המשפחה שלי הם אנשים אטומים.

[Devil In Disguise]

המשפחה שלי הם אנשים אטומים.

יצאתי קודם החוצה בטענה ש"אני כבר חוזרת"... לא שהיה אכפת למישהו גם ככה, הם היו עסוקים מידי בעצמם. הלכתי לפארק הקרוב לבית שלי, התיישבתי על ספסל והתחלתי לבכות. כשנרגעתי חזרתי הבייתה, והייתי בטוחה שלפחות יתעניינו או ידאגו. אבל כמובן שלא. מה היו התגובות שלהם במקום? ברגע שנכנסתי, אמא שלי ביקשה ממני להביא לה כרית. אח שלי שאל לאן הלכתי, וכשאמרתי שהלכתי למטה לרגע הוא פשוט אמר "אה" והלך. אח שלי השני וחברה הכי טובה שלי... וול, הם אפילו לא שמו לב שנעלמתי. הם פשוט ישבו בחדר כל הזמן מצחקקים ביניהם. לפחות עזר לי להיות בחוץ. יצא לי לחשוב קצת עם עצמי. עכשיו כתבתי לה מכתב, שאני מתכוונת לתת לה מחר כנראה: חשבתי על זה כבר הרבה זמן... והאמת היא, שלא משנה כמה פעמים נשב ונדבר על זה, זה אף פעם לא יהיה מה שיפתור את זה. לא בשבילי לפחות. אז השיחה הזאת לא הולכת להיות שיחה כמו הקודמות שהיו לנו בזמן האחרון... אני לא חושבת שזאת אשמתך מה שקורה. אבל בכל זאת, בלי לשים לב אפילו, את זאת שפוגעת בי הכי הרבה. אני כל כך רגילה להתייחס לכולם בצורה מסויימת. להיות כל כך טובה ונחמדה לכולם. אפילו כשיש לי מישהו, אני אף פעם לא משנה את היחס שלי כלפי חברות שלי או מזניחה אותם. כנראה בגלל זה, למרות שכמעט כולם עושים את זה, אני מצפה שהתייחסו אלי באותה הצורה. אולי זה נכון, אולי זה לא נכון... מי יודע. אבל זאת הצורת חשיבה שלי כרגע. אני מצפה מאנשים שיתייחסו אלי באותה צורה שאני מתייחסת אליהם, וגם הם צריכים להרגיש ממני את מה שאני מרגישה מהם. אל תביני אותי לא נכון, זה לא במטרה לפגוע בך... פשוט לא משנה כמה אני חושבת על פתרון או מנסה לשכוח מזה, כלום לא עובד. כולל שיחות חוזרות ונישנות איתך ובקשות ממך לנסות להתחשב בי רק קצת יותר. לכן אני נאלצת לחזור לשאלה ששאלת אותי עוד לפני חודשים... "את רוצה שאני אעזוב אותו?" התשובה היא כן. וכמה שזה מגעיל ואנוכי לבקש דבר כזה - עכשיו זה התור שלי להיות אנוכית. אחרי כל מה שהקרבתי וכל מה שנאלצתי להתמודד איתו בזמן האחרון. מכאן זה כבר תלוי בך...

 

[יעל ניסן]

גם ממה שסיפרת

על משפחתך, וגם ממה שאני מבינה מהמכתב שכתבת - עיקר הקושי שלך נובע מהציפיות שלך מאנשים... שהם כנראה לא ריאליות. את מצפה שיבינו בלי שיגידו להם, את מצפה שישימו לב, את מצפה ליחס מסויים בלי להגיד להם מה את רוצה, את מצפה להדדיות - שאם את מתנהגת באופן מסויים, הם צריכים להבין לבד שגם הם צריכים להתנהג ככה, את מצפה.... על ימין ועל שמאל בלי בכלל להגיד להם שמץ מכל הציפיות שלך. יש לי חדשות בשבילך - אנשים בדרך כלל די גרועים בניחושים. כשאת מבקשת ממשהו "להתחשב" בך - את גם צריכה לפרט מה זה אומר או מה *את* מחשיבה כהתנהגות מתחשבת. הרי אמות המידה שלך לגבי התחשבות הן לא אמות המידה הקובעות בעולם. יש בכל זאת איזה טווח לשונוּת בין אנשים. מכל מה שכתבת אני שמה לב שאת נורא רוצה ש*יראו אותך* שיפנו לך מקום, שיתחשבו, שייזמו איתך קשר או שיחה, שיבינו לבד את מצב הרוח שלך ויתנהגו בהתאם (כלומר שגם ידעו מה עוזר לך במצבי רוח שכאלה)... הכל טוב ויפה. אם את רוצה שינוי החלי לחולל אותו. ולא - זה לא אנוכי להודיע לאחרים מהם הצרכים שלך. מקסימום יסרבו להעניך לך אותם אבל אז לפחות תדעי באמת היכן את עומדת ולא תלבישי עליהם 'חוסר התחשבות' או 'אטימות' בלי בכלל לתת להם צ'אנס להיות שם עבורך כמו שאת צריכה. נכון - היה מאוד נחמד אילו כולם היו מתחשבים כמו שאת מבינה את המונח התחשבות, והיה מאוד נחמד אילו היו מנחשים למה את מתכוונת כשאת אומרת "תהיו טובים ונחמדים אלי כמו שאני טובה ונחמדה אליכם"... לצערי זו אחת הציפיות הכי לא ריאליות שיש.

 

[Devil In Disguise]

זה לא כל כך נכון ../images/Emo4.gif

אני אסביר את המצב... אח שלי וחברה הכי טובה שלי התאהבו. מהרגע שהודיעו לי על זה היה לי נורא קשה להתמודד עם זה. למרות שהיא לא באמת אחותי אני מחשיבה אותה בתור אחת, ולכן זה פשוט מחליא אותי לראות אותה עם אח שלי. הסברתי לה בדיוק איך אני מרגישה בנוגע לנושא. למעשה, היו לנו עשרות שיחות על זה בהם ביקשתי ממנה שוב ושוב להתחשב בי יותר ולא להחזיק ידיים איתו או להתחבק איתו מולי - אך ללא הצלחה. המשפחה שלי גם הם יודעים איך אני מרגישה בקשר לזה, כולל אחי. אתמול הוא יצא מהצבא ובא הבייתה, בזמן שהיא הייתה פה. כרגיל, שניהם לגמרי התעלמו ממני והיו לגמרי אחד על השני. אחרי כמה זמן שראיתי שהם לא מתכוונים להפסיק פשוט יצאתי החוצה, ואז היה מה שסיפרתי. מקווה שעכשיו אני יותר מובנת. מצטערת על האי הבנה.

 

[resputin]

אני מצטער שזה לא ייצא הכי סימפטי

שבעולם, אבל אין מצב שאת מתאימה את עצמך למצב ומנסה לעלות מעל הרגשות האלה? אני יכול להבין שאת אכן נמצאת במקום שהוא 'תקוע באמצע' למדי, אבל איך אפשר לבקש ממישהו שאתה אוהב ואתה רוצה שיהיה לו טוב להפסיק עם זה? וגם אם תבקשי, ועם כל הצער והיגון היא תחליט שהיא לא מוכנה להיפרד ממנו, איך זה יתגלגל? אומנם, יש הבדל בין 'להיות אחד לגמרי על השני' -שאף אחד לא רוצה לראות את אחיו\אחותו עם החבר\ה שלו\ה, בדיוק כמו שלא הייתי רוצה לראות את אחי ואת החבר שלו מתלהטים אחד על השני- לבין הבקשה האפילו קצת אבסורדית של לא להתחבק, או להחזיק ידיים. זה מצב מסריח, מסכים, אבל דברים כאלה קורים. אני בטוח שגם היא לא מרגישה הכי נעים שאת נפגעת, וגם אחיך, אבל הם מאוהבים ומאושרים. עכשיו יש דברים שאפשר לבקש ויש דברים שלא. יותר נכון, הכל אפשר לבקש, יש דברים שהראליות שייענו בחיוב היא נמוכה למדי, לדעתי זה אחד מהמקרים האלה. אז שוב אחזור ואשאל, את לא רואה דרך שבה את מתגברת על זה, עם כל הכאב והמוזריות שבדבר?

 

[Devil In Disguise]

אני מבינה אותם

אני מבינה אותם ואת הצורך שלהם להיות ביחד, אבל באמת שלא יוצא לנו לבלות יותר מידי זמן ביחד - שלושתינו - ולא משנה מאיזו סיבה יוצא שאני מבקשת ממנה לא להיות איתו בצורות כאלה מולי, אני באמת לא חושבת שזה מוגזם לצפות ממנה שתעשה את זה. אם היא לא יכולה, שלא תבטיח לי שתעשה את זה מלכתחילה ואני אעשה את השיקולים שלי. ובקשר לשאלה שלך - לא. הם ביחד כבר משהו כמו חצי שנה וזה רק הלך ונהיה יותר גרוע מבחינתי.

 

[יעל ניסן]

את יותר מובנת

ובכל זאת את מבקשת משהו שאי אפשר לתת לך. עם כל זה שצר לי על שקשה לך עם זה שחברתך הטובה ואחיך התאהבו - עדיין לבקש מהם לא "להתנהג כך" לידך נשמע כמו בקשה של דודה מזדקנת ולא כמו של אחות או חברה. ועכשיו תגידי לי, מה כל כך מפריע לך באהבתם? זה שאת לא בעסק? זה שלהם יש משהו שלך (עדיין) אין? שאיבדת תשומת לב של שניים? מה?

 

[Devil In Disguise]

אני לא יודעת

זה לא שיש לי בעיה עם דברים כאלה בכללי. היו הרבה מקרים שלחברות שלי היו חברים והייתי יותר משמחה בשבילהן. קשה לי להבין בעצמי מה כל כך מפריע לי בקשר שלהם... לא יודעת, אבל זה פשוט מחליא אותי. מגעיל אותי לראות אותם ביחד כזוג. זה נראה לי כדבר לא בסדר כאילו הם היו אח ואחות או בני דודים. לא יודעת

 

[יעל ניסן]

אבל הם לא

קרובי משפחה לא אחים, לא דודים ולא בני דודים. אהבתם מותרת ולא מתקרבת בכלל לקווי טאבו כלשהם. יש משהו שעליך לפתור בינך לבינך לגבי הפרשנות שאת נותנת לסיטואציה. מדובר בפרשנות פרטית שלך שאין לה אחיזה במציאות.

 

[Devil In Disguise]

זה ברור לי

אבל אני פשוט לא מצליחה להתגבר על התחושה הזאת... הם ביחד כבר חצי שנה בערך, ועד עכשיו עדיין ההרגשה נשארה. אני לא שולטת בזה

 

[סירופ מייפל מקולקל]

אני מודעת שזה אמור להיות פורום

תמיכה, ואני מודעת שמה שאני אמורה לעשות עכשיו זה לתמוך, ואני נורא לא רוצה שזה ישתמע בצורה שזה ישתמע, אבל- מה אכפת לך מה אחיך וחברה שלו עושים? אם לא נוח לך לראות את שניהם בסיטואציות [גם אם זה להחזיק ידיים], נסי להגיד לו ולהגיד לה. אבל לדעתי, ושוב אני לא רוצה שזה יצא רע והכל, את צריכה קודם כל להסתכל לעצמך לתוך הלב, ולראות אם את מוכנה אפילו לבקש את זה מהם. זו בקשה נורא מרושעת ואנוכית, שאם היה לה בכלל מקום, זה בתחילת הקשר שלהם, ולא אחרי שהם חצי שנה ביחד. אולי במקום לראות את חצי הכוס הריקה, כדאי שתתחילי לראות את חצי הכוס המלאה. הם ביחד, אחיך נמצא עם מישהי שאת אוהבת, חברה שלך נמצאת עם מישהו שאת סומכת עליו, וטוב להם ביחד. אישית, אם זו הייתי אני [החברה]? לא הייתי מחשיבה אותך כחברה שלי יותר, כאחת שרוצה בטובתי [ובטח שבטובת אחיה] ואחת שצריכה לתמוך ולהיות שם לצידי. אבל זו לא אני, ואת מכירה אותה, ורק את יודעת איך היא תגיב. תנסי לשקול זאת שוב, לפני שאת אומרת להם את זה, ובמיוחד תחשבי אם הם יפרדו למרות שתבקשי.. כי אם הם לא, את סתם תצאי הרעה מכל העניין. ושוב, אם ההודעה נשמעה אגרסיבית טיפה, זו לא הייתה הכוונה

 

[Devil In Disguise]

כנראה לא קראת את התגובות שלי

הסברתי את עצמי קצת יותר ברור בהודעות האחרות... בכל מקרה, מהרגע שהם הודיעו לי שהם מאוהבים אמרתי להם את דעתי בעניין, והם יודעים עוד מאז שיש לי בעיה עם זה. ביקשתי ממנה בתור חברה, בגלל שהיא יודעת כמה זה מפריע לי, שאת הדברים האלה הם יכולים לעשות כמה שהם רוצים כל עוד זה לא מולי. אז נכון שזה בקשה מוזרה ואפילו אנוכית אבל בקושי יוצא לנו להיות שלושתינו ביחד... אני חושבת שהם יכולים להתאפק שעתיים בשבוע-שבועיים, לא? ושוב, אם לא, היא לא הייתה צריכה להבטיח לי שהיא לא תעשה את זה מולי וככה הייתי יכולה לעשות את השיקולים שלי בעניין.

 

[resputin]

ואם יש להם רק ימים ספורים בשבוע

שבועיים? רוב החיילים חוזרים חמשושים במצב הטוב, שושים במצב הרע, שלא נציין את אלו שלא חוזרים כל שבוע. את מציגה את זה באור נורא מוזר: "עד שיוצא לנו להיות שלושתינו ביחד". שלושתיכם זה את ואחיך, אחיך והבת זוג שלו, ואת וחברה טובה שלך. - מערכות היחסים האלה נראות לך בהכרח משיקות שאפשר להציג אותן כ"שלושתינו"? לי זה נשמע נורא משעשע, זה לא קבוצה של ידידים שהולכים למסיבה וזה לא לצפות סרט בזרועות המשפחה - זה מצב שלא הכי מסתדר, ועם רגשות כאלה חזקים כלפי המערכת יחסים שלהם, נשמע לי נורא מוזר שאת יוצרת מפגשים של "שלושתיכם". את יכולה לצאת עם החברה, עם שאר החברות שלכן, וכשהיא מדברת על אחיך לפרגן, את יכולה להיות עם המשפחה באיזו ארוחה משפחתית -גם אם היא תהיה שם- ועדיין לקבל אותה כמו חלק מהמשפחה לאו דווקא בתור אחות אלא לתת לה גם את הכבוד של הבת זוג של אחיך, והם יכולים בהחלט גם להיות לבד, שניהם, ולצאת, בתור זוג, מבלי שאת תרגישי נבגדת או נעלבת. הם אולי נפגשו דרכך - אבל את לא חלק מהמערכת יחסים שלהם. אז את יכולה להרגיש אנוכית ואת יכולה לבקש דברים שלא בהכרח יענו לרצונך, אבל את גם יכולה לא להיות במצבים של "שלושתיכם", אלא להפריד ולמשול, וכשכבר כן תהיי במצב של "שלושתיכם", תפרגני כמה שאפשר. אם הם נניח, עשרים שעות יחד, ושעה אחת מתוכן את איתם ומבקשת מהם שלא "יעלו אחד על השני" (שוב, מציין את זה, כי לדעתי להחזיק ידיים וחיבוקים זו בקשה מוגזמת, זה משהו שגם לא בני זוג עושים) זה לגיטימי, אבל יש גבול לכמה אפשר לתת וגם לבקש. ככה אני רואה את זה לפחות..

 

[Devil In Disguise]

זה לא שאנחנו יוצאים ביחד

יצאנו שלושתינו ביחד פעם-פעמיים, ומאז למדתי את הלקח. כי זה באמת לא בסדר מצידי לצפות שנצא כולנו ביחד והם יתרחקו אחד מהשני לגמרי. אבל אם הם בילו את חמישי-שישי-שבת ביחד ובשבת בערב הם באים לכאן (אחרי שהיו אצל אבא שלי) למה זה כל כך בלתי אפשרי בשבילהם "להתאפק" לשעה-שעתיים? אין לי בעיה עם זה שהם יוצאים או זה שהם ביחד... שיעשו מה שהם רוצים, כל עוד אני לא צריכה לשמוע על זה או לראות את זה.

 

[resputin]

שוב,

אני חושב שמה שאת מבקשת זו בקשה לא ממש ריאלית, אם זה על גבול הלא להחזיק ידיים, או להתחבק. אלא דברים שעושים אינסטנקטיבית, במיוחד כשבני זוג. איך אפשר לחשוב על רגע ודקה ש'אולי אנחנו עושים משהו לא בסדר?'? זה לא נוח או נעים בעליל לאף אחד. להתאפק? להתאפק מלעשות מה, הצגת חיבה פשוטה? אני לא אומר שתפסיקי להיות אנוכית, כי כולנו אנוכיים, אני אומר שתסתכלי על התמונה הגדולה גם מצדדים אחרים: איך את היית מרגישה אם המצב היה הפוך? המשפט "שיעשו מה שהם רוצים, כל עוד אני לא צריכה לשמוע על זה או לראות את זה" נשמע לך הגיוני בייחס לחברה הכי טובה שלך, או לאחיך? <ומצטער אם זה יוצא קצת תוקף, שוב, לא לוקח כאן צדדים.>

 

[Devil In Disguise]

זה בהחלט דבר שניתן לשלוט בו

גם אני הייתי מאוהבת לא פעם, ואני יודעת שרוצים להיות ביחד כל הזמן ורוצים לחבק ולהרגיש, אבל זה לא דבר שלא ניתן לשלוט בו, וזה לא שהם עושים את זה בטעות מידי פעם מולי אלא כל הזמן. בלי קשר, זה גם הרבה יותר מרק להחזיק ידיים ולהתחבק. אולי זאת בקשה קצת מוגזמת אבל אם זה גורם לי להרגיש עד כדי כך לא בנוח אני חושבת שהיא יכולה קצת להתחשב כשהם לידי.

 

[יעל ניסן]

למה

הם צריכים להתאפק לכבודך? כי את מרגישה לא נוח? האם את היית מוכנה להתאפק ולא להחזיק ידיים עם חבר שלך אם היו מבקשים ממך יפה ומסבירים לך שזה מגעיל ומחליא לראות אותך ככה? אם התשובה לשאלה הזו היא "כן" - גם כאן מדובר במוכנות שלך ואיזו אמת מידה או נכונות לרצות אחרים שיש לך, אבל אינה מחייבת אחרים ליישר קו על פי אמות מידה אלו. על פי מה מיישרים קו? על פי נורמות חברתיות המשתנות לבקרים. פעם באמת לא החזיקו ידיים או התנשקו בפומבי - זה היה "פויה" - היום זה לא ככה. כל עוד הם מתנהגים בטווח הנורמה - את במיעוט עם הדיעה שלך (או הבחילה שלך), ולכן את היא זו שצריכה להוציא את עצמך מהרדיוס שלהם כל פעם שאת נגעלת. זה מה יש.

 

[Devil In Disguise]

זה לא שאני נגעלת מזה בכללי

אין לי שום בעיה עם הבעת חיבה בפומבי, אני אפילו חושבת שזה חמוד ונחמד... אבל משהו בזה שאני רואה את שניהם ביחד כזוג מפריע לי. שוב, אני לא שולטת בזה.

 

[ToryMaster]

../images/Emo4.gif

שתינו יודעות שאנחנו לא מסכימות בנושא הזה, אבל היה לי חשוב להגיד פה משהו (וגם אם אני לא משרשרת נכון). תחשבי על זה שהיא פה כמה... חודש? שלושה שבועות? מתוך זה היה לה שבוע עם החבר שלה, ואז עוד סוף שבוע אחד, כשאחר כך היא לא תראה אותו במשך חודשים. זה נראה לי ברור והגיוני שהם ירצו להשתמש בכל דקה אפשרית לטעון ולמלא מצברים

 

[Devil In Disguise]

אז שישארו אצל אבא שלי

או שיודיעו לי שהם באים לפה ואני אסע לאבא שלי. וכשאני אומרת להודיע אני לא מתכוונת להתקשר 5 דקות לפני שהם מגיעים ולבקש ממני לרדת לעזור להם עם התיקים בזמן שהם יושבים במושב האחורי ומתמזמזים. מינימום התחשבות.

 

[A N I g M A]

../images/Emo24.gif

אני בד"כ לא נכנסת לכאן.. אבל היום יצא לי, ואממ.. קראתי את ההודעה שלך (נו אם לא הייתי קוראת לא הייתי מגיבה נכון?

). לאדעת ממש מה קורה שם, אבל לפי המכתב זה לא טוב. אני לא אתחיל לזבל לך את השכל, אבל מישו חכם (לדעתי) אמר שהאדם מונע על ידי הדחף להנאה והימנעות מסבל. הייתי אומרת לך שתעשי רק מה שטוב לך בלי להתחשב באחרים, אבל במכתב כתבת שאת מתייחסת לכולם יפה ושאת תמיד נחמדה (אני יודעת שאת נחמדה

). לאדעת.. כאילו.. אם זה לא עובד - אז עוזבים..

אני פה אם את צריכה.