birth and death
New member
המשפט
"המשפט" הסמג"ד לא תמיד הייתי כזה, בתחילת היום הכרת אדם אחר. הסמג"ד אם אני יכול להוריד את הכומתה, חם לי. לא הייתי כזה בבוקר. השתניתי מתי שעליתי על האוטובוס. הדלת בה עברתי פתחה אותי והכסא עטף אותי. החלון סגר אותי ועכשיו חנוק לי בפנים וחם הסמג"ד, אם אני יכול להוריד את הכומתה. כיסאות תמיד נשברים אם יושבים עליהם ככה, הם לא בנויים להתנדנדות כזו. התנדנדות של מן שינה ושכרון חושים בין המילים של המורה. שרשומות על הלוח באבקה. המורה זה לא אבקת שריפה. זה לא של הסמג"ד. לא תמיד הייתי נרקומן. היום בבוקר הייתי שוטר. אדוני השופט לא תמיד הייתי כזה. כי לא לזה התכוונתי כשאמרתי שאני רוצה להכיר אנשים. לא אנשים ששופטים אותי, לא אנשים שרוצים להעניש אותי הסמג"ד אני יכול להוריד את הכומתה? חם פה בלי חולצה וצפוף צפוף בין השורות של המורה והגוף שלנו. הוא אחד עכשיו. הסמג"ד זה רק בגלל שננעלתי באוטובוס. אני בכלל חיפשתי להכיר מישהו בבוקר. תכננתי להתחיל עם מישהי באוטובוס. אבל כשהגעתי אליו כבר הייתי סגור. השופט, נעול על האבקה. המורה מה שלימדת אותי לא היה נכון. ככה לא עושים חברים. המורה מה זה הגיר הזה שאת מורחת על השולחן? אני לא רוצה לראות את זה. לא בבוקר. בבקרים אני שוטר. הסמג"ד חם לי עם הכומתה, אפשר להוריד אותה וללכת לחדר כבר? שביל עפר מוכה שלכת חוצה יער אדום, מואר בקרני שמש חמימות. עלים קופצים לאוויר לרקע פסיעותיו, בעדינות, לרמיסות הפראיות של החיה החופשייה. צהוב, רך וחסון. ארבע רגליו מחזיקות את גופו הכבד ללא קושי למרות השבריריות שבמראן הדקיק. מנטרות, מקפיצות את הענן הכבד לאורך השביל בראש מוטה קדימה חד הקרן קורע את האויר, מקפיץ עלים. כשיסתיים המשפט, הרבה אחרי שהמורה סיימה לכתוב, אני אצא מהלשכה זכאי. עם כומתה בכותפת ואקבל בחזרה את הנשק. כי ככה זה משפטים צבאיים. אדוני השופט. שופט רחום וחנון. הם נתנו בידי את כל מה שהייתי צריך כדי להגיע לפניך. ובצריף רעוע בין העצים משפחה של ילדים מנסה להרכיב תמונה מחלקי פאזל וגולות.
"המשפט" הסמג"ד לא תמיד הייתי כזה, בתחילת היום הכרת אדם אחר. הסמג"ד אם אני יכול להוריד את הכומתה, חם לי. לא הייתי כזה בבוקר. השתניתי מתי שעליתי על האוטובוס. הדלת בה עברתי פתחה אותי והכסא עטף אותי. החלון סגר אותי ועכשיו חנוק לי בפנים וחם הסמג"ד, אם אני יכול להוריד את הכומתה. כיסאות תמיד נשברים אם יושבים עליהם ככה, הם לא בנויים להתנדנדות כזו. התנדנדות של מן שינה ושכרון חושים בין המילים של המורה. שרשומות על הלוח באבקה. המורה זה לא אבקת שריפה. זה לא של הסמג"ד. לא תמיד הייתי נרקומן. היום בבוקר הייתי שוטר. אדוני השופט לא תמיד הייתי כזה. כי לא לזה התכוונתי כשאמרתי שאני רוצה להכיר אנשים. לא אנשים ששופטים אותי, לא אנשים שרוצים להעניש אותי הסמג"ד אני יכול להוריד את הכומתה? חם פה בלי חולצה וצפוף צפוף בין השורות של המורה והגוף שלנו. הוא אחד עכשיו. הסמג"ד זה רק בגלל שננעלתי באוטובוס. אני בכלל חיפשתי להכיר מישהו בבוקר. תכננתי להתחיל עם מישהי באוטובוס. אבל כשהגעתי אליו כבר הייתי סגור. השופט, נעול על האבקה. המורה מה שלימדת אותי לא היה נכון. ככה לא עושים חברים. המורה מה זה הגיר הזה שאת מורחת על השולחן? אני לא רוצה לראות את זה. לא בבוקר. בבקרים אני שוטר. הסמג"ד חם לי עם הכומתה, אפשר להוריד אותה וללכת לחדר כבר? שביל עפר מוכה שלכת חוצה יער אדום, מואר בקרני שמש חמימות. עלים קופצים לאוויר לרקע פסיעותיו, בעדינות, לרמיסות הפראיות של החיה החופשייה. צהוב, רך וחסון. ארבע רגליו מחזיקות את גופו הכבד ללא קושי למרות השבריריות שבמראן הדקיק. מנטרות, מקפיצות את הענן הכבד לאורך השביל בראש מוטה קדימה חד הקרן קורע את האויר, מקפיץ עלים. כשיסתיים המשפט, הרבה אחרי שהמורה סיימה לכתוב, אני אצא מהלשכה זכאי. עם כומתה בכותפת ואקבל בחזרה את הנשק. כי ככה זה משפטים צבאיים. אדוני השופט. שופט רחום וחנון. הם נתנו בידי את כל מה שהייתי צריך כדי להגיע לפניך. ובצריף רעוע בין העצים משפחה של ילדים מנסה להרכיב תמונה מחלקי פאזל וגולות.