המשך השירות שלי בצה"ל
אהלן אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי מאז שהתגייסתי ועד יום ולשמוע את דעתכם עליי ועל השירות שלי.. התגייסתי באוגוסט 2007 לקרבי עם מוטיבציה לשרת בצבא ולשרת בקרבי בפרט. לא כי אני פטריוט או משהו, ממש לא, אף אחד מהמשפחה שלי לא כזה, אלא כי חשבתי שזו תהיה חוויה מבגרת וחיפשתי שינוי בחיים שלי, רציתי להתבגר כנראה. מבחינה חברתית הסתדרתי שם עם האנשים ומאוד נהנתי מהחבר'ה שם אבל לא סבלתי את הטחינה (הייתי בגדוד) והשמירות וכל העניין של להיות צעיר שם בפלוגה ותיקה ממש לא קרץ לי. חשוב לומר שהייתי חייל רגיל שלא היה מצטיין אך גם לא היה כ"כ בעייתי. הייתי באמצע אולי נוטה להיות בעייתי קצת אבל לא בצורה משמעותית. לאחר כחצי שנה החלטתי שאני לא מעוניין להמשיך בשירות קרבי. מפה לשם יצאתי (בעזרת קב"ן, 45 נפשי) לקראת סוף האימון המתקדם ועברתי לבסיס קל"ב יומיות. הגעתי לבסיס מגעיל שבו אני נמצא עד היום. לוקח לי להגיע לבסיס שעתיים באוטובוסים, למזלי כמעט תמיד יש לי אוטו כך שלוקח לי להגיע לשם באוטו כשעה. חשוב שאני יעיד על עצמי שאני בא מבית טוב ושמו אותי (מבלי להשתחצן או משהו, זאת האמת) בבסיס עם אנשים בעייתים עם בעיות כמו נפקדויות עריקות, נערי מקא"ם, בקיצור אנשים שאני לא מתחבר אליהם בכלל. ז"א אני מסתדר איתם ואין לי בעיה לדבר איתם, אני גם טיפוס חברותי למזלי. אבל חוץ מזה אני לא מתחבר אליהם יותר מדי. התפקיד שלי הוא עובד רס"ר.. אני בא לבסיס המפקד שלי אומר לי מה לנקות, לצבוע, לסדר. אני עושה הכל לבד בלי עוד עובדי רס"ר איתי (מדור קטן). השעות שלי די טובות למרות שלפעמים הוא יכול גם להשאיר אותי עד 5 בערב, אז יש ימים שאני חוזר מאוחר אבל כשאני חושב על זה עכשיו - ברוב הימים אני נמצא כבר בסביבות 2 בבית. יש לי עבודה שאני עובד בה כמה ימים בשבוע בערב אני נפגש עם חברים (מי שיכול, חלק בצבא). הבעיה היא שאני די מתבייש בשירות הצבאי שלי, ולפעמים אני חושב לעצמי, בשביל מה אני עושה את זה? רק בשביל התעודת שחרור הזאת? רק בשביל לא להיות שונה מכולם? הרי אני לא תורם, וגם אם כן, האם זה שווה את כל התסכול הזה שיש בי כל יום כשאני מגיע לבסיס? מטריד אותי גם שלא הצלחתי למצוא את עצמי בצבא.. מה זה אומר עליי? כנראה שאני פשוט לא מצליח למצוא את המקום שלי במסגרות, כי גם את הביתספר לא סבלתי כ"כ. אני יודע שהתפקיד שלי לא כזה נורא, יש תפקידים יותר גרועים, אבל אני לא יודע אם אני אצליח לסחוב ככה עוד שנתיים. מה אתם אומרים?
אהלן אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי מאז שהתגייסתי ועד יום ולשמוע את דעתכם עליי ועל השירות שלי.. התגייסתי באוגוסט 2007 לקרבי עם מוטיבציה לשרת בצבא ולשרת בקרבי בפרט. לא כי אני פטריוט או משהו, ממש לא, אף אחד מהמשפחה שלי לא כזה, אלא כי חשבתי שזו תהיה חוויה מבגרת וחיפשתי שינוי בחיים שלי, רציתי להתבגר כנראה. מבחינה חברתית הסתדרתי שם עם האנשים ומאוד נהנתי מהחבר'ה שם אבל לא סבלתי את הטחינה (הייתי בגדוד) והשמירות וכל העניין של להיות צעיר שם בפלוגה ותיקה ממש לא קרץ לי. חשוב לומר שהייתי חייל רגיל שלא היה מצטיין אך גם לא היה כ"כ בעייתי. הייתי באמצע אולי נוטה להיות בעייתי קצת אבל לא בצורה משמעותית. לאחר כחצי שנה החלטתי שאני לא מעוניין להמשיך בשירות קרבי. מפה לשם יצאתי (בעזרת קב"ן, 45 נפשי) לקראת סוף האימון המתקדם ועברתי לבסיס קל"ב יומיות. הגעתי לבסיס מגעיל שבו אני נמצא עד היום. לוקח לי להגיע לבסיס שעתיים באוטובוסים, למזלי כמעט תמיד יש לי אוטו כך שלוקח לי להגיע לשם באוטו כשעה. חשוב שאני יעיד על עצמי שאני בא מבית טוב ושמו אותי (מבלי להשתחצן או משהו, זאת האמת) בבסיס עם אנשים בעייתים עם בעיות כמו נפקדויות עריקות, נערי מקא"ם, בקיצור אנשים שאני לא מתחבר אליהם בכלל. ז"א אני מסתדר איתם ואין לי בעיה לדבר איתם, אני גם טיפוס חברותי למזלי. אבל חוץ מזה אני לא מתחבר אליהם יותר מדי. התפקיד שלי הוא עובד רס"ר.. אני בא לבסיס המפקד שלי אומר לי מה לנקות, לצבוע, לסדר. אני עושה הכל לבד בלי עוד עובדי רס"ר איתי (מדור קטן). השעות שלי די טובות למרות שלפעמים הוא יכול גם להשאיר אותי עד 5 בערב, אז יש ימים שאני חוזר מאוחר אבל כשאני חושב על זה עכשיו - ברוב הימים אני נמצא כבר בסביבות 2 בבית. יש לי עבודה שאני עובד בה כמה ימים בשבוע בערב אני נפגש עם חברים (מי שיכול, חלק בצבא). הבעיה היא שאני די מתבייש בשירות הצבאי שלי, ולפעמים אני חושב לעצמי, בשביל מה אני עושה את זה? רק בשביל התעודת שחרור הזאת? רק בשביל לא להיות שונה מכולם? הרי אני לא תורם, וגם אם כן, האם זה שווה את כל התסכול הזה שיש בי כל יום כשאני מגיע לבסיס? מטריד אותי גם שלא הצלחתי למצוא את עצמי בצבא.. מה זה אומר עליי? כנראה שאני פשוט לא מצליח למצוא את המקום שלי במסגרות, כי גם את הביתספר לא סבלתי כ"כ. אני יודע שהתפקיד שלי לא כזה נורא, יש תפקידים יותר גרועים, אבל אני לא יודע אם אני אצליח לסחוב ככה עוד שנתיים. מה אתם אומרים?