המשפחה המורכבת שלי מתפרקת... דילמה

[lielm]

המשפחה המורכבת שלי מתפרקת... דילמה

שלום אני צופה קבועה בפורום הזה... הגיע תורי לקבל עצה
לפני 4 שנים פתחתי פרק ב' בחיים שלי, התחתנתי עם גרוש... אצלו זו הייתה הפעם השלישית. אני באתי עם ילדה בת 3, חד הורית, והוא אבא מהנישואים הראשונים לילד... אז בן 12... אבל הוא גר באופן קבוע אצל אמא שלו ולא היה בקשר עם בעלי.
לפני שנתיים חידש קשר עם אבא שלו... האמא חזרה לשתייה ואף עברה לגור עם גבר חדש, לא תפקדה ולא כל כך עניין אותה מהבן... הוא ביקש לעבור לגור יחד איתנו. בעלי קצת היסס אבל לי לא היה שום ספק שהוא הולך להיות בן שלי לכל דבר.
ובאמת צדקתי... הוא פרח אצלנו והקשר עבד מצויין. נרקם משהו מאוד מיוחד ביני לבינו (למרות שהוא מעולם לא קרא לי אמא

)... ולעומת זאת הקשר עד היום לא עובד.
כיום משהו ביני לבין בעלי קצת תקוע. הרבה מתחים בבית... חושבים על הפסקה כדי לקבל פרספקטיבה הלאה וזה כמובן יהיה כרוך במעבר שלו לדירה אחרת.
שאלתי היא: מה עושים עם הבן? הוא לא רוצה להיות עם אבא שלו לבד. מוכן לחזור לאמא...
גם בעלי לא ממש מתלהב שיעבור יחד איתו ומעדיף שיחזור לאמא.
אבל אני לא מוכנה... הלב שלי לא מאפשר לי לשלוח ילד, גם אם הוא בן 16, לאמא לא מתפקדת. אי אפשר לתלוש אותו ממקום למקום ככה
הצגתי לבעלי את האופציה שישאר אצלי בינתיים... ואני יודעת שאם אציע לו הוא ישמח. אני רואה בעיניים שלו את התקווה שרק אציע את זה. אבל בעלי מתנגד בתוקף, אומר שזה יפגע באפקטיביות של ההפסקה.... ושאני אפילו לא אחשוב על להציע לו להישאר.

 

[lielm]

תיקון: "ולעומת זאת הקשר של הבן עם **אבא שלו** לא עובד

 

[אמאשלשון]

אני חושבת שזה מקסים שאת רוצה להציע את זה

אני חושבת שבעלך לא מתנהג בחכמה......אבל את כנראה לא יכולה לעשות משהו נגד רצונו...וחבל

 

[ornme1]

נראה לי שאת לא יכולה לעשות משהו בעניין הזה...

הבן קטין ויש לו שני הורים.
ולך בעצם אין כאן מעמד של גורם מחליט / אחראי.
כואב הלב.
אולי את יכולה להזמין אותו לפעמים להתארח אצלך.

 

[koryz]

שלום לך.

אם נתעלם מהרגשות בעלך צודק -
אם המטרה שלכם לקחת הפסקה אחד מהשני במידה ותגורי עם הילד זה יהיה בלתי אפשרי.
לשאלתך, יש לך מספר אפשרויות לפעול.
האחת היא, לקבל מה שבן זוגך אומר (אחרי הכל הילד שלו), להיפרד ולהיות ממורמרת ועצובה אך לדעת שזו הבחירה בשביל שאולי תחזרו.

אפשרות אחרת היא שתיפרדו ולא תקבלי את ההתנגדות של בעלך. או שתנסי לשכנע אותו ובכך יתרחש (אולי) ניתוק סופי, או להתייחס לבנו כאל בנך ולנסות באמצעים משפטיים לקבל את גידולו. גם אז הילד עשוי להיפגע ואין הבטחה שתהיה הצלחה. במקרה של כשלון את משלמת גם את הוצאות המשפט של בעלך.

אם את שואלת אותי שתי האופציות לא משהו.
וממה שאת כותבת נראה לי שאת לא מצליחה ליצור דיאלוג מכבד עם בעלך.
כשמדובר בקצר בתקשורת אני תמיד בעד יעוץ משפחתי. תמיד תוכלו, אם לא יצליח להיפרד.
נשמע שאיכפת לך מהילד, הוא כבר בגיל שבקרוב אמור לסיים את הלימודים שלו, ולמרות שאתם לא מסתדרים 4 שנים החזקתם מעמד שניכם והילדים. זה הישג גדול.
יש אפשרות שתחליטו להישאר ביחד עוד שנתיים עד שהילד יסיים את לימודיו
זה יכול לחסוך גם לבעלך טירחה לא קטנה של מעבר דירה ותשלומי מזונות ופרידה לא רק ממך אלא גם מהילד, שכן בלעדייך בעלך ובנו לא יגורו ביחד.
בטח לא פשוט לבעלך שהוא מרגיש שגם בנו מסתדר איתך יותר טוב ועכשיו את מציעה לו לעזוב "רק הוא" את הבית.. על הקשר עם הבן את נלחמת - ומה על הקשר עם בעלך ? אולי הוא מתגעגע לאיכפתיות הזו שלך כלפיו וצורם לו לראות אותה רק כלפי בנו.

הפסקה לא חייבת להיות רק במעבר דירה...
אפשר לרכוש שתי מיטות ולהפריד אותם
עד לפני מספר שנים היה מקובל להישאר ביחד בשביל הילדים וכן להקריב מהנוחות לפעמים בלהישאר בזוגיות לא פשוטה.
ואולי ההחלטה שלכם בזוגיות השלישית שלו והשניה שלך לא לוותר
לא לעזוב למרות הקשיים יגרמו לשינוי בגישה שלכם ולשינוי בקשר

אבל הקשר שלכם תלוי בגילוי הלב שלך מול בעלך..
את לא צריכה להתבייש להגיד לו שאמנם פרידה היא אופציה אפשרית אבל בגלל הילדים שתנסו אופציות אחרות או לפחות תמתינו עוד שנה או שנתיים?
אתם 4 שנים ביחד
אם תרצו תוכלו להעביר שנתיים נוספות ביחד ואולי את כל החיים
או להחליט שאם יש קשיים נפרדים. אם לא תבחרו בלהילחם כל ויכוח יהיה פוטנציאל לפירוק הקשר..
כמו בשיר "קחי אותי בקלות אל תבני עלי אם זה לא מתאים לך מותק טוב אז יאללה ביי"

את יכולה להשתמש באנרגיה שלך ובמקום להתמקד בהשקעה בילד
להפנות אותה לקשר שלכם.
אם את מחבבת את בנו של בעלך תוכלי למצוא גם רגשות לאביו.
אני קצת מתפלאת מההודעה שלך נשמע ששניכם חזקים נפשית ומנוסים בזוגיות ויכולים להתמודד עם קצת הכוונה בתקשורת.

 

[lielm]

אני נלחמת על הבן בלי קשר למלחמה על הנישואים שלנו

ברור שזה מאוד הוסיף לקשיים הזוגיים שלנו, ולפעמים ההשקעה בילד באה על חשבון הזוגיות. אבל אני מאמינה שזה טבעי ונורמלי לשים את הילדים *לפני* הזוגיות של ההורים. קשה לי לחשוב שאני נשואה לגבר שמקנא בתשומת לב שמעניקים לבן שלו שהגיע אלינו בתת תזונה מרוב הזנחה...
אין לנו בתור זוג תקלות בתקשורת... השיח פתוח ואוהב ולאף אחד אין ספק לאהבה לשני. רק הקשיים הכלכליים שוחקים אותנו ויוצרים מתחים בבית... מתחים שאנחנו לא רוצים לחכות שיתפרצו ויהרסו אותנו. מעדיפים לקחת איזה צעד אחורה ונשימה ארוכה כדי להמשיך ממקום בריא יותר

 

[koryz]

הנכונות שלך להילחם עבור הילד מרגשת

יחד עם זאת לפני יציאה למלחמה תזכרי שאת יכולה לנצח, אבל גם להפסיד.
אפשרות שלא הזכרת, אם האמא לא מתפקדת והאבא לא יגור איתו יש אופציה של פנימיה. או כל מיני מרכזים להפרעות אכילה.

נראה שבעלך מקנא בתשומת הלב - ואת מתוסכלת שהוא לא מבין שמדובר במקרה של חיים ומוות כלפי הילד והרצון שלו הוא מותרות.

בעלך מתנגד שהילד ישאר איתך ומעורבת כאן קנאה, ולכן תקחי בחשבון שאין רציונל שתוכלי להסביר לו שישנה את דעתו. גם אם הילד יסבול ממנה.


לדעתי, טובת הילדים חשובה לא פחות מהזוגיות של ההורים.
כאשר ילד במצב של סכנת חיים והמשאבים שלכם מגיעים על חשבון הקשר - במקרה זה חשוב להשיג איזון שלא יפגע אף אחד על חשבון האחר או ע"י הגדלת המשאבים (עוזרת, מטפלת לילד וכו`) או בקבלת המצב - אם בעלך מקנא בתשומת הלב של בנו הוא לא מקבל את המצב אלא מרגיש שהוא מוכתב לו.

אם לך ולבעלך אין בעיה בתקשורת מדוע הוא מסרב שבזמן ההפסקה בנו ימשיך לגור איתך?
כשבעלך מקנא לבנו זה מזיק לא רק לכם אלא גם לקשר בין בעלך לילד

כשאת לא מצליחה להיות אמפטית כלפי הקשיים של האבא, בעלך, תקחי בחשבון שאת פוגעת בעקיפין גם בבן שלו. אולי גם בעלך במצב רגיש בגלל מחלתה של האמא והלחץ המשפחתי והוא מצפה ממך בזמן הזה ליותר הבנה או תשומת לב.

אם אתם נפרדים כזוג כנראה שהמשמעות היא גם פרידה שלך מהילד.
לי מוזרה הנכונות שלך לוותר על הקשר בפרט שלשניכם זו זוגיות עם ילדים ולא הראשונה.. ואתם לא שבוע וחצי יחד.
קשיים יש תמיד. ויכוחים אין רק כשאין תקשורת.
הילד במצב של סכנת חיים ולא שמעתי ממך על יעוץ זוגי או משפחתי ובכלל משהו שאתם מנסים לעשות שמערב גורם נוסף.
ריבים בבית - מעיד שיש אנשים חיים בבית.. אולי הריבים התפרצו כי פתאום אחד מכם התחיל להגיד את דעתו ולהשמיע מחשבות ורגשות שהוסתרו יותר מידי והם מתפרצים. יש זוגות שלא חוששים מויכוחים והחלפת דעות גם על בסיס יומיומי.

כל החלטה שלכם היא לגיטימית. ההסכמה היחידה שחשובה היא שלך עם בעלך
ובעיקר שלך עם עצמך כי לכל החלטה שתבחרי יש יתרונות וחסרונות משלה.

 

[ליווי בגירושין]

היי שם בשביל הילד בלי להביע דעה

כוונותייך טובות, אך אל תשכחי שלבן יש אמא, גרועה ככל שתהיה. את לא אמא שלו והוא לא רואה בך דמות אם (יש הבדל בין דמות אם לדמות אימהית. את עבורו דמות אימהית). זו גם הסיבה לכך שאינו קורא לך אמא. ילד תמיד נשאר נאמן להוריו.
שלום ליאל.

אני ממליצה לא להעלות מיוזמתך את הרעיון שהבן יבוא לגור איתך. אם הבן רוצה לגור איתך זה מתפקידו להעלות את הנושא. את מצידך, תשאירי את האופציה פתוחה. כמו כן, אל תנסי לשנות את דעתו או תכניותיו לגבי היכן יגור. אם הבן חושב על לעבור לגור עם האם - תני לזה לקרות.

בכל שלב בתהליך בינך לבין אביו, היי שם בשבילו כדמות אימהית תומכת, אוהבת ומקבלת, מבלי לנסות להפוך אותו לבנך.

 

[lielm]

חושב לעבור לגור עם האם רק כי היחסים עם אבא שלו בלתי נסבלים

והוא לא יבקש להישאר לצערי... עם כמה שהקשר בינינו טוב הוא עדיין חושב לפעמים שהוא "מטריח" אותי.
גם בדברים הכי קטנים... הוא לא יספר לי שהוא רעב ויבקש לאכול... אם לא אציע הוא לא יפצה פה ולא יאכל כלום. ככה הוא מתנהג גם עם אבא שלו.
בגלל זה אני נורא דואגת מהמעבר חזרה לאמא שלו... אני יודעת שהיא לא תענה על הצרכים שלו

 

[מ י ר י 2 2]

יש משהו שלא לגמרי ברור לי מהפוסט שלך

את כותבת "משהו ביני לבין בעלי קצת תקוע. הרבה מתחים בבית... חושבים על הפסקה כדי לקבל פרספקטיבה הלאה".
מה שלא ברור לי - הרי החלטה כזו, אם על הפסקה בשביל פרספקטיבה ואם על פרידה, אמורה לכלול בתוכה גם את השיקול של הפגיעה הפוטנציאלית בילדים, תמיד זה לא קל ובמקרה שלכם זה נשמע ממש אסון. ומצד שני, התיאור של "קצת תקוע" נשמע די מינורי. כאילו יש אי התאמה בין איך שאת מתארת את הבעיה בינך לבין בעלך לבין הפתרון שאתם כרגע עומדים לבחור בו.
איכשהו יש לי הרגשה שלא שניכם חושבים על הפסקה, אלא שהוא מעוניין לברוח.לא בטוחה אם אני צודקת. אבל אם לא תתארי בצורה כנה את כל הצדדים של העניין זה מקשה עלי (ואולי גם על אחרים) לענות משהו שבאמת יוכל לעזור.

 

[lielm]

לא הייתי מגדירה את זה כבריחה

הוא כן מעוניין בהפסקה הזו יותר ממני. אני גם הייתי מעדיפה לחכות עם הדברים ולנסות ולעבוד אבל "לא בכוח". הריבים בבית, בדרך כלל על כספים, לא עושים טוב לאף אחד מבני הבית. אז לטובת הילדים לוקחים הפסקה כדי לנסות לראות מה הלאה

 

[מ י ר י 2 2]

אם הריבים הם על כספים

אז יציאה שלו מהבית לבית אחר צפויה רק להעצים את הקשיים, כי להחזיק עוד בית זה עוד המון הוצאות.
ושוב, בעיני (ונראה לי שגם בעיניך), כמה שהריבים בבית עושים לא טוב לילדים, זה כאין וכאפס לעומת מה שיקרה להם מהפרדת הבתים, ובמיוחד לבן שיצטרך לעבור לאמא שלו.
&nbsp
האם יש לכם ליווי מקצועי בהתמודדות עם נושא הכספים?
אם את אומרת שהתקשורת טובה ויש אהבה, אז לפרק בית בגלל כסף נראה לי קיצוני.
לא יודעת, עדיין לא מסתדר לי. איך זה שהאבא בכאלה יחסים מעולים איתך וכאלה גרועים עם הבן?

 

[lielm]

זה בעיקר בגלל כספים אבל זה משפיע על החיים בכלל

בין היתר מחלתה של אמא שלו דורשת ממנו לסייע לה כספית, האחים שלו לוחצים עליו להיות קרוב ולשים יד וכרגע הוא משקיע את כל מרצו שם והבית קורס כאן כשהוא חוזר עייף עצבני ומתוסכל. רב איתי, רב עם הילדים. אז בינתיים עושים סטופ, הוא עובר לגור עם חמותי.
ההפסקה היא בכלל לא האישיו כאן... אלא ההשפעה שלה על חיים של ילד שלצערי אין לי שום דרך "להעניק" לו חיים יותר טובים.
למה הם ביחסים גרועים? כי בעלי מעולם לא ראה חשיבות בלתת לו מענה לצרכים לא פיזיים... מודה...

 

[ב לפני השינה]

נשמע שבעלך הוא אדם בעייתי

עם היסטוריה בעייתית (נישואין שלישיים, לא שמר על קשר עם בנו למרות קשיים אובייקטיביים אצל האמא, וגם כשהילד אצלכם הוא לא נותן מענה לצרכיו הלא כלכליים).
אני לא רואה אין פרידה לניסיון תשנה משהו. אני לא רואה איך נתק יכול להאיר את הקשר באור אחר.
לדעתי עדיף לפנות לייעוץ זוגי, אם יש לכם יכולת כלכלית לכך - לבדוק מה הפוטנציאל של הקשר.
מהדגשים שאת שמה בכתיבתך נראה לי, שהנכון לך הוא שתוותרי על האבא, ותגידי לילד, שאת לא ההורה המשמורן שלו, אבל הוא מוזמן אלייך מתי שהוא רוצה.
אני לא רואה איך ילד שחי אצלך מפריע לנתק, זוגות רבים מצליחים להתגרש ולהתרחק כשיש ילדים משותפים. ממילא לאבא הזה אין ממש קשר לילד.

 

[B l u e D e v i l]

עבר מעל חודש מאז כתבת פה ולא חזרת לעדכן

לא משנה מה החלטתם, אני מציעה לך שאם הילד עובר חזרה לגור אצל אמא שלו תשמרי איתו על קשר.
במיוחד כי הוא חשוב לך. את יכולה להיפגש איתו, את יכולה להעביר לו אוכל/בגדים מה שצריך.
אבא שלו אגואיסט נורא.
זה התבטא בניתוק מהילד כשהיה קטן גם במחיר של ילד שגדל אצל אמא לא מתפקדת. זה מתבטא בחוסר ההסכמה שלו להשאיר את הילד אצלך למרות שברור שזה הפתרון הכי טוב - הרי אין לו בעיה לנתק עם הילד קשר - למה זה מפריע להפסקה בינכם?
מדובר בילד בן 16. הוא יכל לעשות הפסקה מוחלטת אתך ועדין לנהל עם הילד קשר טלפוני ולהיפגש איתו כשהוא רוצה, בדיוק כמו שהוא לא בקשר עם אמא של הילד אבל כן בקשר עם הילד עצמו.
גם שאר ההתנהלויות שלו בחיים הוא עושה רושם אגואיסטי.

בהנחה שאתם עדין שוקלים את הענין כן היתי מציעה לך להציע לו מה שכתבתי מעלה - שהילד ישאר אצלך ושיהיה לו קשר רק איתו.
בהנחה שהילד עובר לאמא - תשמרי איתו על קשר לפחות עד שהילד יתגייס. אחכ אם הוא באמת חשוב לך את יכולה להציע לו להיות חייל בודד ולארח אותו אצלך (והוא גם יקבל תקציב מהצבא).

ועוד משהו, הציעו לך למעלה את הנושא המשפטי. אם האמא של הילד לא מתפקדת והוא הגיע לתת תזונה וכו, איפה רשויות הרווחה? במידה והן מעורבות, תמיד את יכולה להציע את עצמך כמשפחה אומנת. אם תצליחי - תקבלי על זה סכום כסף יפה כל חודש מהמדינה שיעזור לך לעמוד על הרגליים ולגדל אותו כמו שצריך