הנהגה של טירונים

[mean girl 16]

הנהגה של טירונים

ביום שאחרי, נצטרך לבדוק מה קרה כאן. איך קמנו בוקר אחד וגילינו שכל מקבלי ההחלטות הבכירים, במקומות הרגישים ביותר במדינת ישראל, נטולי ניסיון כלשהו בתחומם, שלא להגיד טירונים של ממש. מה עבר לאריאל שרון ושאול מופז בראש כשמינו את דן חלוץ לרמטכ"ל? שרון אמר לעצמו שאין מה לדאוג. אם יקרה משהו, זה בסדר, הוא שם. הוא מכיר את לבנון, אלא מה. הוא יידע מה לעשות. ומופז? אותו דבר. גם הוא מכיר את לבנון. גם הוא יידע מה לעשות אם וכאשר יהיה צורך. אלא ששרון נרדם. מופז הורדם. חלוץ נותר לבד. והוא ידע מה לעשות: מינה את אודי אדם, איש מצוין, לאלוף פיקוד הצפון. מצד שני, הוא שינה את השם מ"אלוף הפיקוד" ל"מפקד הפיקוד". חשוב מאוד. אלא שאדם לא מכיר את לבנון. לא מומחה בלוחמת שטח חי"רית. לא היה בסלוקי, לא חרש את הוואדיות, לא ראה חיזבאלונר בעיניים מקרוב. ואז בא אהוד אולמרט, זה מקרוב בא, ועשה עוד מעשה. הוסיף חטא על פשע. לקח את עמיר פרץ, על לא עוול בכפו, ואכף עליו את משרד הביטחון. פרץ רצה להיות שר האוצר. מאוד-מאוד רצה. הוא ידע ששם הוא יידע מה לעשות. אבל אולמרט התעקש. את האוצר הבטיח לחבר הכי טוב שלו. וחוץ מזה, מופז פגע במשפחת שרון ולא הצטרף לקדימה ברגע הראשון. אז זו הזדמנות להכניס לו, להקטין אותו. על גופותינו. ואז קמנו בוקר אחד ומצאנו את חלוץ, שלא יודע לפתוח מפה, בעמדת הרמטכ"ל, ואת אדם, שלא מכיר את השטח, בעמדת אלוף הפיקוד, ואת פרץ, שבחיים לא היה בסרט הזה, בתפקיד שר הביטחון, ואת אולמרט, שהיה כתב צבאי, בעמדת ראש הממשלה, ולידו את יורם טורבוביץ', שמבין בעסקאות כלכליות אבל לא ניהל אף פעם מדינה, בתפקיד ראש הסגל, ואת רענן דינור, שלא ניהל אף פעם דבר כזה, ואוסף יומרני של צ'קים חוזרים בתפקיד שרת החוץ. כל השאר היסטוריה. ומודעות אבל. ביום שאחרי המלחמה אנשים יצטרכו לתת את הדין. להסביר. בשבועות הראשונים של העימות חשבתי, בניגוד לאחרים, שלא יהיה צורך בוועדת חקירה. טעיתי. ישראל תצטרך לבדוק את עצמה. הבדיקה תהיה פולשנית וכואבת. גם הדרג המדיני ייתבע למחיר. יכול להיות שזה יגיע עד הפסגה. תלוי בתמונת הסיום, תלוי במצב הפוליטי, תלוי במצב הרוח. נצטרך לבדוק איך הגענו אל השוקת השבורה הזו, מדוע לא הפעלנו את התוכנית המקורית, מדוע אין סרטי צילום למטוסי קרב במחסנים, מדוע אין נורים ופצצות עשן, מדוע לא נרכש מיגון חדשני נגד טילים נגד טנקים שפיתחה רפא"ל, למה אין כוונות אלביט על הרובים, איך הצליחו נערי האוצר לשחוט את תקציב הביטחון שנה אחרי שנה וכולנו שתקנו, מדוע צריכים אילי הון מקומיים להקים ערי אוהלים, מניין צמח הברדק האדיר במילואים, ולמה הוזנח המודיעין, ומדוע לא פיתחנו כלום נגד הטילים, איך הזנחנו את כל התוכניות נגד הקטיושות, למה לא טיפלנו בעורף, למה צה"ל לא בכושר, איך יורים עלינו כבר חודש ומיליון וחצי איש במקלטים, למה את עיקר הנטל נושאים אנשי הפריפריה, החלשים והעולים, איפה התל-אביבים וההרצליינים והרעננים בקווים, וכל הכבוד לכתומים. ולפני שאני גורר גל תגובות נזעמות של המכונים "בני טובים", ברור שמדובר בהכללה: אבל אם תבדקו נתונים על מספרים, תגלו את הגילויים הלא נעימים. שתי מדינות נולדו כאן, אולי גם שני עמים. התקשורת היא חלק הכרחי מהתהליך הזה, שותף לא זוטר בהסתמאות הכללית. כולל כותב שורות אלה. כשבעלי טור צורחים שאף אחד לא התריע מפני התעצמות חיזבאללה, הם שוכחים שהם עצמם היו אלה שביזו ולעגו לאלה שהתריעו. והרבה מאוד אנשים התריעו. כל ראשי המערכת התריעו. או, למשל, חבר הכנסת אפרים סנה, שגרונו ניחר מהתרעות סרק. אנחנו? סתמנו עיניים והמשכנו הלאה. מרוב שקפצנו לטוסקנה, השתכנענו שטוסקנה זה כאן. שוויץ של המזרח התיכון. חשבנו שוויץ? קיבלנו צ'צ'ניה. והמינויים? איך ביזינו את המינויים. כאילו מדובר בעוד חבר מרכז ליכוד לדריקטוריון. הזילות הבלתי נתפסת הזו של מינויים בצמרת התפקידים רגישים. לא בודקים את הכישורים, לא בודקים את היכולת, לא בודקים את ההתאמה. בוחרים חברים. מתוך מאמרו של בן כספית "קודם ננצח", במוסף לשבת של מעריב

 

[טשאפק]

האם מישהו חושב

ששרון ומופז היו פועלים טוב יותר בזכות ניסיונם הצבאי? האם הם עשו משהו נגד איום החיזבאללה, פרט לחיזוק מעמדו של נסראללה בעסקת טננבוים ושלושת החטופים (אשר נחטפו כשמופז היה רמטכ"ל)? האם הם הכינו את הצבא למלחמה נגד חיזבאללה? שימי לב שרוב השאלות שמעלה כספית בפסקה האחרונה מתייחסות להחלטות שהתקבלו בשנים האחרונות כששרון ומופז היו אמונים על הבטחון.