המשך המשך המשך לסיפור!!!!....
הוספתי גם בתים באמצע, הבתים שהוספתי מסומנים בשחור מודגש, אני מקווה שתהנו, רק לאחרונה גיליתי אותו ונהנתי מאוד להמשיך אותו. למי שלא יכול לפתוח, הקטעים שהוספתי הם מסומנים ב ---. החלקים הראשונים מחוקים בסיפור שבהודעה, לא בקובץ נמחק מאחר ויש הגבלת תווים. --- המסע הראשון, ואולי האחרון בחייה של כריסטינה, המסע שישנה את פני העולם כמו גם את נפשה של כריסטינה, שהרי כריסטינה היא בת אדם וגורלו של האדם הוא להשתנות ולשנות, לשחק את משחק החיים. ---כריסטינה נאלצה למרות סירובה המתמשך לרכוב על גבי הסוף עם הזקן המופלג, היה קשה להתרגל למגע עורו. חם כמו אש, מעביר צמרמורת ועם זאת מרגיע. כאילו הזקן ספג את דאגותיה, היא לא חשבה אפילו פעם אחת על הזוועה שראתה בכפר, את השלדים שנשארו מאחוריה, כל אלה ננעלו בחדר חשוך במעמקי נשמתה והמפתח... המפתח נקבר עמו בליבה. ימים עברו, ימים ללא דיבורים, לא היה צורך בדיבורים, נראה שהיה קשר ביניהם קשר מסתורי, קשר של אחווה של קירבה. קשר שלרבות הימים יעצב את גורלם ואת גורל הארץ. -- לאורך כל הדרך, לא הנער הצעיר ולא האדם הישיש דיברו, והדרך אף על פי שהייתה ארוכה בכפור הנוראי של ערבות הטנדורה עברה מהר מאוד. אולי היה זה בגלל חברת הסוס האדום (אשר עליו סופרו אגדות כה רבות) ואולי בגלל התרגשותה של כריסטינה. כאשר הגיעו לחורבות עיר הרוניקים העתיקה ניין עצר הישיש המופלג את סוסו, הנער הצעיר הקים מדורה. באותו הלילה סיפר הזקן את הסיפור שיאחר את השניים. אח, היה זה יום אפל, יום נורא, יום שאגדות ומיתוסים יספרו על האסונות שקרו בו, יום שבקושי עבר. הזמן כאילו עצר מלכת להסתכל על הזוועות להעריך את המוות, והשטן, כדי לספור את הנשמות שהגיעו אליו לתהום הנשייה, כדי להנות מעוד ארוחה של אופל לגדול ולגדול. והכוח היחיד כדי לבכות על המתים התמימים שנאלצו למות בגלל התאווה לכוח. --- ``לא הייתי בוחר גורל אחר גם אם הכוח היה נותן לי אישה וילדים, גם אם היו נותנים לי את ממלכת המאהרהות העשירה בזהב ובאבני התופז הגדולות בעולם, גם אם היו נותנים לי את טירת הרוהר, המלך הראשון וראש מועצת הקוסמים הראשונה של ממלכת העידנים(בנספח) “. אמר הזקן, ``אל תסתכלי עלי במבט כה מופתע, מובן שאני יודע איפה נולדת, הם סיפרו לי, הם ראו הכל, כריסטינה אני הוא אדון היער, וכמו הנער היושב לצידי יודע לדבר עם חיות``. ``כן``, אמר הזקן בקול עמוק ונרגש משהו,``עכשיו את מבינה למה את חולמת את החלומות האלו, עכשיו את מבינה למה את חולמת על החיות, למה את מרגישה קשר בינך לבינו``, הזקן הפסיק נתן לה להתאושש מהמכות שנחתו עליה להתכונן למה שידעה שיבוא, ``כריסטינה תכירי את אחיך``. כריסטינה הרגישה את ליבה נקרע מחזה כאילו תער חתך אותו ממקומו, ראשה הסתחרר מעוצמת ההכרה, עכשיו היא ידעה, עכשיו היא ידעה, עכשיו היא הבינה . היא עצמה את ענייה כאילו מוחה מאס בעולם, כאילו לא רצה יותר להתמודד עם הפצצות שנפלו עליו. רגשותיה הסתחחרו. אך הזקן עיניו אטומות מסתכלו קדימה, וקולו התעבה, כאילו נכנס לטרנס, המשיך --- סיפור לידתו של טימר אח הסער אחיה יוצא דופן אפילו בהשוואה ללידת כריסטינה אחותו: אותו הלילה לאחר שרומק מצא את כריסטינה והלך לכפרו, שררה דממה בכפר, דממת המוות, אפילו צרצר לא ניגן ברגליו הדקיקות מנגינת אבל מחשש להפר את אותה הדומיה ואז נשמע צליל בכי חנוק מאזור גופתה של רואנדה, יותר מאשר מעורר רחמים, הבכי דרש עזרה, הוא יצא קטוע ומגומגם אבל לחיות היער ששמעו אותו הוא היה ברור כמו השמש המפציעה בבוקר, הוא היה בקשת העזרה היחידה שיכולה לגרום לגישור הרתיעה שיש לחיות מבני האדם. בלב הטנדורה הקפואה ררואר הזאב זקף את אוזניו לשמע קריאת העזרה, הוא מהר מאד זיהה את מקורה ופצח בריצה קלילה לכוון ובעוד מרחרח את הרוח ומנסה לזהות מהי החיה אשר ביקשה את העזרה. בהגיעו אל כפר הוא נעצר על הגבול - הקו הבלתי נראה שמעבר לו התחילה הטריטוריה של ה``אדם``, ואז התחיל מאבק פנימי בראשו של ררואר הרתיעה מהכניסה לטריטוריה האסורה נגד קריאת המצוקה. דקות ארוכות כך נראה עמד ררואר הזאב על הגבול לא יכול להכנס אבל לא מוכן לעזוב. עד שקרעק העורב נחת לידו וצחק ``חה חה, מה אתה חושב שיש פה עדיין אנשים? אתה יכול להכנס, חוץ מזה שקרא לנו אף אחד לא חי כאן`` ררואר נהם בזעם ``לא יכולת להגיע קודם? אני כבר שעה מחכה לך!`` ובזינוק מהיר הוא רץ לעבר הבכי שנדם כמעט. ומאחרי עגלה שרועה על הדשא הנוצץ משלג רטוב נחה גופתה של בת אדם, ריחוח מהיר שלל ררואר גילה שהיא מתה כבר כמעט שעה, וכבר רגע עד שררואר זיהה מקור הבכי. בין רגליה של בת האדם, ביצבץ ראשו של גור אדם קטן, וררואר הבין פתאום שגור זה הוא שקרא לו לעזרה. קרעק נחת ברפרוף כנפיים, מרעיש בכוונה בכדי להסב את תשומת ליבו של ררואר, ררואר הריח קצת באיחור את הריח המגעיל של אוכלי הנבלות, התנים סוגר עליו ועל הגור שבינתיים הספיק לבכות מאפיסת כוחות. - ``מה ררואר הנכבד עושה פה בכפר האדם?, האם ירדת אלינו השפלים מכל והתחלת לאכול נבלות? הא הא הא`` - ``כדאי מאד שתעלמו מפה ותתנו לי לצאת עם הגור, מכוון שהוא השתמש בקריאת המצוקה בכדי לזמן אותי ולכן אתם לא תניחו עליו כפה`` - ``בוא נחכה עוד כמה דקות, הוא ימות לבד ואז החוק לא יהיה תקף`` - ``אני לא אחזור על עצמי שוב, אם אתם לא תסתובבו ותלכו לאכול איזו גופה אני אזעיק את כל חיות הטנדורה ואנחנו נדאג למחוק את התועבה שהיא התנים`` - ``הפעם ררואר יש לך את הגיבוי של קריאת המצוקה`` - ``אתם רק דואגים מכוון שידידי קרעק כאן ואותו אתם לא תוכלו לתפוס והוא יספר את מה שקרה כאן`` - ``יום אחד ררואר, יום אחד`` והתנים החלו להתפזר. ררואר התקרב לגופה ובחן את גור האדם, הוא היה גדול מדי ולא יכל לצאת. ללא גינוני טקס מיותרים ררואר שלף אחד שיניו והחל לנסות לחתוך את הגופה ולפתוח לגור מקום לצאת, בינתיים הגיעו עוד כמה זאבים ותוך זמן קצר הגור היה בחוץ. זאבה אפורה בשם ``ענן סוער`` שאלה את ררואר ``מה אתה מתכוון לעשות איתו עכשיו?, הרי הוא לא אחד מאיתנו`` ``מה את מציעה?, לנטוש אותו?, אני לא מוכן להתדרדר למצב של התנים האלו`` נהם ררואר והבוז בקולו נשמע היטב. ``ניקח אותו אל ה-אדם`` ולפי איך שררואר הדגיש את ה``ה`` כולם ידעו למי הוא מתכוון ``האם גור האדם ישרוד את הדרך? לא נספיק להגיע לפני השחר`` שאל זאב קטן ששמו היה ``כוכבון`` ``אנחנו נרוץ כמו רוח הסער ואנחנו נגיע, כי כולכם יודעים עד כמה נדיר האדם שיכול לדבר איתנו ולקרוא לנו בשפתנו`` והם רצו כל אותו הלילה ובשבטי המושניי השומרים ששמרו בלילה סיפרו למחרת בבוקר כי הם ראו להקת זאבים שרצה לידם בטנדורה והם רצו כאילו כל ששת השדים בעקבותיהם. ועם בוא הבוקר הונח גור האדם על מפתן ביתו של ה``אדם`` וכך תם סיפור לידתו של טימר אח הסער וכפי שלידתו לוותה בחבריו החיות כך גם חייו. --- הזקן התעורר מהטרנס, ונראה חלוש, כאילו כל כוחותיו נלקחו ממנו, אך למרות זאת המשיך, כאילו כח בלתי נראה דוחק בגבו, סוחט ממנו כל טיפה עד כוחו האחרון. ``כריסטינה, את ואחיך נצפתם בנבואות העתיקות של היער, קשר אין סוף מחבר בינכם, אתם הנבחרים, רק אתם תוכלו להמשיך את קיום היבשת, רק אתם תוכלו להביא את האור``, קולו נעשה חלש, צרוד, אחיה של כריסטינה זינק לעברו כאשר התמוטט קדימה ועצר אותו. אך הזקן המשיך ``הגיע הזמן למסע, כאן הוא מתחיל, ורק אתם תקבעו את הסוף, רק אתם``, קולו שנהפך ללחישה אוורירית נעצר, פרכוס עבר בגופו, ואט אט עניו נעצמו. טימר החל לבכות, ``הוא היה אבי הוא, הוא היה היחיד שגידל אותי, בבקשה, לא , אבא``. --דמעה ירדה על לחיה של כריסטינה, היא גם התאבלה על הזקן על הידע שנאבד על החום שנגמר. שיר נשמע פתאום, טימר היסתכל לראות מאיפה הוא מגיע, וראה את כריסטינה מעליו שרה שיר אבל כה יפה, שגירש כל מחשבה מראשו חוץ ממילות השיר. אוי אדון היער אדון החיות דמעותינו לעולם לא יגרמו אתה חרוט בלוח הזמן חרות על גבי הרוח הוי אדון היער אדון החיות הרוח שרה קינה לכבודך מעצב עולמות אדוני מעצב החיים הוי אדון היער אדון החיות על כנפי נשרים בשורתך תילקח כי הבאת את שני הנבחרים יחדיו את מטרתך קיימת. הוי אדון היער אדון החיות גמולך הוא עצום וכביר לנצח תנוח בשדות בשדות האורנים ``אחותי`` אמר טימר בקול חלוש, ורץ לחבר אותה, וכך באמצע השממה שני אחים מתחבקים, מתכוננים למסע שיצאו אליו, המסע שרק הם יכלו לעבור. הקשר בינהם הושלם, הקשר שבמשך שנים היה רק חוט דק, קרן אור בערפל, נהפך לגשר עצום, גשר שיחבר אותם ויעזור להם במסעם המתמשך, גשר שמחבר שני אחים בקשר שאי אפשר להפריד והופך אותם לאחד. וכך החל סיפורם של האחים, הסיפור שישנה את העולם. האם האחים יצילו את הממלכה?.---
הוספתי גם בתים באמצע, הבתים שהוספתי מסומנים בשחור מודגש, אני מקווה שתהנו, רק לאחרונה גיליתי אותו ונהנתי מאוד להמשיך אותו. למי שלא יכול לפתוח, הקטעים שהוספתי הם מסומנים ב ---. החלקים הראשונים מחוקים בסיפור שבהודעה, לא בקובץ נמחק מאחר ויש הגבלת תווים. --- המסע הראשון, ואולי האחרון בחייה של כריסטינה, המסע שישנה את פני העולם כמו גם את נפשה של כריסטינה, שהרי כריסטינה היא בת אדם וגורלו של האדם הוא להשתנות ולשנות, לשחק את משחק החיים. ---כריסטינה נאלצה למרות סירובה המתמשך לרכוב על גבי הסוף עם הזקן המופלג, היה קשה להתרגל למגע עורו. חם כמו אש, מעביר צמרמורת ועם זאת מרגיע. כאילו הזקן ספג את דאגותיה, היא לא חשבה אפילו פעם אחת על הזוועה שראתה בכפר, את השלדים שנשארו מאחוריה, כל אלה ננעלו בחדר חשוך במעמקי נשמתה והמפתח... המפתח נקבר עמו בליבה. ימים עברו, ימים ללא דיבורים, לא היה צורך בדיבורים, נראה שהיה קשר ביניהם קשר מסתורי, קשר של אחווה של קירבה. קשר שלרבות הימים יעצב את גורלם ואת גורל הארץ. -- לאורך כל הדרך, לא הנער הצעיר ולא האדם הישיש דיברו, והדרך אף על פי שהייתה ארוכה בכפור הנוראי של ערבות הטנדורה עברה מהר מאוד. אולי היה זה בגלל חברת הסוס האדום (אשר עליו סופרו אגדות כה רבות) ואולי בגלל התרגשותה של כריסטינה. כאשר הגיעו לחורבות עיר הרוניקים העתיקה ניין עצר הישיש המופלג את סוסו, הנער הצעיר הקים מדורה. באותו הלילה סיפר הזקן את הסיפור שיאחר את השניים. אח, היה זה יום אפל, יום נורא, יום שאגדות ומיתוסים יספרו על האסונות שקרו בו, יום שבקושי עבר. הזמן כאילו עצר מלכת להסתכל על הזוועות להעריך את המוות, והשטן, כדי לספור את הנשמות שהגיעו אליו לתהום הנשייה, כדי להנות מעוד ארוחה של אופל לגדול ולגדול. והכוח היחיד כדי לבכות על המתים התמימים שנאלצו למות בגלל התאווה לכוח. --- ``לא הייתי בוחר גורל אחר גם אם הכוח היה נותן לי אישה וילדים, גם אם היו נותנים לי את ממלכת המאהרהות העשירה בזהב ובאבני התופז הגדולות בעולם, גם אם היו נותנים לי את טירת הרוהר, המלך הראשון וראש מועצת הקוסמים הראשונה של ממלכת העידנים(בנספח) “. אמר הזקן, ``אל תסתכלי עלי במבט כה מופתע, מובן שאני יודע איפה נולדת, הם סיפרו לי, הם ראו הכל, כריסטינה אני הוא אדון היער, וכמו הנער היושב לצידי יודע לדבר עם חיות``. ``כן``, אמר הזקן בקול עמוק ונרגש משהו,``עכשיו את מבינה למה את חולמת את החלומות האלו, עכשיו את מבינה למה את חולמת על החיות, למה את מרגישה קשר בינך לבינו``, הזקן הפסיק נתן לה להתאושש מהמכות שנחתו עליה להתכונן למה שידעה שיבוא, ``כריסטינה תכירי את אחיך``. כריסטינה הרגישה את ליבה נקרע מחזה כאילו תער חתך אותו ממקומו, ראשה הסתחרר מעוצמת ההכרה, עכשיו היא ידעה, עכשיו היא ידעה, עכשיו היא הבינה . היא עצמה את ענייה כאילו מוחה מאס בעולם, כאילו לא רצה יותר להתמודד עם הפצצות שנפלו עליו. רגשותיה הסתחחרו. אך הזקן עיניו אטומות מסתכלו קדימה, וקולו התעבה, כאילו נכנס לטרנס, המשיך --- סיפור לידתו של טימר אח הסער אחיה יוצא דופן אפילו בהשוואה ללידת כריסטינה אחותו: אותו הלילה לאחר שרומק מצא את כריסטינה והלך לכפרו, שררה דממה בכפר, דממת המוות, אפילו צרצר לא ניגן ברגליו הדקיקות מנגינת אבל מחשש להפר את אותה הדומיה ואז נשמע צליל בכי חנוק מאזור גופתה של רואנדה, יותר מאשר מעורר רחמים, הבכי דרש עזרה, הוא יצא קטוע ומגומגם אבל לחיות היער ששמעו אותו הוא היה ברור כמו השמש המפציעה בבוקר, הוא היה בקשת העזרה היחידה שיכולה לגרום לגישור הרתיעה שיש לחיות מבני האדם. בלב הטנדורה הקפואה ררואר הזאב זקף את אוזניו לשמע קריאת העזרה, הוא מהר מאד זיהה את מקורה ופצח בריצה קלילה לכוון ובעוד מרחרח את הרוח ומנסה לזהות מהי החיה אשר ביקשה את העזרה. בהגיעו אל כפר הוא נעצר על הגבול - הקו הבלתי נראה שמעבר לו התחילה הטריטוריה של ה``אדם``, ואז התחיל מאבק פנימי בראשו של ררואר הרתיעה מהכניסה לטריטוריה האסורה נגד קריאת המצוקה. דקות ארוכות כך נראה עמד ררואר הזאב על הגבול לא יכול להכנס אבל לא מוכן לעזוב. עד שקרעק העורב נחת לידו וצחק ``חה חה, מה אתה חושב שיש פה עדיין אנשים? אתה יכול להכנס, חוץ מזה שקרא לנו אף אחד לא חי כאן`` ררואר נהם בזעם ``לא יכולת להגיע קודם? אני כבר שעה מחכה לך!`` ובזינוק מהיר הוא רץ לעבר הבכי שנדם כמעט. ומאחרי עגלה שרועה על הדשא הנוצץ משלג רטוב נחה גופתה של בת אדם, ריחוח מהיר שלל ררואר גילה שהיא מתה כבר כמעט שעה, וכבר רגע עד שררואר זיהה מקור הבכי. בין רגליה של בת האדם, ביצבץ ראשו של גור אדם קטן, וררואר הבין פתאום שגור זה הוא שקרא לו לעזרה. קרעק נחת ברפרוף כנפיים, מרעיש בכוונה בכדי להסב את תשומת ליבו של ררואר, ררואר הריח קצת באיחור את הריח המגעיל של אוכלי הנבלות, התנים סוגר עליו ועל הגור שבינתיים הספיק לבכות מאפיסת כוחות. - ``מה ררואר הנכבד עושה פה בכפר האדם?, האם ירדת אלינו השפלים מכל והתחלת לאכול נבלות? הא הא הא`` - ``כדאי מאד שתעלמו מפה ותתנו לי לצאת עם הגור, מכוון שהוא השתמש בקריאת המצוקה בכדי לזמן אותי ולכן אתם לא תניחו עליו כפה`` - ``בוא נחכה עוד כמה דקות, הוא ימות לבד ואז החוק לא יהיה תקף`` - ``אני לא אחזור על עצמי שוב, אם אתם לא תסתובבו ותלכו לאכול איזו גופה אני אזעיק את כל חיות הטנדורה ואנחנו נדאג למחוק את התועבה שהיא התנים`` - ``הפעם ררואר יש לך את הגיבוי של קריאת המצוקה`` - ``אתם רק דואגים מכוון שידידי קרעק כאן ואותו אתם לא תוכלו לתפוס והוא יספר את מה שקרה כאן`` - ``יום אחד ררואר, יום אחד`` והתנים החלו להתפזר. ררואר התקרב לגופה ובחן את גור האדם, הוא היה גדול מדי ולא יכל לצאת. ללא גינוני טקס מיותרים ררואר שלף אחד שיניו והחל לנסות לחתוך את הגופה ולפתוח לגור מקום לצאת, בינתיים הגיעו עוד כמה זאבים ותוך זמן קצר הגור היה בחוץ. זאבה אפורה בשם ``ענן סוער`` שאלה את ררואר ``מה אתה מתכוון לעשות איתו עכשיו?, הרי הוא לא אחד מאיתנו`` ``מה את מציעה?, לנטוש אותו?, אני לא מוכן להתדרדר למצב של התנים האלו`` נהם ררואר והבוז בקולו נשמע היטב. ``ניקח אותו אל ה-אדם`` ולפי איך שררואר הדגיש את ה``ה`` כולם ידעו למי הוא מתכוון ``האם גור האדם ישרוד את הדרך? לא נספיק להגיע לפני השחר`` שאל זאב קטן ששמו היה ``כוכבון`` ``אנחנו נרוץ כמו רוח הסער ואנחנו נגיע, כי כולכם יודעים עד כמה נדיר האדם שיכול לדבר איתנו ולקרוא לנו בשפתנו`` והם רצו כל אותו הלילה ובשבטי המושניי השומרים ששמרו בלילה סיפרו למחרת בבוקר כי הם ראו להקת זאבים שרצה לידם בטנדורה והם רצו כאילו כל ששת השדים בעקבותיהם. ועם בוא הבוקר הונח גור האדם על מפתן ביתו של ה``אדם`` וכך תם סיפור לידתו של טימר אח הסער וכפי שלידתו לוותה בחבריו החיות כך גם חייו. --- הזקן התעורר מהטרנס, ונראה חלוש, כאילו כל כוחותיו נלקחו ממנו, אך למרות זאת המשיך, כאילו כח בלתי נראה דוחק בגבו, סוחט ממנו כל טיפה עד כוחו האחרון. ``כריסטינה, את ואחיך נצפתם בנבואות העתיקות של היער, קשר אין סוף מחבר בינכם, אתם הנבחרים, רק אתם תוכלו להמשיך את קיום היבשת, רק אתם תוכלו להביא את האור``, קולו נעשה חלש, צרוד, אחיה של כריסטינה זינק לעברו כאשר התמוטט קדימה ועצר אותו. אך הזקן המשיך ``הגיע הזמן למסע, כאן הוא מתחיל, ורק אתם תקבעו את הסוף, רק אתם``, קולו שנהפך ללחישה אוורירית נעצר, פרכוס עבר בגופו, ואט אט עניו נעצמו. טימר החל לבכות, ``הוא היה אבי הוא, הוא היה היחיד שגידל אותי, בבקשה, לא , אבא``. --דמעה ירדה על לחיה של כריסטינה, היא גם התאבלה על הזקן על הידע שנאבד על החום שנגמר. שיר נשמע פתאום, טימר היסתכל לראות מאיפה הוא מגיע, וראה את כריסטינה מעליו שרה שיר אבל כה יפה, שגירש כל מחשבה מראשו חוץ ממילות השיר. אוי אדון היער אדון החיות דמעותינו לעולם לא יגרמו אתה חרוט בלוח הזמן חרות על גבי הרוח הוי אדון היער אדון החיות הרוח שרה קינה לכבודך מעצב עולמות אדוני מעצב החיים הוי אדון היער אדון החיות על כנפי נשרים בשורתך תילקח כי הבאת את שני הנבחרים יחדיו את מטרתך קיימת. הוי אדון היער אדון החיות גמולך הוא עצום וכביר לנצח תנוח בשדות בשדות האורנים ``אחותי`` אמר טימר בקול חלוש, ורץ לחבר אותה, וכך באמצע השממה שני אחים מתחבקים, מתכוננים למסע שיצאו אליו, המסע שרק הם יכלו לעבור. הקשר בינהם הושלם, הקשר שבמשך שנים היה רק חוט דק, קרן אור בערפל, נהפך לגשר עצום, גשר שיחבר אותם ויעזור להם במסעם המתמשך, גשר שמחבר שני אחים בקשר שאי אפשר להפריד והופך אותם לאחד. וכך החל סיפורם של האחים, הסיפור שישנה את העולם. האם האחים יצילו את הממלכה?.---