניין במלצריות שהגישו את האוכל אלא באוכל עצמו, הוא לא חשב שמלצרית היא העיקר במסעדה אלא המזון עצמו על כן הוא אהב את המסעדה הזאת על פני האחרות בסביבה. "אני לא יודע אולד, מזמן לא היינו פה." הצטדק קספר. "לא נורא, ילד. תאכל תגלידה, צריך להגיע הביתה לפני אימא ואבא." הזכיר אולדון לעצמו יותר מאשר לאחיו. כעבור שעות אחדות, וכמיות גדילה עצומת הגיעו קספר ואולדון הביתה, כמובן שהוריהם היו עד אז בבית ודאגו נורא לקספר. מרות שאולדון השאיר להם פתקון על המקרר שהוא אוסף את קספר ויחזור איתו בערב. שישבו לאכול את ארוחת הערב כשעה מאוחר יותר, אולדון וקספר לא יכלו להכניס לקירבתם דבר ומזה הוריהם הבינו שאת אחר הצהרים הם בילו בזלילת גלידות במסעדה. "אולד, מה אתה מלמד את אח שלך?" שאלה אימו בדגה. "הבטחתי לו שנלך לאכול גלידה שאני אחזור הביתה." הואלא היה צריך להסביר למה הוא לחא יכל לנהוג אחרת. במשפחתם היה חוק בחתי כתוב האומר שכל הבטחה היא כחובת ביצוע. אני מקווה שלא תהורס לי את הילד, אולד." "אימא, קפ, ילד טוב, אני חלש מכי להרוס אותו." "אני מצטערת שאין לי בת במצבים כאלו." צחקה. אביו של אולדון התקרב והתיישב לצד אישתו. "לא היית מתמודדת עם בת, יקירתי, לא רצית ילדה אף פעם." "נכון."הודתה. מחכה לתגובות וביקורות למיניהן. תודה