המשך פרוייקט הראיונות

Another Girl

New member
המשך פרוייקט הראיונות

שבוע שלישי... הפרוייקט,כשמו כן הוא, הוא סדרה של ראיונות וירטואליים עם חברי הלהקה ועוד כמה מקורבים עליהם.(כן,כן, הם עברו קורס מזורז בעברית,תתפלאו) בכל שבוע "נראיין" כאן אישיות אחרת, ובמהלכו תוכלו לשרשר כל שאלה שרק רציתם לשאול אותה. גם אם היא לא תענה לכם מיד,או אפילו באותו יום (בכל זאת, לאייקונים שכאלו אין הרבה זמן פנוי...)מובטח כי עד סוף השבוע כל שאלות הגולשים ייענו ברצינות ובתשומת לב. כמה הערות: - קודם כל, יש לקחת את כל הראיונות ברוח טובה. כפי שתוכלו לשער יכללו הראיונות כמה אנשים שאינם, לצערנו, בין החיים עוד, ואין בכך זלזול וחוסר כבוד לזכרון המת- להפך. אם הדבר פוגע ברגשות אנשים מסויימים אני מתנצלת מראש,ואפשר להימנע מהשתתפות בראיונות ספציפיים. -בכל יום ראשון ייפתח שרשור שאלות חדש למרואיין חדש,ורק לשם יש לשרשר את השאלות. - כפי שאמרתי ביום חמישי-המרואיין האמיתי הוא בשם המשתמש המואדם בלבד ורק אליו יש להתייחס כמרואיין. שוב אחזור על זה שזו לא אני בתחפושת, אז אין כל טעם להפנות אליי שאלות ראיון באופן אישי,אלא לאורח בלבד.כמו כן נא לא לפנות אליו במסר,אלא לשאול מה שרוצים בשרשור בלבד. - אפשר לשאול כל שאלה, אבל כמובן לשמור על הכללים של שפה יפה ולכבד את האורח. -הודעה זו תפורסם בתחילת כל שרשור שאלות למרואיין,כדי למנוע אי הבנות ואי נעימויות. תהנו...
 

Another Girl

New member
שרשור שאלות לפול מקארטני ../images/Emo15.gif

כן, הזזתי כמה עניינים בחלונות הגבוהים (קצת ירוקים לא הזיקו
) והרי לפנינו סר פול מקארטני: החצי השני של הצמד, יוצר מופלא, זמר, באסיסט, אמן ואישיות הסטורית. שרשרו שאלותיכם... (ואליאור-העם מחכה לידיעה בעמוד הראשי של העיתון
)
 

אלרוס

New member
פול היקר

למה אתה לא מגיע לארץ? האם ניסית למנוע את ההתפרקות בצורה כלשהי ואם לא אז למה? האם אתה חושב שאם לא הייתם מתפרקים אז הייתם ממשיכים עד היום? אם כולם היו חיים, האם היית רוצה לעשות אתם קאמבק? האם אתה באמת מת? תודה...
 

i love lucy

New member
../images/Emo23.gifפוווווווול../images/Emo23.gif../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif../images/Emo41.gif

קודם כל קציתי לומר לך שאני כל כך אוהבת אותך אתה בן אדם כל כך מתוק ואין כמותך
וגם השירים שלך כל כך מתוקים ויפים בקיצור אתה מלך!
חחח וגם הנה לך כמה שאלות: 1) איך הגעת למצב כזה עם ג'ון?! (אני מתכוונת בסוף שרבתם והכל..) הרי הייתם חברים טובים לא? 2) איזה תקופה שלכם הכי השפיעה על המוזיקה שלך?, איזה תקופה הכי אהבת? 3) למי מוקדש השיר מרתה? 4) והאם כל שירי האהבה שלך מוקדשים לאותה בחורה? האם הם בכלל מוקדשים למישהי? 5) מה השיר הראשון שרשמת? 6) מה השיר האהוב עליך מבין שיריך? ואל תשכח שאני מאוד מאוד אוהבת אותך לתמיד!
 

i love lucy

New member
והכי חשוב שאלה חשובה../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

האם אתה עובד בחשאי ב- C.T.U?!?! אוהבת לוסי
(שים לב לחתימה המקורית!)
 
Hi Everybody

ראשית אני רוצה להודות לבתיה על האירוח ועל הקורס המזורז בעברית! ענבר - שאלה קשה... זה כמו לשאול ילד אם הוא אוהב יותר את אמא או את אבא. אני לא חושב שאני יכול להצביע על אמן מסוים שהשפיע עלי הכי הרבה. אבל אני יכול למנות אמנים שהשפיעו עלי יותר מאחרים, בתקופות שונות. אלביס (פרסלי) היה הבולט ביניהם, לאורך רוב שנות ההתבגרות. בלעדיו הכל היה נראה אחרת. גם Little Richard ו Carl Perkins... יותר מאוחר היו אמנים קלאסיים-אוונגארדים שהשפיעו מאוד על מה שעשיתי, כמו Stockhausen ו Varese. אלרוס - אני לא מגיע לישראל פשוט כי לא הזמינו אותי... בכנות, הייתי רוצה מאוד לבקר באיזור אבל איכשהו דברים אחרים דוחים זאת. אני זוכר ש ב79' הייתי אמור להופיע בתל אביב עם הלהקה שלי, Wings. משהו קרה בין המנהל שלנו Harvey Goldsmith לבין הנהלת האולם בו היינו אמורים להופיע ובסוף זה נפל. כשמסתכלים אחורה, לכל התהליך שהביטלס הפסיקו בהדרגה להיות ביחד, אפשר להגיד הרבה דברים, אבל אני הייתי חלק מזה בדיוק כמו השאר. ניסיתי להציע רעיונות, ניסיתי לשכנע ג'ורג' וג'ון להישאר יותר זמן באולפן, אבל לכל אחד מאיתנו היו כל כך הרבה דברים אחרים בראש, ואחרי יותר מעשר שנים שהיינו ביחד, פשוט היינו צריכים זמן לעצמנו. כך שבאותה העת, לא היה טעם להחזיק אותנו ביחד בכוח. אני לא חושב שהיינו ביחד כלהקה עד היום, אם לא היינו נפרדים אז. תמיד הייתי רוצה לחזור ולהיות שוב ביחד עם ג'ון, ג'ורג' ורינגו, אבל לא כתחייה של הביטלס. רק לכמה הופעות, אולי להקליט שיר או שניים... בפעם האחרונה שבדקתי, אני חי ונושם :) מדהים שהשמועה הזו מסתובבת כמעט 40 שנה! I Love Lucy - אני חושב שבמחצית השניה של שנות השבעים ג'ון ואני חזרנו להיות חברים. התקופה הזו לא הייתה קלה בשביל שנינו וג'ון ביטא את זה יותר טוב ממני. הדבר שמצער אותי הכי הרבה זה העובדה שלא יצא לנו להיות ביחד כמו פעם. כמו בשאלה הראשונה, קשה לי להצביע על תקופה שאהבתי יותר. לדעתי התקופה הפוריה ביותר היא בין Help ל Sgt.Pepper, שם הגיע שיתוף הפעולה של כולנו לשיא בכל התחומים. Martha My Dear נכתב לכלבה שלי מרתה. אפשר לראות אותה פה ושם בכמה קליפים. היא הייתה מסוג שנקרא Sheep-dog , מלאת חיים ומרץ. השיר עצמו הוא חסר משמעות. ישבתי לידה והתחלתי לכתוב שורות, כאילו שאני מדבר אליה, אבל זה לא היה באמת אליה. זה סתם, מה שעלה לי בראש באותו זמן... בהחלט ייתכן שבעת שכתבתי שיר אהבה או שיר שמדבר אל בחורה, חשבתי על מישהי מסוימת. את I Will כתבתי ללינדה. מצד שני, רוב השירים שלי פשוט צצים להם, כלומר, עולה לי רעיון מסוים וסביבו אני בונה את השיר. All My Loving למשל, עלה במוחי כשהתגלחתי מול המראה לפני הופעה... אני לא זוכר מה היה הראשון הראשון שכתבתי. אולי זה היה "I Lost My Little Girl". זה כנראה היה עם ג'ון. בהתחלה רשמנו סתם דברים שלא יצא מהם כלום ועם הזמן יצאו לנו שירים. I Saw Her Standing There זה שיר שכתבתי וג'ון עזר לי להשלים, אותו שרנו אפילו לפני המבורג אז הוא בטוח בין הראשונים. מהשירים שכתבתי, יש כאלה שאני אוהב פחות ויש כאלה שיותר. אני לא יכול להצביע על שיר כזה אך בהחלט יש שירים שאני מעדיף אותם יותר בגלל שהביצוע נשמע לי יותר טוב, ופחות בגלל המילים. And I Love Her הוא מאוד חביב עלי, אותו הקלטנו בהתחלה עם גיטרות חשמליות אבל אחרי שני ניסיונות החלטתי שזה יהיה שיר אקוסטי והייתי מרוצה מהתוצאה. בזמן האחרון מתחילים לשאול אותי אם אני מתכוון לשיר את When I'm 64... ואני מניח שכן. למזלי, עדיין יש לי שיער... עדיין לא התחלתי להתעסק עם השורשים בגינה באופן קבוע אבל אני נהנה לטייל, לא רק בימי ראשון. לאורנה נסיכת קלינסטי - ג'ון כתב את השיר בתקופה לא ממש טובה בשבילו. אתם בטח יודעים שרוב החומר שג'ון עשה לבד אחרי שהפסקנו להיות ביחד הכיל הרבה כעס ותסכול, בין היתר גם עלי. אני לא שולל את זה בכלל. זו דרכו של ג'ון להתבטא. צריך הרבה אומץ כדי להוציא החוצה ולבטא את כל הכעסים, וג'ון בד"כ היה יותר טוב ממני בדברים האלה. באותה תקופה זה לא ממש עניין אותי. זה היה ריב נטו ואני שמח שזה נגמר בסוף. בוודאי שהיו שירים שלא יצא מהם כלום והם נזרקו לפח. חלק מהשירים, ג'ון היה משלים וזה היה משנה אותם לגמרי... אני לא ממש חושב על גן עדן...אבל אני בהחלט מצפה לראות את ג'ון וג'ורג'. ומי זה משתמש הפורום מ ק ר ט נ י ? אשמח אם הוא יפנה אלי שאלות... תודה על הקבלה החמה!
 
מ ק ר ט נ י\מקה\פולק'ה../images/Emo72.gif../images/Emo113.gif

הוא ילד מאד נחמד שהיה פעם בפורום (ומאז לא קפץ לבקר..), שטען בכל תוקף שהוא בעצם פול מקרטני האמיתי, ואפילו בנינו על זה קונספירציה (בנוסח פול איז דד). זה גם מסביר את הקורס המזורז בעברית..
 

דיתוּש

New member
פול...../images/Emo9.gif

טוב, יש צורך בכלל לומר כמה מקסים אתה?
ועכשיו לכמה שאלות: איך זה להיות חי? איך הבת הקטנה והמתוקה? ואיך שאר הילדים? מתגעגע ללינדה? תגיד, האם באמת אתה חושב שיוקו היא הסיבה העיקרית להתפרקותכם? וזהו נו לא מספיק
?
 
דיתוש

להיות חי זו הרגשה טובה, אני מניח. כלומר, לא התנסיתי בצד השני (או שכן?) אבל אני שמח שכך. ביאטריס כבר בת 4 חודשים כמעט והיא ממש מתוקה. זה מחזיר אותי לא מעט שנים לאחור, זה כיף לגדל שוב תינוקת. אני לא רואה ביוקו כסיבה להתפרקות. האהבה של ג'ון ויוקו היא רק חלק מתהליך ממושך שבו הלהקה הפסיקה בסופו של דבר לתפקד. באותה מידה אפשר לראות את כל מה שאני,ג'ון וג'ורג' עשינו בנפרד מחוץ ללהקה בכל הזמן הזה, גם זה גרם לכך שנבלה פחות ופחות זמן כלהקה.
 

גרמה

New member
פול היקר

מה המצב איתך? מה המצב יא גבר? בכל אופן, תמיד עניין אותי לדעת...האם אתה חושב שהמוזיקה שלך השתנתה אחרי שהביטלס התפרקו ולמה זה קרה לדעתך? האם אתה מקשיב למה שיש היום במוזיקה? האם יש משהו שאתה אוהב? תודה בנתיים
 
sababa

כפי שאתם נוהגים לאמר כאן. מילה נחמדה! אחרי הביטלס, ניסיתי במכוון לא לחזור על דברים שעשיתי עם הלהקה. עצם זה שלא הייתי במסגרת הביטלס גרם לכך שהמוסיקה לא נשמעה כמו משהו שהביטלס היו יוצרים... למרות שעם הזמן לכל אחד היה חופש מסוים ליצור כמו שהוא רצה אבל עדיין היתה תחושה שאי אפשר לעשות כל מה שנרצה ועדיין התערבנו ביצירות שלנו, לטובה ולרעה. Wings היא ביטוי של היצירה שלי, ללא קשר לביטלס. זה מה שרציתי לעשות. הטעם האישי שלי התפתח כל הזמן וקלט דברים חדשים כך שהוא לא נעצר ב 1970 וגם זה קיבל ביטוי ב Wings. מתי שאני לא כותב מוזיקה אני מקשיב לכל מה שיש היום. כך עשיתי מאז שאני זוכר את עצמי וזה מה שאפיין את היצירה שלי (וגם של הביטלס) לאורך השנים. בעשור האחרון קיימת פריחה אמיתית של מה שמכונה "מוזיקת עולם",שזה לדעתי דבר נפלא. יותר ויותר אמנים בכל העולם מקבלים במה ורשות להקליט וכך כל האנשים יכולים לשמוע צלילים שמקורם בצד השני של העולם ולשלב אותם מאוחר יותר במה שם מנגנים. הדברים שניתן ליצור משילובים כאלה הוא לדעתי מדהים. זהו לדעתי התחום שהתפתח ופרץ קדימה. הרוק למשל לא ממש מתפתח אלא רק משנה צליל כדי להתאים להיום. אך בכל זאת יש לא מעט להקות שכיף לשמוע אותם, כאלה שנמנים יותר עם הרוק האלטרנטיבי.
 

גרי רשף

New member
When You're 64

לדעתי בעוד שנה או שנתיים תהיה בן 64. האם משהו מהשיר הולך להתגשם?
 
אליל שלי,../images/Emo99.gif../images/Emo72.gif../images/Emo113.gif

כבר אמרתי שאני אוהבת אותך? אני אומר את זה עוד פעם
כמה שאלות, בטובך: 1. איך הרגשת כששמעת את השיר של ג'ון how do you sleep? 2.היה איזה שיר שכתבת ולא היית מרוצה ממנו עד כדי כך שקרעת את הדף או כד'?אם יש, האם השיר הזה התפרסם בסוף? 3.כשתעלה לגן עדן, מה אתה מצפה למצוא שם? (או שאתה כבר בגן עדן?
) 4.והשאלה הגדולה - האם אתה בעצם משתמש הפורום מ ק ר ט נ י
(
) מקווה שאראה אותך בהופעה מתישהו (אם תוזילו את הכרטיסים
), love you!
 

tin ker bell

New member
פול יקירי

אתה יוצר אדיר, שמך לא ישכח בהסטוריה לפחות לעוד מאה שנה... יש לי כמה שאלות קצרות.. 1. לא יצא לי ממש לשאול את ג'ורג' או ג'ון.. אשמח אם תתאר לי בערך את הרגשתך כשהתחלת להבין עד כמה מפורסמים אתם נהיים... 2. בראיון אחד, כאשר נאמר לך כי "i want to hold your hand" כבש את מצעדי הפזמונים בארצות שונות וביניהן ישראל, אמרת (או שמא זה היה מישהו אחר??) "ho I'm glad they like us in israel". אז... מה פשר המשפטו הזה? אתה באמת חושב כך??
איך באמת הרגשת כשדחו את בואכם בישראל (רעים שכמותם!!)? ואתה מוזמן לישראל..!
 
היי

צבירת הפופולריות הייתה הדרגתית אך יחד עם זאת היא הייתה עצומה. בהתחלה היעד היה ליברפול, אח"כ אנגליה, אח"כ כל האי, ואח"כ אירופה וכמובן, היעד הנכסף - אמריקה. זה היה די נחמד לתקופה מסוימת... כל המקומות שביקרנו, הדברים שעברו עלינו, הבנות שחיכו מעבר לכל פינה ובכל מקום שהלכנו
אבל בשלב מסוים זה התחיל להיות מעמסה וזה עייף את כולנו... וזה הגיע למצב שפשוט לא קיבלנו הזמנות להופיע לקראת סוף 66'. אני באמת לא זוכר את המשפט לגבי ישראל. אולי זה אני, אולי זה מישהו אחר... אבל אני באמת חושב כך! לגבי ההופעה בישראל - אף אחד מאיתנו בכלל לא ידע על כך עד למותו של בראיין. בראיין, שהיה האמרגן שלנו, אדם טוב וחבר שאני מתגעגע אליו, הוא ניהל את כל הרישומים, את כל ה bookings (איך אומרים את זה בעברית?) ואת כל העסקאות עם אמרגנים אחרים, כך שברוב המקרים אף אחד מהארבעה לא ידע היכן אנחנו עומדים להופיע בעוד כמה חודשים. היתרון היה שלא היינו צריכים להתעסק עם כל זה, אחרת גם בימים הבודדים שהיה לנו חופש, היינו נאלצים להתעסק עם ניירת... החיסרון היה שכאשר ברייאן נפטר נשאר חלל עצום ולא ידענו בכלל מה לעשות. אני מניח שאם היינו ממשיכים להופיע, ייתכן והיינו מפספסים הופעות (!) ואז מקבלים טלפונים נזעמים...
תודה רבה על ההזמנה !
 

Another Girl

New member
אבקש להודות לסר מקראטני

שחלק עימנו את זמנו והואיל לענות לשאלותינו.
 
למעלה