המשך להודעה שכתבתי

[motek89]

המשך להודעה שכתבתי

זה עבר לעמוד 2 אז אני כותבת פה... לירון - - הכיתה לא חדשה, המשכנו מכיתה ט', אותן בנות, חוץ מאלה שהעיפו, ונוספו 3 בנות חדשות.... אבל מגמות זה כמו הקבצות, זה עם בנות מהשכבה שאני מכירה כבר.... אבל לא את כולן.. - יש לי חברה אחת שיודעת על החרדה והיא בכלל בכיתה מקבילה... לא באותה כיתה. אבל היא לא הכי מבינה בזה, היא לא יודעת עד כמה זה מפריע לי, והיא חושבת שאני סתם מדברת שטויות (שזה לא חמור כמו שאני מתארת).. גם חבר שלי יודע מהחרדה, והוא מאוד תומך בי. - אני לא יודעת אם אני אדבר עם היועצת אני חושבת שכן, כי אני צריכה עזרה בחרדה גם בתחומים של הבצפר, ואני לא יכולה לסמוך כל הזמן על המחנכת.... תודה רבהה!!

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo19.gif

פנייה ליועצת יכול להיות רעיון טוב. גם פנייה לפסיכולוגים החנוכיים של שפ"ח המסונפים לכל בית ספר יכול להועיל. הם מבינים בבעיות מהסוג שאת מתארת שספציפיים לבית הספר וללמודים. בהצלחה! עדכני אותנו אם תרצי.

 

[l i r o n R]

מותקית...../images/Emo60.gif

איזה חמוד, ידיד שלי תמיד היה קורה לי מותקית... אוקיי...אני מתייחסת לדברייך- אמא שלי תמיד הייתה אומרת שאנשים לא ממש יודעים איך להתמודד עם זה, כי בואי נודה בזה, חרדה זה לא פיקניק... את צריכה להתחזק מהאנשים שמבינים אותך ומקבלים אותך כמו שאת, אני בטוחה שיש לך את הדברים שהכי מפריעים לך...אז האנשים שיודעים מהחרדות שלך צריכים לתמוך בך, לגבות אותך ולאהוב אותך למרות הכל ואני בטוחה שיש כאלה, ביניהם ההורים שלך והחבר שלך...יש תמיכה...בסופו של דבר תהיי בטיפול שזה בכלל יחזק אותך מאוד...יהיה טוב! ובנוגע ליועצת, אני חושבת שזה לא יכול להזיק רק לשתף אותה...ואולי לזקנה שלה יש ערך מוסף והיא בעצם מנוסה..תנסי...מקסימום היא לא תעזור... ואין בעד מה!! את לא צריכה בכלל להודות לי!!! אני עושה הכל בכייף ומכל הלב... אם את צריכה משהו או שסתם לדבר את מוזמנת בכל עת...אני בשבילך!

 

[motek89]

תודה! ויש לי על מה להודות לך!

אני לא יודעת איפה הייתי היום בלי כל התמיכה והרצון לעזור, זה כל כך עוזר ומחמם את הלב! פתאום אני שמה לב שכולם מנסים לעזור לי והעולם לא כזה רע ואכזר.. ולא רוצים להתנכל לי.. אני רק מפחדת שמרוב שאני ארגיש כל כך טוב אני לא אשים לב לכל מיני דברים ואני אפגע באנשים... בכל מקרה, בימים האחרונים קיבלתי המון תמיכה, גם מכאן, מאנשים בפורום, גם המון תמיכה מהחבר וגם מההורים... אני לא יודעת איך להודות לכולם... כי זה כל כך עוזר!!! זה נותן ביטחון עצמי... נראה אם אני אלך ליועצת.. בעצם הדבר היחיד שמציק לי, זו המחשבה של איך אני אגיע ליועצת? ללכת לדבר איתה לבד? זה ילחיץ אותי כי היא לא מכירה אותי ואני לא אותה.. ואז בטוח אני לא אצליח לדבר.. ללכת למחנכת ולהתייעץ איתה? אבל גם איתה קשה לי לדבר.. קשה לי לפנות אליה. נותר לי רק לדבר עם אמא שתדבר עם המחנכת שתדבר עם היועצת - אבל זה נשמע טפשי שבשביל זה אמא שלי מתקשרת למחנכת, למה אני פשוט לא מדברת איתה? אבל אני לא יכולה! בעעע אני יותר מידי חרדה ולחוצה מדברים טפשיים....

 

[l i r o n R]

חמודה!

אני חושבת שאת צריכה ללכת עם אמא שלך ליועצת ולדבר איתה ביחד עם אמא...זה מאוד עוזר שנמצא איתך מישהו שאת מכירה, שתומך בך ושיודע לגבות אותך במהלך השיחה אם דברים קצת מסתבכים לך ויוצאים לא ישר... אתה מוקפת ועטופה תמיכה וזה רק מראה לך שהעולם באמת לא כזה מקום נורא, למרות כל החרדות!!! אני שמחה לשמוע שאת בסדר מותק, ואני בטוחה שזה רק ישתפר.. תמיד כאן, לירוני.

 

[בוזיקית]

לדעתי...

עדיף לבד! אמא לא תהיה שם כל הזמן בשבילך. את צריכה להתחיל ללמוד לעמוד על שלך ולעשות את זה בעצמך, ויפה שעה אחת קודם. הכרתי בנות בגיל שלי שעד היום, כשהן בנות 27 - 28 אבא מסדר להן כל דבר, אמא באה איתן לכל מקום... לא יודעת... זה אולי נוח מאוד, אבל בחיים הן לא תדענה להסתדר בכוחות עצמן... לי אף אחד לא עזר אף פעם ונשארתי בחיים עם כל הקושי... זה רק יחשל אותך. מה כבר יכול לקרות מותק? תחשבי בהגיון, את הרי נערה מאוד חכמה... את תגיעי ליועצת. את תגיעי למחנכת. כבר אמרתי לך, אם קשה לך לדבר, כתבי מכתב! מה את כל כך דואגת? שיראו אותך אצלה? אז יראו אותך! ביג דיל! בשביל זה היא שם! הלואי שלי היתה כזו תמיכה כשהייתי בגילך... כשהייתי גדולה ממך רק בשנה עזבתי את הבית למקום רחוק מאוד. לא היה לי קל אבל עשיתי את זה לבד. לגמרי לבד. בגילך אני סידרתי לאבא שלי טיפולים והלכתי לרופא המחוזי (בגיל 13 יותר נכון) כדי להילחם איתו על תרופות לאבא... לא היתה ברירה! לא היה מי שיעשה את זה! האמת שהייתי אז הרבה יותר אמיצה ממה שאני היום... מה שאני מנסה להגיד לך - ככל שתקדימי לסמוך על עצמך ולהאמין בעצמך, תהיי פחות תלותית ונזקקת. כשחליתי הייתי בת 17.5, בלי אבא, ועם אמא חסרת סבלנות ועצבנית. את כל הבדיקות עשיתי לבד, ואני מדברת על שבועות שלמים בבית חולים. נכון, היא באה לבקר כל יום, אבל הכל מא' עד ת' עשיתי לבד. היתה לי ברירה?? אפילו הרופאים שאלו אותי תמיד איפה ההורים שלי, וסיפרתי שאבא מת ושאמא לא מתמודדת, והם ריחמו עלי, ואני ריחמתי על עצמי, והיה ממש "כיף"... לפעמים אני חושבת כמה נוח לאנשים שיש להם כזאת תמיכה, כמה שזה עוזר, כמה שזה נפלא, אבל אז אני נזכרת שרק בזכות זה, שלי לא היה כל זה, רק בזכות זה התחזקתי והיום אני מסוגלת להתמודד עם דברים שבחיים לא הייתי מאמינה על עצמי. את תרגישי הרבה יותר גאה בעצמך אם תלכי ליועצת לבד. תוכלי לתת לעצמך טפיחה על השכם. תתמלאי בטחון עצמי. תדעי שאת המשוכה הזו עברת לבד! וכל הכבוד! אני בטוחה שאת יכולה. ללכת עם אמא - ואז אם הילדים יראו אותך באה עם אמא ליועצת? איך זה ייראה? כבר עדיף ללכת לבד... זו תהיה הגדולה שלך, פה תוכיחי שאת יכולה, ואני מאמינה בך שאת יכולה. יש לך הרבה יותר כוחות ממה שאת מפרגנת לעצמך. הבחירה בידייך יקירה, ואני סומכת עלייך שתדעי להשתמש בתבונה שבה חנן אותך האל. אל תיפלי ברוחך. כמו שלירוני אמרה - את מוקפת אהבה ותמיכה! רק דעי להשתמש בה כשמיכה חמה ועוטפת, ולא בתור קביים לפיסח... שיהיה לך רק טוב, מכל ה -

בוזי

 

[l i r o n R]

GO BUZI!!!!!!!../images/Emo45.gif

 

[בוזיקית]

תגידי, לירוני, כבר אמרתי לך היום

שאת מקסימה? הנה אחד רק בשבילך!!!

לכל המתעניינים - דיווח על ענייני השיחה שלי עם הבוס יגיע מאוחר יותר...

 

[l i r o n R]

תודה מווווווווותק!!! גם את מקסימה!!

 

[motek89]

אבל....

אני לא יכולה! אני לא מסוגלת! אני לא כל כך אמיצה!! התכוונתי... שאני אדבר עם אמא והיא תדבר עם המחנכת, אולי תבקש ממנה את המס' של היועצת, או שתבקש ממנה שתדבר איתה ואז היועצת תקרא לי, או שנקבע שעה מסויימת.. פשוט ללכת לבד ככה בלי להודיע לפני, ככה "להפתיע" את היועצת, או.. איך להסביר.. אני לא יכולה את זה. זה מלחיץ אותי כמו לא יודעת מה, והלחץ הזה מפריע לי בדברים אחרים... זה מפריע, משפיע על דברים שאני עושה...

 

[בוזיקית]

את כל זה את יכולה לעשות לבד אם תפני

בעצמך למחנכת שלך... מה, לא ככה? חוץ מזה כמו שכבר אמרתי - אין דבר כזה לא יכולה. לא מסוגלת. אני פשוט לא קונה את זה. סורי. תכניסי לעצמך לראש שאת כן יכולה ותצליחי! באמת שלא הבנתי מה קשורה אמא לכל הסיפור הזה. יש לך מחנכת שאותה את מכירה ומחבבת, והיא מחבבת גם אותך. מה את רוצה יותר מזה?? למה כל דבר לערב את אמא? במה אמא יותר טובה ממך לצורך העניין? טוב, אני את שלי אמרתי, עכשיו זה תלוי רק בך. ההחלטה כן בידיים שלך, אפילו שאת מרגישה/חושבת שלא.

 

[motek89]

אני לא יכולה!!!!!

תביני, אני לא יכולה!!!!! זה סתם מלחיץ אותי!!!!!!!!

 

[l i r o n R]

מותק בוזי צודקת! תנסי! תוכיחי לעצמך

את כבר תהיי בסדר אני מבטיחה לך...בהתחלה זה יהיה קשה, אבל תשכנעי את עצמך שזה משהו שאת צריכה לעשות בעצמך...לא יקרה לך שום דבר גם לא אם תלחצי מאודדדדדדדד....היועצת וכולם הם בצד שלך...ואף אחד לא ישתמש בחרדה שלך נגדך...דבר ראשון תנסי! את תרגישי טוב עם עצמך!

 

[בוזיקית]

ועוד משהו...

אולי את רוצה שאמא שלך גם תילמד במקומך? או שתלך ליועצת במקומך? ותעבור טיפול במקומך? אני מצטערת אם זה נשמע מרושע, האמיני לי שלא זו הכוונה. אני מנסה קצת לנער אותך שתביני כמה שזה אבסורדי, מה שאת אומרת. את לא תוכלי להישאר לנצח מאחרי הסינר של אמא! את ממש חושבת מוגבל! החשיבה שלך מוגבלת ואפילו גובלת בנכות! מה זה לא יכולה?? את לא נכה! את לא בת 5! את לא מפגרת רחמנא ליצלן, ואת לא מוגבלת! תוציאי לך את הדפוס הזה מהראש! את ועוד איך יכולה! מצידי תקיאי לפני זה, תזיעי תוך כדי זה ותרעדי מפחד אחרי זה, רק תדעי שעשית את זה, והחוויה הזאת תהיה הרבה יותר חזקה, מלמדת, מועילה, ומחנכת, ורק תצמחי ותגדלי ממנה. יש לך עכשיו הזדמנות פז!

 

[בוזיקית]

שירשרתי בטעות ללירון, אבל התכוונתי

אלייך. ויש לי עוד משהו במיוחד בשבילך, מותק...

אל תשכחי אף פעם: אין דבר כזה לא יכולה

תאמיני בעצמך! יש לך במה להתגאות!