המ...האמת שהתכוונתי להמליץ.

0Pandemonium0

New member
המ...האמת שהתכוונתי להמליץ.

אבל אחרי קריאה אני כבר לא כל-כך בטוח. שוב ידיעות אחרונות של סוף השבוע ובעיתון "7 לילות" מופיעים שני עמודים המוקדשים בדרך-כלל לקולנוע והיום מוקדשים למטריקס, לרגל יום-ההולדת העשירי של הסרט. האמת? לא מחדש יותר מדי ואפילו די התאכזבתי. רוב הכתבות שם קוטלות אותו וניכר בהחלט שהכותבים לא הבינו בכלל על מה הסרט, בטענות כגון זה שהוא הצליח רק בגלל התזמון, שהשחקנים גרועים ולא מצליחים להתרומם מאז הסרט ושאר דברים טיפשיים כאלה. אם אתם רוצים לקרוא אז תקראו, נו. שיהיה.
מזל-טוב.
 

LEATHER REBEL

New member
רוב מה שהקהל אוהב, המבקרים לא אוהבים

ולהיפך. כולכם ודאי מכירים את הבדיחה על אחד, לא משנה מאיזו עדה, שנשר מקורס-טיס, ועל המקום רצה שיעבירו אותו ליחידת נ"מ. כששאלו אותו מדוע דוקא לנ"מ, הוא ענה (במבטא של אותה עדה, עד כמה שמתאפשר), "אם אני לא טס, אף אחד לא טס". היתה פעם תיזה כזו, לפיה -מבקר מוסיקה- הקוטל אלבומים באכזריות, הוא בעצם מוסיקאי מתוסכל. יכול להיות שמבקרי הקולנוע גם הם, בעצם, קולנוענים/מפיקים/תסריטאים מתוסכלים?
 

Gilliana

New member
בדיוק כך

והבדיחה/משל - כל כך מתאימה! זה נכון אגב במיוחד לגבי אחד, מאיר שניצר - מכירים אותו? מכה שלא כתובה...
 

LEATHER REBEL

New member
והנה אלבום שנקטל באכזריות ע"י הביקורת

והקהל רץ וקנה בהמוניו. אותו דבר גם לגבי שאר האלבומים של אותה להקה. מה שאני לא מבין זה... אם אכן הוכח שמבקר מוסיקה אינו משפיע על הקוראים כהוא-זה, אז למה בכלל יש צורך במבקרים?
 

miss mcmillan

New member
כתבתי כמה ביקורות בזמנו

אנשים אוהבים להתווכח עם המבקר ולהגיד שהוא אידיוט שלא מבין כלום- זה כמובן בא לידי סיפוק מיידי בהרבה באינטרנט עם טוקבקים והכל. לא משנה אם הוא אהב, לא אהב ואם הביקורת היתה מנומקת- לרוב אנשים יקראו אותה בשביל להגיד שהוא מדבר שטויות. ברמה אחרת לפעמים מוצאים מבקר שהטעם שלו קרוב לשלנו והכתיבה שלו שנונה, ואז כבר קוראים אותו כי סומכים על דעתו כאיזשהו מדד. במוזיקה זה לא משנה לי כי אפשר לשמוע הכל באינטרנט, וגם ככה הטעם שלי משונה.לעומת זאת לפני שאני משקיעה 100 שקל בכרטיס זוגי ופופקורן, נניח, כן אכפת לי לקרוא ביקורות.
 

Gilliana

New member
אני דווקא ההיפך ממך

א. אני בכלל לא מתייחסת לביקורות ובודאי שלא זה מה שיקבע לי אם לראות סרט כזה או אחר, או להאזין לאלבום כזה או אחר, משום שבסופו של דבר - על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומה שבעיני אחד הוא פאר היצירה יכול להיות זבל בעיני אחר, כך שאין בעצם טעם בשום ביקורת, מלבד החחלפת רשמים - ואת זה אני מעדיפה לעשות עם החברים שלי ולא עם איזה מבקר (בד"כ נפוח מחשיבות עצמית) בעיתון. ב. ב-99% מהמקרים, סרטים שהמבקרים קוטלים הם המוצלחים ביותר לטעמי כך שאם הייתי מסתמת על ביקורות, הייתי דווקא הולכת לסרטים שהמבקרים קטלו.
 

LEATHER REBEL

New member
ולכן, כשאני כותב, זה לא ביקורת

כל מה שכתבתי עד היום בנוגע למוסיקה, אין בו משום לקיחת צד. אצלי, הסקירות נוגעות באמת בלבד... אלא אם יש בידו של מישהו להוכיח שמה שאני מביא שם זה סובייקטיבי. לצורך העניין, הקליפים שמובאים בכתבות שלי -לא יכולים- להיות סובייקטיבים, וגם העובדות בנוגע לקירות שלמים בביתו של האמן שמכוסים בתקליטי זהב ותקליטי פלטינה -לא יכולים- להיות סובייקטיבים. אם יש משהו שאני לא אוהב, אני פשוט לא כותב עליו. יש כל כך הרבה דברים שאני אוהב, אז למה להתעכב על משהו שאני לא אוהב? אני יודע, למשל, שהכתבה ההיא על ג'ין סימונס (שקישור אליה מופיע בשרשור פה בפורום), לא נעשתה בגלל שאני מעריץ אותו. אני לא מעריץ אותו, אבל לא הייתי מתנגד לאיזו בוחטה כמו שיש לו, בחשבון הבנק שלי. מה שצויין שם זה העובדות היבשות, ולא הדעות שלי. ירצו? יאכלו. לא ירצו? שלא יאכלו, אבל את העובדות לא יוכלו לשנות. העובדות הן -לא סובייקטיביות-.
 

LEATHER REBEL

New member
העולם כולו הוא קונספירציה אחת גדולה

יכול בהחלט להיות שבעוד שעה קלה אתעורר ויתברר לי שאין בכלל אינטרנט, ושכל מה ש"ראיתי" ב 20 השנה האחרונות לא היה אלא חלום אחד ארוך... ואז גם יתברר לי שאני רק בן 17, ולא בן 37 כפי שחשבתי. שנאמר, "אשרי המאמין".
 

LEATHER REBEL

New member
עברו כמה שעות ועדין לא התעוררתי

בעיקרון, הלוואי שכל זה יכל להיות. ככה היינו אשכרה יכולים לתקן טעויות לפני התהוותן, ולא היינו צריכים לקנא בהוא מהסרט "אפקט הפרפר".
 

Handy Alley

New member
הסרט השני נגמר בזה שהגיבור מתאבד

זה אמור להיות סוף טראגי. אבל זה לגמרי לא אמין. כי הסרט הוא לא טראגי. הוא פשוט אוסף של דברים לא מגובשים ליצירה כוללת. יש בו קצת מוזרות. קצת מראות מחוויה סובייקטיבית של היוצרים (כנראה, או זה+הדמיון שלהם) של המציאות. אבל זה לא סרט טוב. למשל, רקויאם לחלום, הוא לא סרט טראגי. הוא מתיימר להיות כזה. אבל מאותם סיבות (למרות שיש מוזיקה וטכניקה מאוד חזקה, ושחקנים טובים) הסרט נהרס. הוא מראה סובייקטיבית של היוצרים למציאות. אבל זה לא הופך אותו לסרט שלם ומוצלח. למרות שנגיד אם סרט מכיל משהו טוב, כמו הטכניקה והמוזיקה המצויינת אז אפשר להגיד באופן כלשהו שהוא סרט טוב. אף על פי כן. סרט ההמשך לאפקט הפרפר לא הכיל שום דבר ספציפי ברמה טובה, מעבר לרמה אופטימלית של צילום, אבל כל השאר היה די ירוד. כמו בן אדם עם מייקאפ וביגוד מהאופנה האחרונה, וטאקט, אבל כל השאר אבל כל השאר פויה.
 
למעלה