ליפא העגלון
New member
המשך פרק יח "מתחת לעץ הלימון הצהוב"
ברטו היה נחוש בדעתו לפגוש ולהיות עם מימי אך התאכזב שוב כשלא ראה אותה שוב במקומה הקבוע שם עבדה מתחת לעץ הלימון הצהוב ולא הצליח ליצור עימה קשר אף שניסה להתקשר שוב ושוב. "לא יקרה כלום אם תוותרי על ריצת הבוקר" גערה טלי במימי כשראתה אותה לובשת את בגדי הספורט שלה ומתכוננת לצאת אל ריצת הבוקר שלה וזה לאחר שרק זמן קצר קודם לכן חזרו מהאירוע השמח.עיניו של מורדוך התמלאו בדמעות בסיומו של אותו ערה מוצלח,דמעות של אושר ושמחה לא ידע איך להודות לשתי חברותיו שעזרו לו להגשים את חלומו.לאותן שתי בנות שאירגנו את האירוע ולא הפסיקו במשך כל הלילה לרקוד ולעשות שמח ובזכותן האירוע הצליח וכולם כמעט כולם נהנו שמחו והיו מרוצים."אני חייבת לרדת במשקל" השיבה מימי כשנעמדה מול המראה ונגעה בבטנה החשוף שלא היה בו טיפת בשר מיותרת וגופה היה בנוי להפליא."את לא מורידה את האיפור?"שאלה טלי בהתפעלות ומימי התחמקה מלתת לה תשובה ובכוונתה להראות יפה כשתראה הבוקר את ברטו.הפעם היתה נחושה ומלאת רצון לפגוש את אותו הבחור שמצא חן בעינייה כפי שרקמה את התוכנית לפגוש בו הפעם. באי חשק נסע ברטו אל נקודת החלוקה בה עבד לאחר ששוב לא ראה את זו שחיפש, הגיע אל מקום העבודה מוקדם מהרגיל עוד לפני שהגיעו שאר חבריו לעבודה. קיווה שהבוקר יגיעו העיתונים מההדפסה מוקדם כדי שיוכל לישון ולנוח קצת שמח כל כך שהיו יום שישי ולא יצטרך ללכת לבסיס וכך יהיה לו זמן למנוחה ומחשבה.בחניון הריק ישב בתוך רכבו והמתין לעיתונים שם את הקלטת בתוך הטיפ שבמוכינתו וברקע התנגן השיר שאהב והמילים שהזכירו לו את בדידותו בלי האהבה שרצה.שני הדמויות שרצה יותר מכל התערבבו זו בזו ודמו אחת לשניה הראשונה כבר ברחה לו רוחמה אהבתו הראשונה נישאה לאחר והיא אבודה בשבילו.מימי אהבתו השניה אהבה שחש בה כעת ונראתה לו ללא עתיד בטוח וללא סיכויי של ממש שתצליח."בדד,כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר בדד בלי עתיד,בלי תפילה,בלי תקווה" התנגנו מילות השיר מפיו של הזמר האהוב עליו מהקלטת שבמכוניתו מילים שהתאימו ותיארו את מצבו וגרמו לו להזדהות עימו. מימי נשקה לטלי שנראתה גמורה וסחוטה מאד מהמאמץ שהשקיעה בערב ולאורך כל הלילה.מימי חשה עייפות לא פחות ממנה אך ידעה שלפניה יש מטרה וברצונה לפגוע ולהצליח במטרה,יצאה מהבית אל הרחוב החשוך.הביטה אל שעונה זה הזמן פחות או יותר כך קיוותה שברטו אמור להיות באזור לחלק עיתונים. "תעיר את ברטו" ביקש דרור מאחד השליחים להעיר את ברטו שנרדם במכוניתו לאחר שזה נרדם והגיע הזמן לצאת לחלוקה.ברטו התעורר מהחלום הקצר ישר לתוך המציאות היומיומית של העבודה ויצא לעוד יום חלוקה.החום ששרר בחוץ בישר על עוד יום שרבי שעמד בפתח.ברטו הזדרז על מנת לסיים כמה שיותר מהר לפני שהשמש תיזרח במירב עוצמתה ותכה בחום קרנייה.העדיף את החורף והקור שאחרי ריצה מבניין לבניין התחמם גופו ואילו בקיץ היה כולו דביק בזיעה מרגיזה. מימי המשיכה בריצה קלה דרך הרחובות הסמוכים למקום מגוריה והבחינה במכונית הפיאט הלבנה עם המספרים 740 במרכז לוחית הרישויי כפי שזכרה עוד מאותו לילה כשפגשה בו לראשונה.המכונית נעמדה באמצע הרחוב.כעת הבחינה בברטו היוצא מרכבו הפעם לבש בגדים קיציים ולא מדי צבא ואל ראשו חבש כיפב שחורה גדולהכשציציות הטלית הקטנה שבגופו השתרכו מחולצתו."הפעם אני חייבת להיתקל בו" תיכננה מימי את המהלך הבא כשזה ייצא מהבניין ויחזור חזרה למכונית. ברטו הביט בשעון שעל ידו כשיצא מהבניין חזרה למכוניתו,נותרו לו עוד שני רחובות סמוכים,עוד בערך חצי שעה של עבודה רץ מיוזע אל מכוניתו כדי לסיים את החלוקה כמה שיותר מהר ולפני שהמנוייה מבניין שש עשר ברחוב הסמוך תתעורר ותצא לקראתי כפי שנהגה לעשות מדי פעם. "על החיים ועל המוות" מילמלה מימי לעצמה ופתחה בריצה די מהירה מתחילת הרחוב החשוך כשהבחינה בברטו המתקרב בצעדים מהירים לעבר מכוניתו.הגבירה את ריצתה לעומת הליכתו עד שחשה בהתנגשות בגופו המזיע של ברטו,שניהם נפלו ונשכבו על הריצפה מעוצמת ההתנגשות. "מה יש לך את לא רואה טוב?"נאנק ברטו השכוב על הריצפה והתעצבן על זו שהתנגשה בו,לא הבחין בה בגלל החושך ופניה שהיו בצד השני שלו. "סליחה,מצטערת" השיבה חו וקולה נשמע לו מוכר,הבחורה שהתנגשה בו קמה ממקומה לאחר שהוא כבר היה על רגליו מתנקה מהאבק,הרימה את שערות ראשה מתולתלים.רק עכשיו הבחין בה ולא האמין למראה עיניו ממולו הופיעה האדם שהכי רצה לפגוש והנה היא מולו כאילו נענו תפילותיו ותחינותיו. "הכיפה שלך" אמרה מימי כשהרימה את כיפתו השחורה שנפלה מראשו בעת ההתנגשות והושיטה לו בידה.ברטו לא ידע איך להתנהג ומה לעשות ונותר יותר נבוך כשחבש את הכיפה השחורה שלא היה על ראשו במפגש הקודם ביניהם."זו את או שאני חולם?"אמר ברטו לאחר שניות ארוכות כשהביטו זה על זו כשהתאוששו מהנפילה וניסו למצוא את המילים המתאימות. "אז נפגשים שוב"אמרה מימי ועשתה מין פרצוף של כועסת על כךשלא התקשר אליה ולא שאל לשלומה. "ניסתי להתקשר אתמול ולא ענית" אמר ברטו כאילו שתירגם את הבעת פניה הכעוס של מימי."וגם הייתי אצלך בעבודה ולא היית" המשיך ברטו ולא ידע מה תהיה תגובתה ואם נכון דיבר. "נכון,הייתי אתמול באירוע"השיבה מימי וסיפרה לו על הבר-מצווה של בנו של נהג המונית השומר עליה וברטו נתקל בו אז באותו הלילה. "אז מה את עושה פה?" "מה אתה עושה פה?" יצאו במקביל מפי שניהם אותו השאלה דבר שגרם לשניהם לצחוק ולהשתחרר מעט מהלחץ והביישנות."אז אתה באמצע העבודה ואני באמצע ריצת הבוקר" סיכמה מימי את המצב והעבירה את הכדור למגרשו כדי שיחליט על הצעד הבא. "על החיים ועל המוות" חשב ברטו לעצמו וידע שזו ההזדמנות ואוליי לא תהיה עוד אחת וכך ידע את כוונתה."אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" הציע ברטו ולא ידע איך יצאו לו המילים מפיו וליבו הלם בחוזקה כשהמתין לתשובתה. "בכיף,מתי שתרצה" השיבה מימי."אני רוצה עכשיו" אמר ברטו בלחש וחשב שלא שמעה אותו "גם אני" השיבה מימי בקול לחוש. "עוד חצי שעה מתאים לך?" שאל ברטו והסביר שעליו לסיים את החלוקה. "בעוד חצי שעה אהיה בטיילת מול חוף הדולפנריום ביפו" השיבה מימי וקבעו להיפגש שם כשהוא יסיים והיא כבר תהיה שם בעוד חצי שעה. "אז קבענו אמרו שניהם יחדיו.מימי המשיכה במלוא המרץ והחשק את ריצת הבוקר. "שיהיה לך יום נעים" צעק לה נהג משאית הזבל ששמח לראותה שוב "בטוח שיהיה" השיבה מימי בשמחה. ברטו נכנס אל מכוניתו להמשך עבודתו צבט את זרעו כדי להרגיש אם הוא חולם או שהכל התרחש במציאות.רצה לעזוב הכל ולנסוע אל אהבתו אך הוא חייב להמשיך בעבודה.בהתלהבות רבה המשיך לרחוב הבא האור שבקומה השניה שבבניין שש עשר דלק והעיד שהמנוייה כבר מחכה לו."תודה על העיתון,אוליי הפעם תשתה איתי קפה?" הציעה שוב שהפעם כפתורי חלוקה פתוחים לרווחה."לא תודה,כבר קבעתי עם מישהי לקפה בעוד חצי שעה" השיב ברטו ונעלם במהירות עוד לפני שזו הגיבה. מימי שמחה על התרגיל שעשתה עכשיו ידעה שפעלה נכון,כל כך פחדה מתוצאה אחרת ולשמחתה התוצאה היתה מעל המצופה.בריצה קלה ומלאת מרץ עברה את הטיילת לאורכה והגיעה אל החוף ביפו והמתינה לברטו שעדיין לא הגיע.ירדה אך החוף ושטפה את פניה מהזיעה שניגר בה."קחי מגבת" אמר לה אחד מ"אנשי הבוקר" כאילו שידע שהיא מתכוננת לפגישה."תודה לך" ניגבה מימי את פניה והודתה לו. עלתה חזרה אל הספסל הקבוע שלה הביטה לכיוון מטה אל החוף לעבר האנשים שהתעמלו שם.לשמחתה ראתה את אותו זקן גבוה המנתר ממקומו ואף סימן לה לשלום כאילו הכיר אותה זמן רב והזקנה הממושקפת יושבת לידו הפעם לא הפצירה בו שיפסיק להתעמל וישב לאכול את השמנת. מימי הסתכלה על שעונה ואיך שהורידה את ידה הופיע מולה ברטו שנראה די מזייע.שניהם הביטו זה בזו לתוך הלבן שבעיניים ושכחו מכל הצרות שבעולם התעלמו מכל מה שקורה מסביב ורק רצו להיות יחד כשחלומם הופך למציאות מציאות עם תקווה וחיים יפים יותר. המשך הסיפור יבוא בינתיים שבוע טוב ומוצלח לכולנו "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"
ברטו היה נחוש בדעתו לפגוש ולהיות עם מימי אך התאכזב שוב כשלא ראה אותה שוב במקומה הקבוע שם עבדה מתחת לעץ הלימון הצהוב ולא הצליח ליצור עימה קשר אף שניסה להתקשר שוב ושוב. "לא יקרה כלום אם תוותרי על ריצת הבוקר" גערה טלי במימי כשראתה אותה לובשת את בגדי הספורט שלה ומתכוננת לצאת אל ריצת הבוקר שלה וזה לאחר שרק זמן קצר קודם לכן חזרו מהאירוע השמח.עיניו של מורדוך התמלאו בדמעות בסיומו של אותו ערה מוצלח,דמעות של אושר ושמחה לא ידע איך להודות לשתי חברותיו שעזרו לו להגשים את חלומו.לאותן שתי בנות שאירגנו את האירוע ולא הפסיקו במשך כל הלילה לרקוד ולעשות שמח ובזכותן האירוע הצליח וכולם כמעט כולם נהנו שמחו והיו מרוצים."אני חייבת לרדת במשקל" השיבה מימי כשנעמדה מול המראה ונגעה בבטנה החשוף שלא היה בו טיפת בשר מיותרת וגופה היה בנוי להפליא."את לא מורידה את האיפור?"שאלה טלי בהתפעלות ומימי התחמקה מלתת לה תשובה ובכוונתה להראות יפה כשתראה הבוקר את ברטו.הפעם היתה נחושה ומלאת רצון לפגוש את אותו הבחור שמצא חן בעינייה כפי שרקמה את התוכנית לפגוש בו הפעם. באי חשק נסע ברטו אל נקודת החלוקה בה עבד לאחר ששוב לא ראה את זו שחיפש, הגיע אל מקום העבודה מוקדם מהרגיל עוד לפני שהגיעו שאר חבריו לעבודה. קיווה שהבוקר יגיעו העיתונים מההדפסה מוקדם כדי שיוכל לישון ולנוח קצת שמח כל כך שהיו יום שישי ולא יצטרך ללכת לבסיס וכך יהיה לו זמן למנוחה ומחשבה.בחניון הריק ישב בתוך רכבו והמתין לעיתונים שם את הקלטת בתוך הטיפ שבמוכינתו וברקע התנגן השיר שאהב והמילים שהזכירו לו את בדידותו בלי האהבה שרצה.שני הדמויות שרצה יותר מכל התערבבו זו בזו ודמו אחת לשניה הראשונה כבר ברחה לו רוחמה אהבתו הראשונה נישאה לאחר והיא אבודה בשבילו.מימי אהבתו השניה אהבה שחש בה כעת ונראתה לו ללא עתיד בטוח וללא סיכויי של ממש שתצליח."בדד,כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר בדד בלי עתיד,בלי תפילה,בלי תקווה" התנגנו מילות השיר מפיו של הזמר האהוב עליו מהקלטת שבמכוניתו מילים שהתאימו ותיארו את מצבו וגרמו לו להזדהות עימו. מימי נשקה לטלי שנראתה גמורה וסחוטה מאד מהמאמץ שהשקיעה בערב ולאורך כל הלילה.מימי חשה עייפות לא פחות ממנה אך ידעה שלפניה יש מטרה וברצונה לפגוע ולהצליח במטרה,יצאה מהבית אל הרחוב החשוך.הביטה אל שעונה זה הזמן פחות או יותר כך קיוותה שברטו אמור להיות באזור לחלק עיתונים. "תעיר את ברטו" ביקש דרור מאחד השליחים להעיר את ברטו שנרדם במכוניתו לאחר שזה נרדם והגיע הזמן לצאת לחלוקה.ברטו התעורר מהחלום הקצר ישר לתוך המציאות היומיומית של העבודה ויצא לעוד יום חלוקה.החום ששרר בחוץ בישר על עוד יום שרבי שעמד בפתח.ברטו הזדרז על מנת לסיים כמה שיותר מהר לפני שהשמש תיזרח במירב עוצמתה ותכה בחום קרנייה.העדיף את החורף והקור שאחרי ריצה מבניין לבניין התחמם גופו ואילו בקיץ היה כולו דביק בזיעה מרגיזה. מימי המשיכה בריצה קלה דרך הרחובות הסמוכים למקום מגוריה והבחינה במכונית הפיאט הלבנה עם המספרים 740 במרכז לוחית הרישויי כפי שזכרה עוד מאותו לילה כשפגשה בו לראשונה.המכונית נעמדה באמצע הרחוב.כעת הבחינה בברטו היוצא מרכבו הפעם לבש בגדים קיציים ולא מדי צבא ואל ראשו חבש כיפב שחורה גדולהכשציציות הטלית הקטנה שבגופו השתרכו מחולצתו."הפעם אני חייבת להיתקל בו" תיכננה מימי את המהלך הבא כשזה ייצא מהבניין ויחזור חזרה למכונית. ברטו הביט בשעון שעל ידו כשיצא מהבניין חזרה למכוניתו,נותרו לו עוד שני רחובות סמוכים,עוד בערך חצי שעה של עבודה רץ מיוזע אל מכוניתו כדי לסיים את החלוקה כמה שיותר מהר ולפני שהמנוייה מבניין שש עשר ברחוב הסמוך תתעורר ותצא לקראתי כפי שנהגה לעשות מדי פעם. "על החיים ועל המוות" מילמלה מימי לעצמה ופתחה בריצה די מהירה מתחילת הרחוב החשוך כשהבחינה בברטו המתקרב בצעדים מהירים לעבר מכוניתו.הגבירה את ריצתה לעומת הליכתו עד שחשה בהתנגשות בגופו המזיע של ברטו,שניהם נפלו ונשכבו על הריצפה מעוצמת ההתנגשות. "מה יש לך את לא רואה טוב?"נאנק ברטו השכוב על הריצפה והתעצבן על זו שהתנגשה בו,לא הבחין בה בגלל החושך ופניה שהיו בצד השני שלו. "סליחה,מצטערת" השיבה חו וקולה נשמע לו מוכר,הבחורה שהתנגשה בו קמה ממקומה לאחר שהוא כבר היה על רגליו מתנקה מהאבק,הרימה את שערות ראשה מתולתלים.רק עכשיו הבחין בה ולא האמין למראה עיניו ממולו הופיעה האדם שהכי רצה לפגוש והנה היא מולו כאילו נענו תפילותיו ותחינותיו. "הכיפה שלך" אמרה מימי כשהרימה את כיפתו השחורה שנפלה מראשו בעת ההתנגשות והושיטה לו בידה.ברטו לא ידע איך להתנהג ומה לעשות ונותר יותר נבוך כשחבש את הכיפה השחורה שלא היה על ראשו במפגש הקודם ביניהם."זו את או שאני חולם?"אמר ברטו לאחר שניות ארוכות כשהביטו זה על זו כשהתאוששו מהנפילה וניסו למצוא את המילים המתאימות. "אז נפגשים שוב"אמרה מימי ועשתה מין פרצוף של כועסת על כךשלא התקשר אליה ולא שאל לשלומה. "ניסתי להתקשר אתמול ולא ענית" אמר ברטו כאילו שתירגם את הבעת פניה הכעוס של מימי."וגם הייתי אצלך בעבודה ולא היית" המשיך ברטו ולא ידע מה תהיה תגובתה ואם נכון דיבר. "נכון,הייתי אתמול באירוע"השיבה מימי וסיפרה לו על הבר-מצווה של בנו של נהג המונית השומר עליה וברטו נתקל בו אז באותו הלילה. "אז מה את עושה פה?" "מה אתה עושה פה?" יצאו במקביל מפי שניהם אותו השאלה דבר שגרם לשניהם לצחוק ולהשתחרר מעט מהלחץ והביישנות."אז אתה באמצע העבודה ואני באמצע ריצת הבוקר" סיכמה מימי את המצב והעבירה את הכדור למגרשו כדי שיחליט על הצעד הבא. "על החיים ועל המוות" חשב ברטו לעצמו וידע שזו ההזדמנות ואוליי לא תהיה עוד אחת וכך ידע את כוונתה."אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" הציע ברטו ולא ידע איך יצאו לו המילים מפיו וליבו הלם בחוזקה כשהמתין לתשובתה. "בכיף,מתי שתרצה" השיבה מימי."אני רוצה עכשיו" אמר ברטו בלחש וחשב שלא שמעה אותו "גם אני" השיבה מימי בקול לחוש. "עוד חצי שעה מתאים לך?" שאל ברטו והסביר שעליו לסיים את החלוקה. "בעוד חצי שעה אהיה בטיילת מול חוף הדולפנריום ביפו" השיבה מימי וקבעו להיפגש שם כשהוא יסיים והיא כבר תהיה שם בעוד חצי שעה. "אז קבענו אמרו שניהם יחדיו.מימי המשיכה במלוא המרץ והחשק את ריצת הבוקר. "שיהיה לך יום נעים" צעק לה נהג משאית הזבל ששמח לראותה שוב "בטוח שיהיה" השיבה מימי בשמחה. ברטו נכנס אל מכוניתו להמשך עבודתו צבט את זרעו כדי להרגיש אם הוא חולם או שהכל התרחש במציאות.רצה לעזוב הכל ולנסוע אל אהבתו אך הוא חייב להמשיך בעבודה.בהתלהבות רבה המשיך לרחוב הבא האור שבקומה השניה שבבניין שש עשר דלק והעיד שהמנוייה כבר מחכה לו."תודה על העיתון,אוליי הפעם תשתה איתי קפה?" הציעה שוב שהפעם כפתורי חלוקה פתוחים לרווחה."לא תודה,כבר קבעתי עם מישהי לקפה בעוד חצי שעה" השיב ברטו ונעלם במהירות עוד לפני שזו הגיבה. מימי שמחה על התרגיל שעשתה עכשיו ידעה שפעלה נכון,כל כך פחדה מתוצאה אחרת ולשמחתה התוצאה היתה מעל המצופה.בריצה קלה ומלאת מרץ עברה את הטיילת לאורכה והגיעה אל החוף ביפו והמתינה לברטו שעדיין לא הגיע.ירדה אך החוף ושטפה את פניה מהזיעה שניגר בה."קחי מגבת" אמר לה אחד מ"אנשי הבוקר" כאילו שידע שהיא מתכוננת לפגישה."תודה לך" ניגבה מימי את פניה והודתה לו. עלתה חזרה אל הספסל הקבוע שלה הביטה לכיוון מטה אל החוף לעבר האנשים שהתעמלו שם.לשמחתה ראתה את אותו זקן גבוה המנתר ממקומו ואף סימן לה לשלום כאילו הכיר אותה זמן רב והזקנה הממושקפת יושבת לידו הפעם לא הפצירה בו שיפסיק להתעמל וישב לאכול את השמנת. מימי הסתכלה על שעונה ואיך שהורידה את ידה הופיע מולה ברטו שנראה די מזייע.שניהם הביטו זה בזו לתוך הלבן שבעיניים ושכחו מכל הצרות שבעולם התעלמו מכל מה שקורה מסביב ורק רצו להיות יחד כשחלומם הופך למציאות מציאות עם תקווה וחיים יפים יותר. המשך הסיפור יבוא בינתיים שבוע טוב ומוצלח לכולנו "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"