הנה אני באה

[hag29]

הנה אני באה

הי
אז המעבר שלנו מתקרב...טסים ב 24.10 עוזבים את הארץ לטובת יוסטון טקסס
מתרגשת מלאת חששות
אותות המעבר החלו כבר להופיע אצל הבכור בן ה 8
חושש פוחד...כועס...בוכה הרבה....
אצל השניים הנוספים, בן ה 6 ובת ה4..יש חששות, שאלות אך טרם הדראמה

אנחנו נגיע ליוסטון ואחרי יום של הנחת המזוודות, טסים שוב לאורלנדו, לפארקים
אשמח להמלצות, טיפים וכל דבר שימושי לטיול כזה עם הילדים
בגדש על - שלא ילכו לאיבוד - ממש מפחדת מזה!!

בנוסף, אחרי החזרה מהטיול הם נכנסים למסגרת בית הספר החדש...
חשבתי שהם יביאו שי קטן מישראל.. לחברים או לכיתה / גן
יש רעיונות??

תודנ ושנה טובה

 

[ניריתסקוטלנד]

מנסה לענות לגבי התגובות של הילדים, את ארה"ב אני לא מכירה.

מאוד חשוב להכיל את הילדים. להקשיב להם, להבין אותם, לחבק אותם. זאת רעידת אדמה מבחינתם, והם כנראה אפילו לא יודעים כמה. חשוב לענות להם על שאלות בצורה הכי כנה שאפשר. שידעו שאתם איתם באש ובמים.
חשוב בעיני להלהיב אותם בחוויה המשפחתית שאתם הולכים לחוות. לספר על המקום ובתי הספר/גן כמה שאפשר. זה שאתם נוסעים לאורלנדו זאת הסחת דעת מעולה, אני מקוה שתוכלו להנות מזה בשלב שאתם נמצאים בו.

המון בהצלחה לכם, ואנחנו כאן לענות על שאלות, לתמוך ולהיות איתכם

 

[orilina]

ברוכים הבאים

עשינו את המעבר לפני שנה וקצת אז יש לי תובנות טרית יחסית.
קודם כל לחץ וחרדה זה דבר מובן בעיקר לילדים (אתם מבינים למה נכנסתם , הם לא כל כך ), דבר ראשון שהייתי מציעה זה להראות לילדים להיכן נוסעים - מפה, גוגל ארת, תמונות של אטרקציות מרכזיות , של הבית הזמני / קבוע. אנחנו הכננו מצגת קטנה והגדולה הראתה את זה בגן שלה , במסיבת פרידה שארגנה הגננת, מאוד הפחית את רמת החרדה שלה.
אפשר להציע לגדול שלך לנהל יומן מסע - בו הוא יוכל לפרט ולפרוק את תחושותיו , אם אתם מאפשרים גישה לאינטרנט אז בלוג זו גם אופציה.
לגבי ללכת לאיבוד - הייתי מדפיסה מדבקות עם שם הילד , כתובת , טלפון ומדביקה עליהם , במיחוד שעה שמדובר בילדים שלא דוברי אנגלית.
מסגאת חדשה - בתי ספר אמריקאים (לרבות גן חובה k שנמצא במתחם בית הספר ) שונים מאוד מבתי ספר ישראליים - בגודל, בצורת למידה , בנוהלים - בשביל ההתחלה הייתי מתרכזת בלאקלם אותם במסגרות - להיפגש עם המורה ,/ מנהלת, /מורה אחראית על תוכנית האנגלית ללא דוברי אנגלית, הייתי נרשמת כמתנדבת בבית ספר כדי שתוכלי להיות שם פעם פעמיים בשבוע (מאוד מקובל פה ), מכינה ספרון קטן עם מושגים בעברית ותרגומם לאנגלית ככה שהילד יוכל להצביע על מה הוא רוצה והמורה תבין . את הshow and tell על ישראל הייתי שומרת לשלב מאוחר יותר כשהילדים כבר ידברו אנגלית בצורה חופשית. -
ומילה אחת על אורלנדו - יש לנו כהורים נטייה לפצות את הילדים על החויה הטראומטית (המעבר ) שהם עברו אבל בהתחלה כולם רגישים וחרדים , כולם סובלים מגט לג וכולם ובעיקר הילדים רוצים שגרה כלשהי. לכן אני בשביל עצמי הייתי מתרכזת בלגלות דברים יותר קרובים לבית וכך גם להפחית את רמת החרדה וגם להכניס את הילדים לשגרה ומשאירה את האטרקציות הגדולות לשלב מאוחר יותר.
בהצלחה

 

[noaronen1]

כתבת כל כך יפה!

באמת שכיסית הכל.
אני אחזק את מה ש-orillina ונירית כתבו:
מעבר לילדים הוא לא פחות קשה מלמבוגרים. וחשוב להכיל את זה ולשמוע ולתת לילד להיפרד, פרידה ועצב זה חלק מהמעבר, וככל שמנסים להדחיק כך רק התהליך נהיה ארוך יותר. אז זה בהחלט בסדר, הוא חווה פרידה מסבים וסבתות וחברים וכל מה שהוא מכיר.
לבת שלי עזרו ספרים על ילדים שעברו ממקום למקום, זו דרך נפלאה לבטא רגשות. אם הוא אוהב לכתוב או לצייר גם זו דרך טובה. אפשר גם לנסות לעשות סקייפי ופייסטיים עם החברים, היום זה כבר די פשוט. או לכתוב מכתבים...
אני גם הייתי מחכה עם אורלנדו, אבל אם יהיה לכם זמן אחרי הטיול קחו את הילד הגדול לראות ה-כל. הבית שתגורו בו, בית הספר, גני שעשועים, ספרייה, סופרמרקט. כל מה שאפשר לראות בעיניים עושה הבדל מהותי כי יש פחות חששות כשרואים לאן הולכים. הילדים צריכים את הויזואל . ורק בהמשך נוסעת לבדוק את האטרקציות שמסביב. אם אפשר כבר עכשיו להראות ב- youtube סרטונים של בית הספר של מקום המגורים....
לגבי מתנה לבית הספר בארה"ב, המממ זה קצת שונה מבארץ. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה. אולי בהמשך כשתיסעו לבקר בישראל.. אנחנו תמיד מביאים משהו למורה או לבית הספר, אבל כשמכירים את המורה. לא יודעת איך הם יאכלו את זה. כן, סיפרון עם מילים שלילדים יהיה קל לתקשר עם המורים בהתחלה, וקחו בחשבון שזה יקח זמן עד שהם יתאקלמו - אנחנו תמיד אומרים בפורום חכו עד פסח כי זה לוקח זמן עד שרואים תוצאות.
וברוכים הבאים לפורום והמון בהצלחה!!!

 

[alphadelta]

כמה מרגש

כשעברנו למקום חדש עשינו ״חופשה בבית״ הכרנו את הפארקים בסביבה, איפה בית הספר, איפה הסופר שהכי אוהבים. בדקנו את שבילי האופניים, את הספריה הציבורית. הסתגלנו למזג האויר השונה, לתרבות השונה. כשהתחילו את בית הספר דברים נראו מעט יותר מוכרים. לגבי חששות , זה טבעי. כשילדי חלקו עמי חששות לגבי המעבר חלקתי איתם את שלי. ( לא משהו שיכביד עליהם) אני למשל לא אוהבת לנהוג בכבישים שאני לא מכירה. אז דיברתי איתם על זה. ועל הפעם שעברנו למקום הלפני אחרון ולקח לי כשבועיים עד שהכרתי את הכבישים. ואז , פתאום לא הבנתי למה חששתי כל כך. אבל עצתי היא לתת לזה מקום. חששות זה טבעי. ואיזה יופי שהוא מרגיש שהוא יכול לחלוק איתך. לגבי פארקים כמו אורלנדו ודיסני , אני אישית לא אוהבת לכתוב על ילדי את שמם. אני פראנוידית לגבי סוטים למינהם. אבל הכנו להם צמיד מפלסטיק עם מספר הטלפון. לימדנו אותם כמה כללים:- אם הולכים לאיבוד אז לעצור. אבא ואמא יראו שאתם לא שם ומיד יחזרו לכיוון המקום האחרון. - אם בכל זאת רוצים עזרה אז לחפש בעיניים אמא עם ילדים ולהראות לה את הצמיד עם מספר הטלפון. (וסליחה מראש לכל האבות.) בהצלחה

 

[hag29]

תודה לכולן על קבלת הפנים הלבבית !!

אומנם כבר קבענו דיל לאורלנדו...האיש שלי מאוד רצה חופשה (מתוך חשש ששוב יצלול לחיי עבודה שיגרה ופרנסה)
אז...כמו ברכבת הרים, אני יודעת שיהיה חוויתי אבל באמת עולה השאלה עד כמה הם יהנו בייחוד עם העומס הרגשי .....
מתלבטת אם להכניס אותם למסגרת בית הספר ישר עם החזרה מאורלנדו.....או לתת להם יום - יומיים איפוס
נרשמנו לבית ישורון ביוסטון...מחכים שם לבואינו...
הרעיון של הספרון נפלא!!
תודה על התמיכה

 

[פרפרי אהבה]

ברוכים הבאים ובהצלחה

ממליצה לשתף אותם בגדול בתוכניות וכמה יהיה להם כיף, לספר על המקום שאליו אתם עוברים ובהתחלה אפילו לי כאדם מבוגר זה היה לעבור יום ביומו.
אני פחות מחודש בארה"ב ואפילו לא בבית הקבוע שאמור להיות לנו ואחרי שבהתחלה ממש הרגשתי שצריכה לעבור כל יום ביומו ולהתמקד בזה-עכשיו זה ממש השתחרר לי.
&nbsp
&nbsp