sweet crazy היחידה
New member
המשפחה שלי....
חיפשתי פורום שיתאים בו לכתוב מה שאני רוצה להביע, ואני מקווה שמצאתי את הפורום הנכון. אני מאוד זקוקה לעזרה…ואני מתנצלת מראש על האורך…ומודה מראש למי שיוכל לקרוא עד הסוף ולעזור! טוב אז קודם- אני בת 15 וחצי, גרה במושב בדרום. יש לי שני אחיות, ואני הצעירה. אחות אחת בצבא נקרא לה א' לצורך העניין. אחותי השניה גדולה ממני בערך בחצי שנה, נקרא לה ב'. את אחותי ב' אימצו שני הורי בגיל 4, לאחר שסבלה מהתעללות בביתה והזנחה מצד הוריה, כיום היא כבר לא זוכרת פרטים, אך בהיותה קטנה, עוד זכרה… ב' מאז ומתמיד הייתה בעייתית להורי, אך הם לעולם, אבל לעולם לא נכנעו…תמיד ניסו שיהיה לה טוב, אהבו אותה בדיוק כמו האהבה לילד הבא מהם. עכשיו אספר לכם על הורי- אימי כשהייתה קטנה נאלצה להתמודד עם אבא קשה. ואבא שלי…אבא שלי סבל מאוד בילדותו, חוסר חיבה מאביו, מכות,גם מאחיו הגדולים, ואף סבל מהתעללות מינית. מאוד קשה לאבא שלי להתמודד עם עברו! יום, יום הוא מנסה להתמודד...! אבא שלי גם סובל מהגב שלו לאחר תאונה שקרתה לו...(חשוב לציין להמשך…) יש לאבא שלי רופאים, ואף פסיכולוג שעוזר, אך אני לא יודעת עד כמה זה עוזר לו. הנפש שלו פגועה מאוד קשה, והזיכרונות לא מרפים! היום, לאחר 11 שנים מאז אימוץ אחותי, המצב נורא קשה בבית שלי. כפי שכבר הזכרתי אחותי ב' הייתה מאז ומתמיד בעייתית, אך לא כמו היום! עד לפני כשלוש שנים אחותי עברה לטיפול בבית חולים למתכונת הרזייה, שם דרדרו אותה,היא החלה לעשן ועשתה המוני בעיות ואף איימה להתאבד. לא קיבלו אותה בחזרה לתיכון שבו אני למדתי משום שגם שם עשתה בעיות. אחותי ב' עברה לפנימייה מיוחדת, ושם לא הפסיקו הבעיות!!! היא איימה המוני פעמים להתאבדות ותמיד ההורים שלי "רדפו" אחריה. היא החלה "לחתוך" וההורים שלי תמיד ניסו לדבר וגם אחותי א'! המצב שלה עלה וירד, לעיתים היא היתה בסדר אך לפעמים מאבדת את עשתונותיה ומתחילה לעשות בלגאן, לחתוך ולאיים בהתאבדות. היא אושפזה כמה פעמים ב"בית משוגעים" (מצטערת שאני מתבטאת דווקא במילה הזו). לפני בערך חצי שנה היא עברה לפנימייה אחרת שם הובטח לה סידור מאוד מוצלח! גם מתכונת הרזייה בטוחה, וגם שיטות הטיפול. ואז… אחרי אולי חודשיים, היא איימה להתאבד, לא התייחסו לזה באופן רציני, והיא קפצה. ההורים שלי בהיכון, שמעו מה קרה, הכל מהיר…אבא שלי כבר בבית חולים מחכה לאחותי שתגיע! אחותי שברה את הרגל שלה בצורה מאוד חמורה, אבא שלי התאכזב, אמא שלי התאכזבה, אחותי התאכזבה, ואני… תמיד איכשהו בצד, דואגת לאחותי מאוד כמובן…אבל תמיד דאגו שאני ישאר בצד,לא להכנס לכל זה… בסדר. עכשיו אחותי בכיסא גלגלים, קשה מתמיד! מאושפזת ב"בית חולים" (משוגעים…סליחה שוב אם זה פוגע במישהו). אתה כעסיה היא משליכה לבית, היא צורחת,כאילו מאשימה אותנו שאנחנו קפצנו,היא עושה המון "הצגות" שנתייחס אליה(ואני לא ממציאה,היא לבסוף מודה בזה!!) ואבא שלי…מהצד,חש את הכאב שלה, היא צורחת וכועסת ואבא שלי נקרע מבפנים,לא עומד בזה,הגלגל חוזר אחורה, עשינו הכל בשבילה! והיא מאשימה אותנו,צועקת שאנחנו לא אוהבים אותה בכלל(!) עכשיו מי שיראה את הסיפור מהצד,יחשוב- מסכנה הילדה, היא סובלת. אני רוצה אז להגיד עכשיו- אנחנו גם סובלים!!! אבא שלי עשה הכללל בשביל שלא תחסר לאחותי אהבה, הכל שלא תעבור את זה שהוא עבר! תמיד רדף אחריה! וביום אחד היא פשוט השתגעה,היא ישבה בשולחן,והתחילה להתלונן שכואב לה, ניסינו להסביר לה שאין מה לעשות,והיא פשוט התחילה להתחרפן! היא התחילה לצעוק שהיא רוצה לבית חולים,יום שישי בערב!!! ואבא שלי, שהוא מאוד חולה, פיזית ונפשית, הגב שלו גמור! אומר לה שהוא לא יכול ושתחכה ליום ראשון! אבל היא ממשיכה, צועקת לשכנים ששונאים אותה! אימא שלי צעקה עליה שהיא תהרוג עוד את אבא שלי…ואימא שלי צדקה,אבא שלי אם היה יוצא היה עושה תאונה עוד! אבל אחותי המשיכה… ואני שמעתי את כל הצעקות איך אחותי מנסה לגרור תשומת לב, והלכתי לשירותים והתחלתי לבכות… כאב לי לשמוע את כולם בבית איך שאימא שלי אומרת לאחותי שבלי אבא, היא לא תסתדר, ושהכל ייהרס! ואז פתאום הכל נרגע! אחותי אמרה שוב סליחה, אמרה שהיא לא התכוונה ושהיא רק רצתה תשומת לב!!!!!! עד אותו יום,אני עוד איכשהו ריחמתי עליה, אז כשהיא ראיתי מול עיני איך היא שוברת את ההורים שלי שנלחמו עליה כה הרבה, לא ידעתי מה לחשוב... וכך כל פעם היא חוזרת ל"בית החולים"(אמ…)היא מאבדת שליטה גם שם... לעיתים חוזרת לבית, ופשוט מטריפה את כולם. אני שומעת מהצד…איך אבא שלי מספר לאימא שלי שהוא נלחם יום, יום עם עצמו בשביל לחיות…… כן גם לו נמאס מהחיים…ואז איך אימא שלי אומרת שבלעדיו גם לה אין חיים. אחותי הגדולה א', שנמצאת בצבא, מצליחה עוד דיי טוב להתמודד עם אחותי ב'. ואני…..מה אני….במשפחה כולם חושבים שאני עוד נורמלית מכל זה כי אני קצת בצד,שאני לא ייכנס לכל זה. הם צודקים…מזל שאני לא נמצאת בכל זה… אבל הבעיה שהם שוכחים שגם לי יש בעיות,ברור שלא אותן בעיות…אבל יש לי בעיות רבות,כמו חבר'ה-אני גרה בישוב מאוד קטן ואין לי פה הרבה חבר'ה(בביצפר גם לא הרבה..) תמיד תקועה במחשב או בטלויזיה, ואני מאבדת אמונה בידידים שלי כי פתאום אני מגלה את הפרצופים האמיתיים שלהם, ובכלל יש לי המון עצב בתוכי, המון דכאונות שלמדתי להסתיר…כי אני לא רוצה להוותעוד בעיה… אז מכל זה- לאחותי ב', הוגדרה האבחנה שיש לה הפרעת אופי. סוג של מחלת חוסר שפיות, גם אבא שלי אפשר להגיד שהוא כבר חצי שפוי, וכל המשפחה שלי שרויה בדכאון... אני מפחדת על מה שיקרה, כולם שבורים ומנסים להחזיק איכשהו...ולכולם כואב, לא יודעים כבר מי סובל יותר. אני לא יודעת מה לעשות וכל כך קשה לי, כל כך קשה למשפחה שלי! כולם שבורים! ותמיד ההורים שלי שואלים- מה בסה"כ רצינו? לעשות מצווה לאמץ ילד לעזור לו…זה הכל.
תודה על ההזמדנות שיכולתי לפרוק,ואני מקווה שלכם, יהיו עוד תשובות,כי פה כמעט כולם נכנעו, כולנו אוהבים את אחותי,אך היא ממש משניאה את עצמה עלינו,אני לא רוצה שנוותר,אני רוצה שההורים שלי כבר יחייכו! אני רוצה שאחותי תבין שאוהבים אותה,אני רוצה חיוך מהמשפחה שלי,חיוך גם נפשי!!!
חיפשתי פורום שיתאים בו לכתוב מה שאני רוצה להביע, ואני מקווה שמצאתי את הפורום הנכון. אני מאוד זקוקה לעזרה…ואני מתנצלת מראש על האורך…ומודה מראש למי שיוכל לקרוא עד הסוף ולעזור! טוב אז קודם- אני בת 15 וחצי, גרה במושב בדרום. יש לי שני אחיות, ואני הצעירה. אחות אחת בצבא נקרא לה א' לצורך העניין. אחותי השניה גדולה ממני בערך בחצי שנה, נקרא לה ב'. את אחותי ב' אימצו שני הורי בגיל 4, לאחר שסבלה מהתעללות בביתה והזנחה מצד הוריה, כיום היא כבר לא זוכרת פרטים, אך בהיותה קטנה, עוד זכרה… ב' מאז ומתמיד הייתה בעייתית להורי, אך הם לעולם, אבל לעולם לא נכנעו…תמיד ניסו שיהיה לה טוב, אהבו אותה בדיוק כמו האהבה לילד הבא מהם. עכשיו אספר לכם על הורי- אימי כשהייתה קטנה נאלצה להתמודד עם אבא קשה. ואבא שלי…אבא שלי סבל מאוד בילדותו, חוסר חיבה מאביו, מכות,גם מאחיו הגדולים, ואף סבל מהתעללות מינית. מאוד קשה לאבא שלי להתמודד עם עברו! יום, יום הוא מנסה להתמודד...! אבא שלי גם סובל מהגב שלו לאחר תאונה שקרתה לו...(חשוב לציין להמשך…) יש לאבא שלי רופאים, ואף פסיכולוג שעוזר, אך אני לא יודעת עד כמה זה עוזר לו. הנפש שלו פגועה מאוד קשה, והזיכרונות לא מרפים! היום, לאחר 11 שנים מאז אימוץ אחותי, המצב נורא קשה בבית שלי. כפי שכבר הזכרתי אחותי ב' הייתה מאז ומתמיד בעייתית, אך לא כמו היום! עד לפני כשלוש שנים אחותי עברה לטיפול בבית חולים למתכונת הרזייה, שם דרדרו אותה,היא החלה לעשן ועשתה המוני בעיות ואף איימה להתאבד. לא קיבלו אותה בחזרה לתיכון שבו אני למדתי משום שגם שם עשתה בעיות. אחותי ב' עברה לפנימייה מיוחדת, ושם לא הפסיקו הבעיות!!! היא איימה המוני פעמים להתאבדות ותמיד ההורים שלי "רדפו" אחריה. היא החלה "לחתוך" וההורים שלי תמיד ניסו לדבר וגם אחותי א'! המצב שלה עלה וירד, לעיתים היא היתה בסדר אך לפעמים מאבדת את עשתונותיה ומתחילה לעשות בלגאן, לחתוך ולאיים בהתאבדות. היא אושפזה כמה פעמים ב"בית משוגעים" (מצטערת שאני מתבטאת דווקא במילה הזו). לפני בערך חצי שנה היא עברה לפנימייה אחרת שם הובטח לה סידור מאוד מוצלח! גם מתכונת הרזייה בטוחה, וגם שיטות הטיפול. ואז… אחרי אולי חודשיים, היא איימה להתאבד, לא התייחסו לזה באופן רציני, והיא קפצה. ההורים שלי בהיכון, שמעו מה קרה, הכל מהיר…אבא שלי כבר בבית חולים מחכה לאחותי שתגיע! אחותי שברה את הרגל שלה בצורה מאוד חמורה, אבא שלי התאכזב, אמא שלי התאכזבה, אחותי התאכזבה, ואני… תמיד איכשהו בצד, דואגת לאחותי מאוד כמובן…אבל תמיד דאגו שאני ישאר בצד,לא להכנס לכל זה… בסדר. עכשיו אחותי בכיסא גלגלים, קשה מתמיד! מאושפזת ב"בית חולים" (משוגעים…סליחה שוב אם זה פוגע במישהו). אתה כעסיה היא משליכה לבית, היא צורחת,כאילו מאשימה אותנו שאנחנו קפצנו,היא עושה המון "הצגות" שנתייחס אליה(ואני לא ממציאה,היא לבסוף מודה בזה!!) ואבא שלי…מהצד,חש את הכאב שלה, היא צורחת וכועסת ואבא שלי נקרע מבפנים,לא עומד בזה,הגלגל חוזר אחורה, עשינו הכל בשבילה! והיא מאשימה אותנו,צועקת שאנחנו לא אוהבים אותה בכלל(!) עכשיו מי שיראה את הסיפור מהצד,יחשוב- מסכנה הילדה, היא סובלת. אני רוצה אז להגיד עכשיו- אנחנו גם סובלים!!! אבא שלי עשה הכללל בשביל שלא תחסר לאחותי אהבה, הכל שלא תעבור את זה שהוא עבר! תמיד רדף אחריה! וביום אחד היא פשוט השתגעה,היא ישבה בשולחן,והתחילה להתלונן שכואב לה, ניסינו להסביר לה שאין מה לעשות,והיא פשוט התחילה להתחרפן! היא התחילה לצעוק שהיא רוצה לבית חולים,יום שישי בערב!!! ואבא שלי, שהוא מאוד חולה, פיזית ונפשית, הגב שלו גמור! אומר לה שהוא לא יכול ושתחכה ליום ראשון! אבל היא ממשיכה, צועקת לשכנים ששונאים אותה! אימא שלי צעקה עליה שהיא תהרוג עוד את אבא שלי…ואימא שלי צדקה,אבא שלי אם היה יוצא היה עושה תאונה עוד! אבל אחותי המשיכה… ואני שמעתי את כל הצעקות איך אחותי מנסה לגרור תשומת לב, והלכתי לשירותים והתחלתי לבכות… כאב לי לשמוע את כולם בבית איך שאימא שלי אומרת לאחותי שבלי אבא, היא לא תסתדר, ושהכל ייהרס! ואז פתאום הכל נרגע! אחותי אמרה שוב סליחה, אמרה שהיא לא התכוונה ושהיא רק רצתה תשומת לב!!!!!! עד אותו יום,אני עוד איכשהו ריחמתי עליה, אז כשהיא ראיתי מול עיני איך היא שוברת את ההורים שלי שנלחמו עליה כה הרבה, לא ידעתי מה לחשוב... וכך כל פעם היא חוזרת ל"בית החולים"(אמ…)היא מאבדת שליטה גם שם... לעיתים חוזרת לבית, ופשוט מטריפה את כולם. אני שומעת מהצד…איך אבא שלי מספר לאימא שלי שהוא נלחם יום, יום עם עצמו בשביל לחיות…… כן גם לו נמאס מהחיים…ואז איך אימא שלי אומרת שבלעדיו גם לה אין חיים. אחותי הגדולה א', שנמצאת בצבא, מצליחה עוד דיי טוב להתמודד עם אחותי ב'. ואני…..מה אני….במשפחה כולם חושבים שאני עוד נורמלית מכל זה כי אני קצת בצד,שאני לא ייכנס לכל זה. הם צודקים…מזל שאני לא נמצאת בכל זה… אבל הבעיה שהם שוכחים שגם לי יש בעיות,ברור שלא אותן בעיות…אבל יש לי בעיות רבות,כמו חבר'ה-אני גרה בישוב מאוד קטן ואין לי פה הרבה חבר'ה(בביצפר גם לא הרבה..) תמיד תקועה במחשב או בטלויזיה, ואני מאבדת אמונה בידידים שלי כי פתאום אני מגלה את הפרצופים האמיתיים שלהם, ובכלל יש לי המון עצב בתוכי, המון דכאונות שלמדתי להסתיר…כי אני לא רוצה להוותעוד בעיה… אז מכל זה- לאחותי ב', הוגדרה האבחנה שיש לה הפרעת אופי. סוג של מחלת חוסר שפיות, גם אבא שלי אפשר להגיד שהוא כבר חצי שפוי, וכל המשפחה שלי שרויה בדכאון... אני מפחדת על מה שיקרה, כולם שבורים ומנסים להחזיק איכשהו...ולכולם כואב, לא יודעים כבר מי סובל יותר. אני לא יודעת מה לעשות וכל כך קשה לי, כל כך קשה למשפחה שלי! כולם שבורים! ותמיד ההורים שלי שואלים- מה בסה"כ רצינו? לעשות מצווה לאמץ ילד לעזור לו…זה הכל.
