המשך הסידרה "הטובים מכולם" ../images/Emo47.gif
עוד סוף שבוע של מירוצים הגיע לסיומו והרמן מאייר הענק מוכיח שהוא לא מתכוון להסתפק בנצחון או שניים בעונת חזרתו לזירה אלא הולך על הדבר האמיתי - התואר הכולל. בשבוע שעבר כתבתי שאני סקפטי באשר ליכולתו לחזור על תצוגת הכוח שנתנה לו את הבכורה בלייק לואיז, שבוע אחר שבוע, והינה הספורטאי המדהים הזה שבשנה שעברה רק חלם לשמוע שוב את צליל ה"קליק" של הנעל במחבר (זר לא יבין זאת), לקח בסוף השבוע הזה בוייל, קולורדו את המקומות החמישי, ראשון (בפער עצום במונחי מירוצים) ושני במירוצי ה- Downhill וה- Super G המהירים. ונכון לעכשיו הוא מוביל בניקוד לתואר הכולל, ניתן לאמר שביכולת הנוכחית רק ההרמינטור יכול למנוע מעצמו את התואר שוב, זאת עם גופו "ייזכר" פתאום בטראומה של לפני שנתיים. קצת על שני מתחרים נוספים: בודה מילר, התקוה האמריקאית לתואר (סוף סוף) העמיד את עצמו כמועמד הבולט לתואר השנה, אחרי שסיים שני בעונה הקודמת (לאברהאטר האוסטרי הותיק) ועבד חזק מאוד על החולשות שלו. הענף החזק שלו הוא ה- Giant Slalom ואכן הוא ניצח את שני המירוצים הראשונים של העונה שהיו GS, והעתיד נראה ורוד. אח"כ באו המבחנים האמיתיים שלו בענפים המהירים יותר, באלו הוא צבר נקודות ספורות בלבד ממירוץ אחד בלבד (מקום 19 או 20) ובסוף השבוע הזה בהזדמנות נוספת להוכיח שיש לו את הגיוון שיכול להביא את התואר ומול הקהל הביתי הוא קרס לחלוטין. במירוץ הראשון איבוד מגע עם השלג הביא להתרסקות לא נעימה בגדר הביטחון (שום נזק לגוף, מגלש שבור) במירוץ השני על אותו מסלול ובאותה נקודה שוב לא יצא טוב מהגבשושית ואיבד מעבר בשער (=פסילה), כאן היה ברור שהביטחון העצמי ב"קנטים" וכך גם במירוץ של היום "פיספס" שער וסיים שבוע עגום. יש עדיין מספיק מירוצים ו"נקודות בקופה" בשביל לחזור לקרב על התואר אבל עכשיו מרחף סימן שאלה גדול גם על היכולת שלו בענפים המהירים וגם על האופי הנדרש. שתי מילים על התגלית של סוף השבוע, הנורבגי הצעיר (26) ביורן סולבאקן (או משהו כזה) מצא את עצמו לראשונה בקריירת ה- FIS שלו על הפודיום ועוד פעמיים (מקום שלישי ביום שישי וראשון היום כשהוא מקדים את מאייר) כשהוא מראה ניצוצות של הבטחה. בשבוע הבא עוזבים את אמריקה, הבנים לואל דיזר ולמדונה די קאמפיליו (לענפים האיטיים סלאלום ו- GS) הבנות לסלובקיה ולספינדלרוב שבצ'כיה. אלון
עוד סוף שבוע של מירוצים הגיע לסיומו והרמן מאייר הענק מוכיח שהוא לא מתכוון להסתפק בנצחון או שניים בעונת חזרתו לזירה אלא הולך על הדבר האמיתי - התואר הכולל. בשבוע שעבר כתבתי שאני סקפטי באשר ליכולתו לחזור על תצוגת הכוח שנתנה לו את הבכורה בלייק לואיז, שבוע אחר שבוע, והינה הספורטאי המדהים הזה שבשנה שעברה רק חלם לשמוע שוב את צליל ה"קליק" של הנעל במחבר (זר לא יבין זאת), לקח בסוף השבוע הזה בוייל, קולורדו את המקומות החמישי, ראשון (בפער עצום במונחי מירוצים) ושני במירוצי ה- Downhill וה- Super G המהירים. ונכון לעכשיו הוא מוביל בניקוד לתואר הכולל, ניתן לאמר שביכולת הנוכחית רק ההרמינטור יכול למנוע מעצמו את התואר שוב, זאת עם גופו "ייזכר" פתאום בטראומה של לפני שנתיים. קצת על שני מתחרים נוספים: בודה מילר, התקוה האמריקאית לתואר (סוף סוף) העמיד את עצמו כמועמד הבולט לתואר השנה, אחרי שסיים שני בעונה הקודמת (לאברהאטר האוסטרי הותיק) ועבד חזק מאוד על החולשות שלו. הענף החזק שלו הוא ה- Giant Slalom ואכן הוא ניצח את שני המירוצים הראשונים של העונה שהיו GS, והעתיד נראה ורוד. אח"כ באו המבחנים האמיתיים שלו בענפים המהירים יותר, באלו הוא צבר נקודות ספורות בלבד ממירוץ אחד בלבד (מקום 19 או 20) ובסוף השבוע הזה בהזדמנות נוספת להוכיח שיש לו את הגיוון שיכול להביא את התואר ומול הקהל הביתי הוא קרס לחלוטין. במירוץ הראשון איבוד מגע עם השלג הביא להתרסקות לא נעימה בגדר הביטחון (שום נזק לגוף, מגלש שבור) במירוץ השני על אותו מסלול ובאותה נקודה שוב לא יצא טוב מהגבשושית ואיבד מעבר בשער (=פסילה), כאן היה ברור שהביטחון העצמי ב"קנטים" וכך גם במירוץ של היום "פיספס" שער וסיים שבוע עגום. יש עדיין מספיק מירוצים ו"נקודות בקופה" בשביל לחזור לקרב על התואר אבל עכשיו מרחף סימן שאלה גדול גם על היכולת שלו בענפים המהירים וגם על האופי הנדרש. שתי מילים על התגלית של סוף השבוע, הנורבגי הצעיר (26) ביורן סולבאקן (או משהו כזה) מצא את עצמו לראשונה בקריירת ה- FIS שלו על הפודיום ועוד פעמיים (מקום שלישי ביום שישי וראשון היום כשהוא מקדים את מאייר) כשהוא מראה ניצוצות של הבטחה. בשבוע הבא עוזבים את אמריקה, הבנים לואל דיזר ולמדונה די קאמפיליו (לענפים האיטיים סלאלום ו- GS) הבנות לסלובקיה ולספינדלרוב שבצ'כיה. אלון
