הנאיביות חוגגת...

[מיכללב]

הנאיביות חוגגת...

תמיד הייתי קצת נאיבית, אבל חשבתי שזו אופטימיות.. כבר כתבתי פה כמה דברים על עצמי, ועל בן זוגי..בעלי אני לא כותבת בשביל לקבל עיצה אלא להשתחרר אולי להגיע למודעות, לשתף... היתה לנו תקופה מאד טובה אח"כ..היתה תקופה קשה מאד הכל אצלינו ככה מהקצה לקצה כמו ספינה לא מאוזנת בים סוער...ואז שקט וזה מצחיק אבל דווקא את השקט אני שונאת עם שקט, לא לימדו אותי להתמודד.. אני יודעת לענות ויש לי פה גדול. ואז בא הקש..שדווקא איתו בן הזוג שלי יודע להתמודד.. אני יכולה לסבול שקט קדה..מקסימום שעה.. אבל הוא..ימים שלמים שותק ואני באוננות שכלית טוחנת לעמצמי את המוח כותבת טקסטים בראש מה להגיד לו.. איך לשבור את השתיקה.. והוא בשלו.. שקט. ולא בא לי להתחיל להתחנף ולא בא לי לשתף פעולה.. ולא בא לי לשתוק.. ולא בא לי לשרוד רוצה לחיות,ולצחוק בקול.. ושכל העולם ישמע.

 

[האלי]

ניסית לשיר?

כי שירי הוא בת צחוק ברוח חלוני הפתוח מאגר כוחי, צחוק ובכי צל תפילותי אתה בא והולך אלי... סתם, לשיר לעצמך, או לנגן... כדי להוציא את מה שלוחץ? שווה לנסות

שלך, האלי.

 

[מיכללב]

יש לי תינוק..שרה כל הזמן../images/Emo8.gif

 

[שושן אדום]

כמו ספינה טרופה על הגלים.......

כך אולי גם חיינו שאנו חיים עם בני זוגנו. הנה בא גל סוער ומצב הרוח מתעכר והגל השקט הגבוה לוקח אותנו לשיאים של הבנה ואהבה. רק אל תני לו לזה הים לשקוט לגמרי להיות רגוע רק אל תתני לו לשתוק.