אמא זועמת1
New member
המשך
אז היום אני הולכת שוב בדרך לגן עירייה ומה אני רואה? הפעם אופנוע חונה באמצע המדרכה אבל בצורה כזו שאף אחד עם עגלה או כיסא גלגלים לא יוכל לעבור
הפעם החלטתי לא להתעמת אלא פשוט להתקשר למוקד ולשלוח להם תמונות. הם פתחו קריאה ושלחתי את התמונות הם אמרו שישלחו ניידת. זה היה ב-8:07. חיכיתי 10 דקות אף אחד לא בא. בינתיים יצא האופנוען מהמעון, עלה על האופנוע ואפילו לא ראה אותי למרות שעמדתי ממש מאחרוי האופנוע. יצא אחת המטפלות וניגשתי לבקש ממנ שתסביר להורים שזה לא בסדר, שיש מקום להתחשב. שימו לב שמדובר על מעון דתי (מהזרם של ברסלב למי שמכיר) אתם יודעים מה היא אמרה: "תפסיקי גם כן את עושה דרמה מכל דבר. היית יכולה לעבור עם העגלה." אמרתי שניסיתי ולא הצלחתי. והיא פשוט התעלמה ממני והתחילה לדבר עם האדם שלידה.
בכל מקרה המשכתי עם הילדים שמתי את הבן בגן שלו ואז דיברתי בין לבין עם הסייעת. מה שהיא אמרה די זעזע אוי ותחשבו שמדובר באישה שאמורה להיות חלק מצוות חינוכי. היא אמרה: "מה לעשות? אני בבוקר ב-7:30 תופסת את כל המדרכה עם הרכב שלי. אף אחד לא יכול לעבור ולא אכפת לי מכלום." הייתי קצת בשוק ושאלתי אותה: "ומה אם עובר אדם על כיסא גלגלים? הרי אין לו את האופציה של איכשהו למצוא דרך להתפתל בין המכוניות. הוא די תקוע" אז היא אומרת: "אז הוא צריך לדעת שב-7:30 הוא לא יכול לעבור שם ושימצא פיתרון אחר." אתם מבינים? אדם על כיסא גלגלים לא יכול לעשות שימוש במדרכה שהיא הזכות שלו והמקום הבטוח היחיד שעליו הוא יכול להתנייד והוא מודר מהמרחב הציבורי וכל זה למה? כי הדברת החליטה שהמדרכה שייכת לאבא שלה והכביש של אמא שלה והיא תעשה מה בא לה ושימותו כולם.
אם נחזור לסיפור שלי הורתי גם את הילדה במעון שלה וגם שם היה רכב שפשוט חסם את הדרך. בכל מקרה ב-9:25 קיבלתי הודעה שהפנייה נסגרה. כשהתקשרתי לשאול למה, הבחור בטלפון ענה לי שהגיע פקח (אחרי כמעט שעה!) ולא ראה שם את האופנוע. אז אמרתי לבחור שהוא כבר נסע. לקח להם מלא זמן להגיב וחוץ מזה כל הקטע הוא שיש לי תמונות שמנציחות את העברה למה אי אפשר לקנוס אותו על סמך התמונות? אז הבחור ענה בצורה מזלזלת: "הממ הממ הממ" ואז שתק דקה שלמה ואז פשוט ניתק לי את הטלפון.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני כל כך מתעצבנ ממשהו שתמיד היה קיים. אז זהו, שרק עכשיו כשחזרתי ממקום אחר שבו לא נתקלתי בדברים כאלה, אני פתאום קולטת באיזה ג'ונגל אני חיה. קחו בחשבון שעד לאותו היום ובכל שנותיי בישראל מעולם לא התקשרתי למוקד 106 או למוקד 100 ורק עכשיו אני קולטת עד כמה הם חסרי תועלת כשזה נוגע לאכיפה
וסתם שאלה מסקרנות: נניח שדבר כזה היה קורה בעיר שבה אתם גרים בקנדה. תוך כמה זמן היו מגיעים פקחים? ואם הם לא היו מגיעים בזמן, האם הם היו קונסים אותו על סמך תמונות?
מצאתי כתבה בקשר לנושא דומה: http://www.cbc.ca/news/canada/toronto/parking-ticket-fine-hike-1.3513906
http://www.cbc.ca/news/canada/toron...licy-introduced-to-downtown-drivers-1.2888820
אבל כאן מדובר על מכוניות שחנו לזמן ממושך והפקח תפס את הנהגים על חם
אז היום אני הולכת שוב בדרך לגן עירייה ומה אני רואה? הפעם אופנוע חונה באמצע המדרכה אבל בצורה כזו שאף אחד עם עגלה או כיסא גלגלים לא יוכל לעבור
הפעם החלטתי לא להתעמת אלא פשוט להתקשר למוקד ולשלוח להם תמונות. הם פתחו קריאה ושלחתי את התמונות הם אמרו שישלחו ניידת. זה היה ב-8:07. חיכיתי 10 דקות אף אחד לא בא. בינתיים יצא האופנוען מהמעון, עלה על האופנוע ואפילו לא ראה אותי למרות שעמדתי ממש מאחרוי האופנוע. יצא אחת המטפלות וניגשתי לבקש ממנ שתסביר להורים שזה לא בסדר, שיש מקום להתחשב. שימו לב שמדובר על מעון דתי (מהזרם של ברסלב למי שמכיר) אתם יודעים מה היא אמרה: "תפסיקי גם כן את עושה דרמה מכל דבר. היית יכולה לעבור עם העגלה." אמרתי שניסיתי ולא הצלחתי. והיא פשוט התעלמה ממני והתחילה לדבר עם האדם שלידה.
בכל מקרה המשכתי עם הילדים שמתי את הבן בגן שלו ואז דיברתי בין לבין עם הסייעת. מה שהיא אמרה די זעזע אוי ותחשבו שמדובר באישה שאמורה להיות חלק מצוות חינוכי. היא אמרה: "מה לעשות? אני בבוקר ב-7:30 תופסת את כל המדרכה עם הרכב שלי. אף אחד לא יכול לעבור ולא אכפת לי מכלום." הייתי קצת בשוק ושאלתי אותה: "ומה אם עובר אדם על כיסא גלגלים? הרי אין לו את האופציה של איכשהו למצוא דרך להתפתל בין המכוניות. הוא די תקוע" אז היא אומרת: "אז הוא צריך לדעת שב-7:30 הוא לא יכול לעבור שם ושימצא פיתרון אחר." אתם מבינים? אדם על כיסא גלגלים לא יכול לעשות שימוש במדרכה שהיא הזכות שלו והמקום הבטוח היחיד שעליו הוא יכול להתנייד והוא מודר מהמרחב הציבורי וכל זה למה? כי הדברת החליטה שהמדרכה שייכת לאבא שלה והכביש של אמא שלה והיא תעשה מה בא לה ושימותו כולם.
אם נחזור לסיפור שלי הורתי גם את הילדה במעון שלה וגם שם היה רכב שפשוט חסם את הדרך. בכל מקרה ב-9:25 קיבלתי הודעה שהפנייה נסגרה. כשהתקשרתי לשאול למה, הבחור בטלפון ענה לי שהגיע פקח (אחרי כמעט שעה!) ולא ראה שם את האופנוע. אז אמרתי לבחור שהוא כבר נסע. לקח להם מלא זמן להגיב וחוץ מזה כל הקטע הוא שיש לי תמונות שמנציחות את העברה למה אי אפשר לקנוס אותו על סמך התמונות? אז הבחור ענה בצורה מזלזלת: "הממ הממ הממ" ואז שתק דקה שלמה ואז פשוט ניתק לי את הטלפון.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני כל כך מתעצבנ ממשהו שתמיד היה קיים. אז זהו, שרק עכשיו כשחזרתי ממקום אחר שבו לא נתקלתי בדברים כאלה, אני פתאום קולטת באיזה ג'ונגל אני חיה. קחו בחשבון שעד לאותו היום ובכל שנותיי בישראל מעולם לא התקשרתי למוקד 106 או למוקד 100 ורק עכשיו אני קולטת עד כמה הם חסרי תועלת כשזה נוגע לאכיפה
וסתם שאלה מסקרנות: נניח שדבר כזה היה קורה בעיר שבה אתם גרים בקנדה. תוך כמה זמן היו מגיעים פקחים? ואם הם לא היו מגיעים בזמן, האם הם היו קונסים אותו על סמך תמונות?
מצאתי כתבה בקשר לנושא דומה: http://www.cbc.ca/news/canada/toronto/parking-ticket-fine-hike-1.3513906
http://www.cbc.ca/news/canada/toron...licy-introduced-to-downtown-drivers-1.2888820
אבל כאן מדובר על מכוניות שחנו לזמן ממושך והפקח תפס את הנהגים על חם