תודה. בהחלט גם תסריט מוכר, גם הבכור שלנו עבר ניתוח בתוספתן
בגלל דלקת חריפה ומהירה, שהתפתחה לו לפנות בוקר שבו היה אמור לטוס לפולין עם כיתתו (עד היום הוא מצטער שהפסיד את המסע הזה שנורא רצה להשתתף בו). מזל גדול כי עוד כמה שעות והיה מפתח את הסימפטומים במטוס. אכן אין לרופאים כיום ידע ודאי מה גורם לדלקת, אבל ההשערה היא שכשצואה נתקעת בתוספתן ואינה מסולקת מהגוף, יש הצטברות של חיידקים במקום ונוצר זיהום. בכל מקרה, מזל שהכל נגמר בשלום עבור כל ילדינו.
ברור שיש ברפואה עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וברור שיש קשר בין הגוף לנפש, אבל זה לא משהו לינארי וכל מקרה לגופו. לא משנה איזה טיפול נפשי נותנים למי שיש לו דלקת בתוספתן, הדלקת לא תיעלם וחייבים גם טיפול פיזי, סילוק הבעיה בדרך רפואית. וכדי שניתן יהיה לתת את הטיפול הזה, אין להסתפק באבחון על רקע נפשי, אלא לנסות לחשוף (בין אם גם או רק) את הרקע הפיזי. אפילו במקרים שיש קשר למצב נפשי, אם מסתפקים רק באבחון נפשי, לעתים זה לא יפתור את הבעיה הרפואית. אכן אמרתי ואני שוב אומרת: אין סתירה ולא שללתי את האפשרות לרקע נפשי, כגורם עיקרי או נוסף. אבל אפשר לעסוק בנפש מבלי להזניח את הגוף, ובגוף בלי להזניח את הנפש (במקרה הצורך). פשוט לצערי נתקלתי לאחרונה, לא רק אצלנו, בנטייה בחוגים הרפואיים לפטור מהר מדי תופעות מסוימות כבעלות רקע נפשי ולכן לא ניתנות לפתרון רפואי (כאב ראש? זה בטח סטרס. כאב בטן? זה בטח לחץ. פריחה? זה בטח מתח.) שמעתי על אבחונים שהתאחרו מאוד בצורה כזו, לפעמים אפילו התאחרו יותר מדי, עד שכבר לא היה ניתן לעשות דבר. בעוד אפילו דיכאון, שנחשב פעם למצב נפשי מובהק, מסתבר שיש לו גורמים שהם פיזיולוגיים. ייתכן שהבעיה קשורה גם למשהו נפשי, ואז טיפול משולב הוא אופטימלי, וייתכן שהיא רק נפשית (ובכל מקרה ברור שכל בעיה נפשית ראויה למלוא תשומת הלב לא פחות מבעיה פיזית), אך ייתכן בהחלט שהיא פשוט בעיה פיזית.
הרבה בעיות רפואיות נפתרות לגמרי לאחר טיפול רפואי, ואני חושבת שבעיות ספציפיות כאלה לא בהכרח קשורות לנפש, אלא לאיזה מנגנון בגוף שהתקלקל. אחרת יצורים ללא בעיות נפשיות היו חיים לנצח, אך זה לצערנו לא עובד ככה. גם החתול שלי, חתול מדושן עונג, עם חיים חסרי דאגות שהלוואי על כולנו (ולא חושבת שהוא הסתיר מאיתנו בעיות נפשיות כלשהן) חלה במשהו פיזי, טופל אצל הווטרינר והבריא לגמרי. לא כל מחלה חייבת לנבוע או לבוא על רקע בעיות נפשיות, יש כאלה שבהחלט כן, אבל ממש לא כולן. ואני גם לא חושבת שצריך לסמוך על אינטואיציה בעיניים עצומות ולהתעלם מעצות מומחים או בעלי ניסיון, אך אם האינטואיציה לא שקטה, כדאי לקחת גם אותה בחשבון ולא להותיר אף אבן בלי להפוך אותה. המטרה בסופו של דבר היא שהילד יהיה בריא, ובשביל זה צריך לעשות הכל כדי לאתר את המקור לבעיה (ולפעמים שילוב של יותר ממקור אחד), יהיה אשר יהיה, ולטפל בו.
בגלל דלקת חריפה ומהירה, שהתפתחה לו לפנות בוקר שבו היה אמור לטוס לפולין עם כיתתו (עד היום הוא מצטער שהפסיד את המסע הזה שנורא רצה להשתתף בו). מזל גדול כי עוד כמה שעות והיה מפתח את הסימפטומים במטוס. אכן אין לרופאים כיום ידע ודאי מה גורם לדלקת, אבל ההשערה היא שכשצואה נתקעת בתוספתן ואינה מסולקת מהגוף, יש הצטברות של חיידקים במקום ונוצר זיהום. בכל מקרה, מזל שהכל נגמר בשלום עבור כל ילדינו.
ברור שיש ברפואה עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וברור שיש קשר בין הגוף לנפש, אבל זה לא משהו לינארי וכל מקרה לגופו. לא משנה איזה טיפול נפשי נותנים למי שיש לו דלקת בתוספתן, הדלקת לא תיעלם וחייבים גם טיפול פיזי, סילוק הבעיה בדרך רפואית. וכדי שניתן יהיה לתת את הטיפול הזה, אין להסתפק באבחון על רקע נפשי, אלא לנסות לחשוף (בין אם גם או רק) את הרקע הפיזי. אפילו במקרים שיש קשר למצב נפשי, אם מסתפקים רק באבחון נפשי, לעתים זה לא יפתור את הבעיה הרפואית. אכן אמרתי ואני שוב אומרת: אין סתירה ולא שללתי את האפשרות לרקע נפשי, כגורם עיקרי או נוסף. אבל אפשר לעסוק בנפש מבלי להזניח את הגוף, ובגוף בלי להזניח את הנפש (במקרה הצורך). פשוט לצערי נתקלתי לאחרונה, לא רק אצלנו, בנטייה בחוגים הרפואיים לפטור מהר מדי תופעות מסוימות כבעלות רקע נפשי ולכן לא ניתנות לפתרון רפואי (כאב ראש? זה בטח סטרס. כאב בטן? זה בטח לחץ. פריחה? זה בטח מתח.) שמעתי על אבחונים שהתאחרו מאוד בצורה כזו, לפעמים אפילו התאחרו יותר מדי, עד שכבר לא היה ניתן לעשות דבר. בעוד אפילו דיכאון, שנחשב פעם למצב נפשי מובהק, מסתבר שיש לו גורמים שהם פיזיולוגיים. ייתכן שהבעיה קשורה גם למשהו נפשי, ואז טיפול משולב הוא אופטימלי, וייתכן שהיא רק נפשית (ובכל מקרה ברור שכל בעיה נפשית ראויה למלוא תשומת הלב לא פחות מבעיה פיזית), אך ייתכן בהחלט שהיא פשוט בעיה פיזית.
הרבה בעיות רפואיות נפתרות לגמרי לאחר טיפול רפואי, ואני חושבת שבעיות ספציפיות כאלה לא בהכרח קשורות לנפש, אלא לאיזה מנגנון בגוף שהתקלקל. אחרת יצורים ללא בעיות נפשיות היו חיים לנצח, אך זה לצערנו לא עובד ככה. גם החתול שלי, חתול מדושן עונג, עם חיים חסרי דאגות שהלוואי על כולנו (ולא חושבת שהוא הסתיר מאיתנו בעיות נפשיות כלשהן) חלה במשהו פיזי, טופל אצל הווטרינר והבריא לגמרי. לא כל מחלה חייבת לנבוע או לבוא על רקע בעיות נפשיות, יש כאלה שבהחלט כן, אבל ממש לא כולן. ואני גם לא חושבת שצריך לסמוך על אינטואיציה בעיניים עצומות ולהתעלם מעצות מומחים או בעלי ניסיון, אך אם האינטואיציה לא שקטה, כדאי לקחת גם אותה בחשבון ולא להותיר אף אבן בלי להפוך אותה. המטרה בסופו של דבר היא שהילד יהיה בריא, ובשביל זה צריך לעשות הכל כדי לאתר את המקור לבעיה (ולפעמים שילוב של יותר ממקור אחד), יהיה אשר יהיה, ולטפל בו.
