הנה אני מתחילה
לפני כמה שבועות דברו קצת על הספר. אני סיימתי אותו עכשיו. ההתרגשות שלי גדולה. קודם כל, הספר שייך לבן הזוג של בתי. אני אוהבת אותו מאוד ואוהבת אותו עוד יותר על כך שהוא אוהב ספרים של נשים. (אני שונאת את המושג ספרות נשים, אבל הספר הזה מאוד עוסק בנושאים נשיים). אחת הדמויות בספר גרה בבית מול ביתם. האיש הלך ובדק והשוואה וחיפש את הסימנים כדי למצוא את הבית המדיוק. אהבתי את זה. גבורת הספר גרה כמה דקות מהבית בו אני גרתי שהייתי בגילה בספר. המון זכרונות. אמנם קציר מצהירה שכל הדמויות פרי דמיונה....אבל המקומות לא. כל המקומות והחנויות גרמו לי חיוך אדיר. כי אם יבוא יום ואני אכתוב רומאן (ואני לא) אין דרך שלא אכתוב על המכלת של שיין. ואז יגידו שאני מעתיקה מקציר. שהייתי בגילה של המספרת וגרתי כמה דקות מהבית שלה גם אני קראתי וקראתי שוב ושוב ביומנה של אנה פראנק. הספר לא היה שלי, אלא של הילדה של השכנים שקבלת את הספר לבת המצווה ולא סבלה אותו. עכשיו אותה ילדה מתה. אני חושבת שהספר שלה הגיע לבת שלי. לא התחברתי לנושא העיקרי בספר, לאהבה המאוד פיזית בין הילדה למורה שלה. הקריאה זרקה אותי לגמרי חזרה לגיל 14 והסתבר לי עכשיו שרציתי, חלמתי, פינטזתי, אבל הייתי עדיין לגמרי ילדה. הזכרונות הכל כך לא מיניים מהגיל בתוספת העובדה שאני אמא לבנות כנראה הביאו אותי לראות בעיקר את הניצול שברומאן, לא את היופי והאהבה. טוב. גמרתי להתרגש. בעצם רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי. תוך כדי קריאה, בגלל שאני כל כך מזהה את המקומות שהיא מדברת עליהם רציתי לבדוק מה גילה של קציר. הקלדתי את שמה לתוך גוגל. את תאריך הלידה לא מצאתי, מה שכן, מצאתי המון בקורות על הספר. ואלהים ישמור. כמה רוע, רשעות ופרובינצליות יש במדינה הזאת. למה אף פעם לא מפרגנים פה. לא רק בספרות, בכל תחום. אז היא לא כתבה את הרומאן החשוב ביותר של המאה העשרים ואחת וגם של המאה העשרים. עדיין לא אומר שצריך להשתלח להתלהם ולהשמיץ. עדיין זוכרת את השערוריה סביב הרומן שלה עם פרי (היה או לא היה?). (חברה אמרה לי שהיא צריכה להיות היום כבת ארבעים). אבל הכי חשוב התישבתי וקראתי את הספר. בדיוק כמו שקראתי ספרים בגיל 14. שקעתי, והעולם לא היה קיים יותר. רציתי לקרוא ולא רציתי "לבזבז", שלא יגמר. ואם הספר הצליח להחזיר אותי לחוויה מאז, לתענוג האדיר של הקריאה, אז בעיני הוא ספר מופת. ורגע, עוד רגע, אני כבר מסיימת.... הציטוט בדף הפותח "ההתחלה, הגרועה שבהתחלות, טובה מן הסוף הכי טוב" שלום עליכם, פרקי שיר השירים האמנם?
לפני כמה שבועות דברו קצת על הספר. אני סיימתי אותו עכשיו. ההתרגשות שלי גדולה. קודם כל, הספר שייך לבן הזוג של בתי. אני אוהבת אותו מאוד ואוהבת אותו עוד יותר על כך שהוא אוהב ספרים של נשים. (אני שונאת את המושג ספרות נשים, אבל הספר הזה מאוד עוסק בנושאים נשיים). אחת הדמויות בספר גרה בבית מול ביתם. האיש הלך ובדק והשוואה וחיפש את הסימנים כדי למצוא את הבית המדיוק. אהבתי את זה. גבורת הספר גרה כמה דקות מהבית בו אני גרתי שהייתי בגילה בספר. המון זכרונות. אמנם קציר מצהירה שכל הדמויות פרי דמיונה....אבל המקומות לא. כל המקומות והחנויות גרמו לי חיוך אדיר. כי אם יבוא יום ואני אכתוב רומאן (ואני לא) אין דרך שלא אכתוב על המכלת של שיין. ואז יגידו שאני מעתיקה מקציר. שהייתי בגילה של המספרת וגרתי כמה דקות מהבית שלה גם אני קראתי וקראתי שוב ושוב ביומנה של אנה פראנק. הספר לא היה שלי, אלא של הילדה של השכנים שקבלת את הספר לבת המצווה ולא סבלה אותו. עכשיו אותה ילדה מתה. אני חושבת שהספר שלה הגיע לבת שלי. לא התחברתי לנושא העיקרי בספר, לאהבה המאוד פיזית בין הילדה למורה שלה. הקריאה זרקה אותי לגמרי חזרה לגיל 14 והסתבר לי עכשיו שרציתי, חלמתי, פינטזתי, אבל הייתי עדיין לגמרי ילדה. הזכרונות הכל כך לא מיניים מהגיל בתוספת העובדה שאני אמא לבנות כנראה הביאו אותי לראות בעיקר את הניצול שברומאן, לא את היופי והאהבה. טוב. גמרתי להתרגש. בעצם רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי. תוך כדי קריאה, בגלל שאני כל כך מזהה את המקומות שהיא מדברת עליהם רציתי לבדוק מה גילה של קציר. הקלדתי את שמה לתוך גוגל. את תאריך הלידה לא מצאתי, מה שכן, מצאתי המון בקורות על הספר. ואלהים ישמור. כמה רוע, רשעות ופרובינצליות יש במדינה הזאת. למה אף פעם לא מפרגנים פה. לא רק בספרות, בכל תחום. אז היא לא כתבה את הרומאן החשוב ביותר של המאה העשרים ואחת וגם של המאה העשרים. עדיין לא אומר שצריך להשתלח להתלהם ולהשמיץ. עדיין זוכרת את השערוריה סביב הרומן שלה עם פרי (היה או לא היה?). (חברה אמרה לי שהיא צריכה להיות היום כבת ארבעים). אבל הכי חשוב התישבתי וקראתי את הספר. בדיוק כמו שקראתי ספרים בגיל 14. שקעתי, והעולם לא היה קיים יותר. רציתי לקרוא ולא רציתי "לבזבז", שלא יגמר. ואם הספר הצליח להחזיר אותי לחוויה מאז, לתענוג האדיר של הקריאה, אז בעיני הוא ספר מופת. ורגע, עוד רגע, אני כבר מסיימת.... הציטוט בדף הפותח "ההתחלה, הגרועה שבהתחלות, טובה מן הסוף הכי טוב" שלום עליכם, פרקי שיר השירים האמנם?
